חדשות מהעבר- ביאליק
שלום לכולם. ברוכים הבאים
לעוד פרק של "חדשות מהעבר" בחינוכית.
היום יש לנו תכנית מיוחדת במינה.
סוף סוף נתמקד קצת פחות בפוליטיקה, במלחמות
ובכל מיני תהליכים מדיניים, ונתעסק בדברים המעניינים באמת:
השירים, הסיפורים ובעיקר הסלבס שהיו כאן פעם,
קצת לפני קום המדינה. אבל תחילה, הכותרות.
הוא לא היה משורר של להיט אחד.
מי הוא המשורר הלאומי שלנו,
ואיך הוא זכה בתואר המכובד?
מי היו הסלבס של ראשית היישוב,
ועל מי ישבו וריכלו שם
בשפה המוזרה שנקראת עברית?
לא רק עבודת כפיים, שמירה
על יישובים ומלחמה ביתושי הביצות.
התאטרון העברי תופס מקום
של כבוד בברנז'ה הישראלית
של פעם.
שוב שלום. אז היום נניח את המלחמות בצד,
את המאבקים והסכסוכים, ונזרום עם יושבי בתי הקפה של פעם,
המשורר הלאומי שלנו חיים נחמן ביאליק,
וכמובן, אנשי התאטרון והרוח בראשית היישוב העברי.
הם היו צעירים, מוכשרים, מפורסמים,
ואת רוב היצירות שלהם כולנו מכירים בעל-פה. נעבור לדיווח
של כתבנו לענייני תרבות, עידן.
ענייני תרבות זה טוב. תודה, מירי.
ונתחיל בתכנית, אבל קודם
אני רוצה לעדכן אותך שזה נשמע
קצת חשוד, כל העניין הזה של המשוררים והסופרים.
למה? מה נראה לך כל כך חשוד?
את יודעת, הכתיבה עצמה...
זה לא קשה. -ברור שזה קשה.
רק אמנים ספורים מצליחים ליצור כתיבה טובה,
כזו שתהדהד גם שנים רבות אחרי מותם.
לא, את לא הבנת. זה לא קשה, את יודעת, כאילו,
לכתוב ממש, ככה עם היד, לא בווטסאפ?
לפעמים יוצא שאני כותב רשימת מכולת על פתק,
נהיה לי נקע בקמיצה.
הבעיות הרפואיות שלך אמנם קצת מדאיגות, עידן,
אבל הן לא קשורות לעניין.
זה קשה, תדעי לך. זה קשה. -בוא נתקדם.
אחרי הכול, מדובר במשורר הלאומי.
ולי יש את הקמיצה הלאומית. לא משנה.
ובכן, חיים נחמן ביאליק, בואו נדבר עליו.
הוא נולד ב-9 בינואר 1873 באוקראינה.
הוא התייתם מאביו כשהיה ילד קטן,
ואמו שלחה אותו לגור עם סבו, שהיה רב קפדן ושמרן.
ביאליק הצעיר והשובב אמנם
למד תלמוד בישיבה, אבל גם רצה להמשיך
ללימודים רגילים,
מה שהיום נקרא לימודי ליבה.
כבר בישיבה הוא הרשים את חבריו.
אחד מהם, אבא בלושר, זה היה השם שלו,
כתב על ביאליק את הסטטוס הבא:
הוא תמיד היה איש של מילים.
תראו אותו כאן בתמונת הפרופיל. אחלה עניבה, דרך אגב.
בקיץ של 1891, מבלי לספר לסבא שלו,
עזב ביאליק את הישיבה
ועבר לאודסה, שהייתה המרכז
התרבותי של היהדות בדרום רוסיה.
בהתחלה הוא היה עני, בודד,
ולא ממש התחבר לסופרים ולמשוררים באודסה,
אבל אחרי שכתב את השיר המפורסם שלו,
שהיה גם הציוץ הראשון בעולם,
"אל הציפור", הוא התגלה על ידי החבר'ה,
והפך לסלב בתחום השירה
בלי שעבר אפילו אודישן אחד
ב"משורר נולד".
בשנת 1893 נישא ביאליק למניה אורבוך.
אחר כך התקבל למשרת הוראה
באודסה, שם נשאר ולימד
במשך 21 שנים. תוך כדי כך
הוא המשיך לכתוב ולהתעסק
באהבתו הראשונה - השירה.
בדף שלו הוא פרסם קטעים נבחרים,
כמו זה, למשל.
זה באמת שיר נהדר,
אחד מני רבים שכתב ביאליק.
ביאליק הפך למשורר במשרה מלאה.
כבר בשנת 1901 הוא הוציא ספר שירה ראשון,
וזכה לכינוי "המשורר של התחייה הלאומית".
הוא כתב גם שירים נוקבים וקשים כמו "על השחיטה",
אותו כתב על הפרעות בקישינב ברוסיה, בהן נרצחו אלפי יהודים.
בשיר קרא לאלוהים לעשות צדק, וזה אחד הסטטוסים הקשים שלו.
