עיר המספרים 🔢 | עונה 2 | פרק 9 - הקוסם אינסוף
ועכשיו שלושי, הקוסמת הגדולה בתבל,
בתרגיל שליפת שפנים מהכובע. כפיים!
חששתיים, אתה מוכן לבדוק שאין כאן שום דבר?
ריק לגמרי.
ואחת, שתיים, שלוש.
זה לא הכול, ועכשיו שלושה גזרים!
אחת, שתיים, שלוש.
יחד, שישה חפצים, חברים יקרים.
וואו, שלושי, את באמת קוסמת.
אופס...
אחת...
שתיים...
שלוש, ארבע, חמש!
היי, שכחנו את אפס!
"בין תשע הענן לבין עצים מרובעים
"שוכנת עיר קסומה, עיר המספרים
"בעיר הזאת אין רגע של שלווה
"בגלל החבורה הכי הכי שווה
"אם יש הרפתקה, הם שם וזה ברור
"יחד הם שווים יותר, זה כוח החיבור
"מוכנים לכיף כפול? בואו, חברים
"קפצו איתנו לעיר המספרים"
אני כל כך מתרגשת. מי היה מאמין?
לפגוש את אין-סוף הקוסם הגדול.
כמה גדול? -הכי גדול.
אני אבקש חתימה על הספר,
ואז אני אשאל אם הוא במקרה רוצה לראות את הקסמים שלי,
ואז הוא יהיה המום מהכישרון שלי,
ואז הוא ייקח אותי לסיבוב הופעות.
זה יהיה שלושי ואין-סוף, הקוסמים הגדולים.
מה זה אין-סוף בכלל?
אין-סוף הוא משהו שאין לו סוף.
כמו להסברים של ארבעל'ה. -מצחיק.
למשל, לכל מספר יש מספר גדול יותר.
לדוגמה, לאלף אפשר להוסיף אחת, והוא יהיה אלף ואחת,
ולמיליון אפשר להוסיף אחת והוא יהיה מיליון ואחת.
לכל מספר אפשר להוסיף אחת, ואז פשוט הוא יהיה גדול באחת.
אתה יכול להוסיף אחת בלי סוף,
לכן, למספרים אין סוף.
גם לתיאבון של אפס אין סוף.
אין-סוף מספרים.
אבל איך זה יכול להיות שאין סוף? חייב להיות סוף.
מי אמר שחייב להיות לכל דבר סוף?
למספרים אין סוף. גם לאהבה אין סוף.
אני אגיד לך מי זה הקוסם אין-סוף.
אין-סוף הוא רק הקוסם הכי גדול בעולם.
אין קסם שאין-סוף לא יכול לעשות.
מר אין-סוף?
היי, לא יפה להיכנס בלי הזמנה.
מה אם אין-סוף יכעס? -למה לו לכעוס?
אני מבקשת ממנו חתימה, זה צריך להחמיא לו.
אולי הוא עושה קסם ולא שומע.
נו, אתם באים?
הקוסם אין-סוף?
הוא לא כאן, אנחנו צריכים לצאת מפה.
וואו, אלו החפצים של אין-סוף הקוסם.
שעון חול.
הוא עולה למעלה או יורד למטה?
מה, הוא פשוט נוזל לנצח?
שלושי, אל תיגעי בזה. את עלולה לשבור את זה.
אולי הזמן יעצור, אולי אין-סוף יבוא ויכעס.
כן, שלושי, לא יפה לגעת בחפצים שלא שייכים לך.
טוב, טוב. יואו, כובע הקסמים של אין-סוף.
לא, לא, לא, לא, לא. -שלושי, חכי. -את לא יודעת מה עלול לקרות.
שלום, חברים, ברוכים הבאים למופע הקסמים של שלושי!
מה את עושה? תורידי את הכובע. -איך קוראים לך, ילדה חמודה?
די, את יודעת שאני ארבעל'ה, ולא יפה לשחק בחפצים לא שלך.
אני צריכה מתנדב לקסם הקוביות.
כאילו את באמת יודעת לעשות קסמים. -יופי, יש לנו מתנדב.
אתה גר כאן, בעיר המספרים, ילד?
לא, אני גר בעיר האותיות.
אני אעצום את העיניים, אתה תזרוק את הקובייה,
תהפוך אותה לצד השני, תגיש לי,
ואני אגלה לך כמה יצא.
אני לא מאמינה, מה אם אין-סוף ייכנס?
עכשיו תראי שאת סתם מבלפת.
שתיים.
הקובייה מראה חמש.
יצא לך קודם... יצא לך...
שתיים! -נו, באמת.
בטוח שזה סתם מזל.
שוב.
ארבע.
שלוש, יצא לך קודם...
ארבע!
מחיאות כפיים, בבקשה. לא שומעים אתכם, עיר המספרים.
נו, באמת, זה לא קסם, זו קובייה.
הסכום של כל שתי פאות, שני צדדים, תמיד יהיה שבע.
אם צד אחד של הקובייה הוא חמש, הצד השני יהיה שתיים,
אם צד אחד הוא ארבע, הצד השני יהיה שלוש.
אם צד אחד הוא שש, הצד השני יהיה אחת.
תודה רבה לך, הורסת קסמים אחת.
עכשיו תקשיבי סוף סוף.
כדאי שנצא מכאן, כי זאת הלשכה הפרטית של אין-סוף.
אם הוא יגיע, הוא ממש לא יאהב את זה. אתם עושים לו בלגן.
נכון, הנה, הפלתם לאין-סוף את השרביט,
הוא היה יכול להישבר. -אוף, אתם סתם דואגים,
הוא לא נשבר, נכון? הנה, אני אסדר את הכול.
וואו, הוא מתאים לי ממש.
אני חייבת לראות את עצמי עם השרביט במראה.
זה לא כדאי, להחזיק את השרביט של אין-סוף.
מי יודע מה יקרה?
רק רגע קטן. אברה קדברה!
וואו.
מה... מה... מה קורה כאן?
איפה אנחנו? -היי, ממתי יש כאן עמוד?
זה לא עמוד, זה השולחן של אין-סוף מעלינו.
הוא הפך לענקי. -או שאנחנו התכווצנו.
אני חושבת שעברנו לצד השני של המראה.
תסתכלו על הקורקינט של חמחמש.
הוא נשאר בצד הראשון שבו היינו.
יופי, שלושי, את עשית את זה.
ועכשיו נפנפי מהר בשרביט שלך ותחזירי אותנו.
אברה קדברה!
אוי ואבוי, לא נוכל לחזור הביתה.
ההורים יתחילו לדאוג לנו ו...
יהיה בסדר, חששתיים, בטוח שיש דרך לחזור.
יש לי תוכנה של נווט, שמראה איך מגיעים ממקום למקום.
מוזר, לפי המפה הזאת,
נלך ונגיע כל הזמן לאותה נקודה. -רגע,
יכול להיות שאני פשוט מכווצת מדי?
אם אני אטפס על השולחן, אני אהיה גבוהה יותר, ואז אולי הקסם יעבוד.
יופי. אברה קדברה!
אברה קדברה!
אולי עוד לא מצאנו את המקום והגובה המדויקים מול המראה. קשה לדעת.
מהגובה הזה החדר נראה שונה.
אני חושבת שככה רואה את החדר עכבר.
היי, יש כאן עוגייה.
"תאכלי ותגדלי, נסי ותתכווצי".
שלושי, אל תיגעי בזה. -למה?
אולי אני אוכל ואגדל, ואז הקסם יעבוד. -לא!
תאכלי מהצד השני של "נסי ותתכווצי", אבל רק ביס קטנטן, מהר!
אני אוכל מהצד הראשון. -חכי רגע, לא! צריך רק פירור!
יואו, כבר יש לי סחרחורת מלהתארך ולהתכווץ.
כי את שוב לא מקשיבה למה שאומרים לך.
למה את אוכלת דברים שאת לא יודעת מהם?
רק רציתי להחזיר אותנו הביתה.
לא עכשיו, תינוק אחד. אתה לא רואה שיש לנו בעיה?
היי, איך הגיעו פתאום הדלתות האלה?
אולי הן מובילות לצד השני של המראה. -זה לא היה כאן. מוזר מאוד.
אתם עומדים לא נכון.
תינוק אחד הכי קטן והוא צריך ללכת לדלת הקטנה,
חמחמש הכי גדול והוא צריך ללכת לדלת הגדולה ביותר,
ושלושי גדולה יותר מתינוק אחד ויותר קטנה מחמחמש,
והיא צריכה ללכת לדלת האמצעית.
מה פתאום? אני הכי גדולה עכשיו, את לא רואה?
אני יכולה לעשות לחמחמש "פו" ולהעיף אותו.
פו!
תפסיקי לעשות רוח. גם אם את גבוהה יותר,
אני גדול יותר ממך, כי אני חמש ואת שלוש.
בבקשה, סליחה, את רואה? חמש תמיד גדול יותר משלוש.
די, זה באמת מוזר.
בשביל מה יש כאן בכלל סירה ומשוטים באמצע הקרקס?
אנחנו נישאר כאן לנצח. -לא נכון.
פשוט נחשב מה המקום והגובה המדויקים מול המראה.
רגע, קודם הייתי מכווצת,
והאור מהשרביט היה מכווץ,
אבל עכשיו אני בערך בגודל שהייתי בו בצד הראשון של המראה,
אז אולי הקסם יעבוד.