מילים קשות ביותר.
ביאליק המשיך וכתב, ומעמדו כמשורר וכסופר עלה עוד ועוד.
מדי פעם אפילו ביקר בארץ ישראל.
הפעם הראשונה הייתה בשנת 1909.
כאן הוא התקבל בכבוד ובהערצה רבה.
מכיוון שמכת צלמי הפפראצי עדיין לא הגיעה לארץ,
הוא החליט לעשות עלייה.
בשנת 1924
הוא עלה לארץ באופן סופי,
והתגורר עם אשתו בבית בתל אביב.
תנחשו באיזה רחוב.
ברור שברחוב ביאליק, שנקרא על שמו עוד בחייו.
תראו את הבית הזה שלו.
תראו, בווידאו הזה רואים שזה בית של סופר.
זה נראה כאילו כל שנייה
ביאליק עומד לחזור הביתה ולכתוב עוד שיר.
ביאליק גם חזה את החוקים נגד עישון,
כמו שמעיד הסטטוס הבא שלו:
והוא כמובן צודק באלף אחוז.
עישון זה הרגל מגונה ומזיק.
מה את רוצה ממני? הוא לא אמר כלום על נרגילה.
אגב, כולם מכירים גם את שירי הילדים שלו:
"קן לציפור בין העצים",
"רוץ בן סוסי",
וכמובן, "נד, נד, נד, נד, רד, עלה, עלה ורד".
הוא אפילו המציא כמה מילים בעברית
שאנחנו משתמשים בהן ביום-יום. אפילו לא ידענו שהוא המציא.
למשל, המילה "מטוס".
"גחלילית", "תגובה", "מצלמה",
"מענק", "פקח".
או בקיצור, שימו לב,
הגיע מטוס בצורת גחלילית,
ובתגובה מצלמה נתנה לו פקח כמענק.
או משהו כזה. אולי זה קרה רק לי. אני לא יודע.
זה קרה רק לך, עידן. תודה.
ב-1934 ביאליק חלה ונסע לעבור ניתוח בווינה.
הניתוח נכשל, וביאליק נפטר כשהוא משאיר אחריו קריירה ענפה
בתחום השירה והסיפורת.
ארונו הוחזר לארץ, והוא נטמן בתל אביב,
למרות שבעצם בשנים האחרונות לחייו הוא גר בכלל ברמת גן.
בהמשך התכנית:
הסלבריטאים בארץ ישראל
בימים שלפני תכניות הריאליטי.
התאטרון העברי קורם עור וגידים.
והחידה היומית: חוץ מרחוב ביאליק, כמובן,
איזה עוד רחוב בעיר מגוריו נקרא על שם המשורר הלאומי?
שוב שלום. תודה שחזרתם אלינו לחינוכית.
חוץ מביאליק היו כאן עוד כמה וכמה משוררים,
סופרים ואנשי רוח, שהיו הסלבס של אותה תקופה בארץ ישראל.
וגם את השחקנים. הם היו הכי חשובים, אני מניח.
אפשר להתווכח על זה, אבל אני אזרום אתך.
לאנשים האלה, בדיוק כמו היום, היו מעריצים שחיקו אותם,
אהבו אותם, התנהגו כמוהם.
וכמו היום, הידוענים האלה התרכזו במרכז הארץ,
בעיר העברית החדשה, שהייתה גם מרכז תרבותי גדול,
ונפגשו בעיקר בבתי הקפה שלה:
"אררט", "רצקי", "הגינה", "כסית", "קזינו תל אביב".
וגם השחקנים הגיעו לשבת שם, מירי.
אני מבקש להדגיש את השחקנים.
אגב, על קפה "שלג הלבנון" שמעת במקרה? -לא.
זו הייתה נקודת המפגש של החבורה הספרותית
המובילה בארץ. ביאליק, שלונסקי ועוד כל מיני.
הם בעיקר אהבו לבלות ולשתות.
תראי את הסטטוס של המשורר נתן אלתרמן,
שהוא לא סבא שלי.
אני באופן אישי מזדהה עם זה.
את מבינה? הם בילו כל הלילה ולא הצליחו לקום.
בילו וגם ניהלו רומנים. אלכסנדר פן,
תראה את התמונה שלו. זה גבר, משורר, מדריך אגרוף.
התאהב בדיווה - הגברת הראשונה של התאטרון, חנה רובינא,
כאן בתמונה. זוג יפה, לא? -מדהים.
הם בעצם היו ה"יהודה ונינט" של ראשית היישוב.
בטח צלמי הפפראצי לא עזבו אותם.
קשה להיות סלב בישראל.
שתבין עד כמה לא היה קל להיות פעם בליין,
הם אפילו שלחו לעירייה עצומה שמבקשת לתת אישור
לבית הקפה "שלג הלבנון" להיות פתוח עד שעה מאוחרת.
כי מה לעשות, בשעות היום הם היו עסוקים בלהתפרנס.
תראה את הסטטוס.
עניינים אמנותיים הם קראו לזה.