עמדתי בערך כאן. -לא, שלושי, את הרבה יותר גבוהה
ממה שהיה בצד השני של המראה. אולי עכשיו זה יותר מדי.
אברה קדברה!
לא!
זה נורא. הכול אבוד.
המראה נשברה, עכשיו באמת לא נוכל לחזור הביתה.
אני מצטערת, לא חשבתי שאם אגע בדברים של אין-סוף,
יקרו דברים איומים כאלה.
לא התכוונתי שהשרביט ייקח אותנו לצד השני.
לא התכוונתי לשבור את המראה.
רציתי להחזיר אותנו הביתה.
אוי!
שלושי, את חייבת להפסיק לבכות.
זה שרביט, זה לא בצל!
אבל הכול באשמתי.
מגיע לי לבכות.
אבל לנו לא מגיע. תראי מה זה עושה.
אני מנסה להפסיק לבכות, אבל אני לא מצליחה.
אני כל כך מצטערת שלא הקשבתי לכם.
אם שלושי תמשיך ככה, נהיה בצרות צרורות.
אנחנו חייבים להגיע לסירה.
זה כאילו מישהו ידע שנצטרך אותה. -שלושי, תקשיבי לנו עכשיו!
תשלפי מטפחת מהכובע ונסי לספוג בה את הדמעות.
מחיאות כפיים לשלושי, הקוסמת הגדולה,
ולקסם הממחטות! הקהל נוזל מהתרגשות.
היי, הדמעה של שלושי חיברה את המראה.
ההשפעה של העוגייה עברה, שלושי מתחילה להתכווץ.
הצילו! הצילו!
שלושי, תפסי באפס.
היי, איך הגיעו לשם הקוביות?
ולמה הן מסתובבות?
הן עומדות על הכובע, בדיוק מול המראה, ותראו,
הסכום שלהן הוא כל הזמן שש. -נכון.
הנה, שתיים ועוד ארבע.
חמש ועוד אחת.
והנה שלוש ועוד שלוש.
זהו, זה המקום והגובה המדויקים ששלושי צריכה לעמוד בהם
כדי להשתקף במראה, שלושי אחת כאן ושלושי אחת במראה.
יחד הן שש. -רגע, יש לי רעיון טוב יותר.
בעצם לא. כל הזמן הזה לא הקשבתי לכם ולכן הסתבכנו בכל הצרות.
בואו נעשה מה שאתם מציעים.
קדימה, בואו נעשה את זה!
מהר, לפני שהכובע ייסחף עם הדמעות.
אבל הכובע כל הזמן זז, והקוביות כל הזמן מסתובבות.
אנחנו צריכים להחזיק את הכובע באופן שווה משני הצדדים.
אבל איך? -אני יודעת! שש,
אם נתחבר אני וחששתיים, נהפוך לשש.
אם יתחברו חמשחמש ותינוק אחד, גם הם יהפכו לשש.
אפס יחזיק את המשוט, ושלושי, את תקפצי על הקוביות.
מה שתגידי, המפקדת.
קפצי על הקוביות בדיוק כשהן מראות על שלוש,
לא לפני ולא אחרי. קדימה!
חברים מתחברים!
ארבע, ועוד...
שתיים, שווה...
שש!
חברים מתחברים!
חמש ועוד... -אחת...
שווה... שש!
עכשיו! אברה קדברה!
כל הכבוד, שלושי, החזרת אותנו הביתה!
אין-סוף הקוסם.
ובכן, אני רואה שבסופו של יום, הקשבת לחברים שלך.
אני שמח.
אין-סוף, אני מעריצה שלך,
אני חולמת להיות קוסמת גדולה כמוך. -תודה.
אז דעי לך שלא הייתי הופך לקוסם גדול
אילו לא הייתי מקשיב להרבה מאוד מספרים טובים בדרך.
בזכות עצותיהם הטובות התקדמתי והגעתי לאן שהגעתי.
נדמה לי שזה שלי.
אני מצטערת, רק רציתי...
חתימה על הספר, כן, כן.
אם תפתחי אותו, תגלי שהוא כבר חתום.
דרך אגב, בהמשך לשאלה שלך,
שעון החול גם עולה וגם יורד, והכדורים לא עוצרים לעולם.
איך הוא ידע? -ועכשיו אתם צריכים להזדרז,
לפי החישוב שלי, יש עוד בדיוק שלוש שניות עד שיגיע האוטובוס.
אחת, שתיים, שלוש.
והנה הוא כאן, ו...
שלושי, אשמח לראות את הקסמים שרצית להראות לי,
רק צלצלי קודם, כדי שאדע שאת מתכוונת לבוא.
כן, כן.
אולי ביום שלישי.
הקוסם אין-סוף?
מוזר.