היו להם הרבה עניינים אמנותיים.
בקפה "בדר" ברחוב אידלסון נפגשו החבר'ה של ביאליק,
והוויכוחים הרבים ביניהם לא היו על תחרויות ריאליטי.
הם דיברו על דברים שברומו של עולם.
עד שהמשורר יצחק למדן פרסם שראשי התיבות של בד"ר
הם "בית דוברי רכילות".
בקיצור, פינת הרכילות הראשונה בישראל.
וכך המשיכו אנשי הרוח להקריא זה לזו שירים,
לנדוד בין בתי קפה תל אביביים -
מ"שלג הלבנון" ל"כסית" ברחוב בן יהודה,
ומשם לקפה "אררט", שכולם צחקו עליו שהוא נקרא ככה
כי אלה ראשי תיבות של...?
ארר"ט, זה ראשי תיבות של
"אגודת ראשוני רבני טררם".
כמעט. "אני רוצה רק תה".
כי לאף אחד לא היה כסף לקפה.
חבל שהם לא חיכו קצת בשביל קפה בחמישה שקלים.
את יודעת, יש את זה כבר. או בשביל מורה לעברית
שילמד אותם ש"תה" זה לא באות ט'.
לשחקנים זה לא היה קורה. הייתה להם עבודה רבה
בתאטרון העברי הראשון. -המון עבודה.
תודה, עידן, אבל אל תלך לשום מקום,
כי מבוקשך עומד להתגשם.
אחרי שזינקנו לתוך המים הסוערים של חיי המשוררים התל אביביים,
יושבי בתי הקפה ומעצבי הפנים התרבותיות של מדינתנו,
זרמנו בין מילותיו המופלאות של ביאליק המשורר הלאומי,
וטיילנו בסמטאות של תל אביב הקטנה,
הגיע הזמן לעבור לרגע הגדול.
נעבור לכתבנו לענייני תאטרון, עידן.
תודה, מירי. נדבר קצת על שחקנים,
אותו עם מפוקפק שגם אני שייך אליו, מסתבר.
כשהסתיימה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920
הוקם התאטרון העברי בתל אביב.
כמה שנים אחר כך הבינו החבר'ה
שבארץ עמוסת מלחמות ובלגן
כל מה שצריך זה קצת צחוקים
וסאטירה. בגלל שעדיין לא הייתה
טלוויזיה ולא היה "ארץ נהדרת",
היא תעלה, כמובן, רק שמונים שנה אחר כך,
הם הסתפקו בתאטרון "המטאטא", שנוסד ב-1928
והעלה הצגות סאטיריות על הפוליטיקה בארץ.
תראי כאן בדף התאטרון,
תמונה מאחת ההצגות של תאטרון "המטאטא".
אנחנו לא היינו הראשונים שחיקו פוליטיקאים
וירדו עליהם לקול תרועות הקהל.
קבלי סטטוס מאחת ההצגות.
מעניין מה היה הרייטינג של ההצגות האלה.
עידן, אתה צריך לזכור שרייטינג זה לא הכול בחיים. -נכון.
והיה כמובן גם את תאטרון "האוהל", שבראשית דרכו העדיף להעסיק
קבוצת פועלים צעירים ולא מקצוענים.
התאטרון הדריך אותם לעבוד על הבמה והכשיר אותם כשחקנים.
הלהיט הגדול של התאטרון היה "החייל האמיץ שוויק",
הצגה שעלתה ב-1935 ורצה מאות פעמים לאורך עשרות שנים.
אין ספק שזה היה מוסד תרבותי גאה ורב-השפעה.
המשורר אברהם שלונסקי, כאן בתמונה...
אגב, הוא חייב ספר דחוף. -לגמרי.
אפילו פרסם על תאטרון "האוהל" את הסטטוס הזה.
רק אנשי תאטרון יכולים להשוות את הבמה לבית הכנסת.
בשביל שחקן, תאטרון זאת דת.
ומה עם תאטרון לאומי, אם כבר אנחנו מדברים? תאטרון "הבימה".
הוא הוקם אמנם ברוסיה ב-1917,
אבל החל מ-1945 נמצא
במשכנו הקבוע בתל אביב.
אולי ההצגה שהכי פרסמה אותו הייתה "הדיבוק",
בכיכובה של השחקנית
והשחקנית חנה רובינא.
תראו את התמונה הזאת בדף שלה.
כמה דרמטית.
כיום "הבימה" הוא התאטרון הלאומי של ישראל.
אבל מה לעשות, הדור הולך ופוחת. אפילו אני משחק שם.
ומה שמיוחד בתאטרון "הבימה" זה שמנהליו התעקשו להעלות
הצגות בעברית בלבד, ובשנת 1937 הועלה בו מחזה ראשון
שמבוסס על החיים בארץ.
מפגש פסגה בין רובינא
לאהרן מסקין, כאן בתמונה,
שהיה אחד השחקנים הגדולים
שהיו כאן. שם המחזה "שומרים".
דרך אגב, שני האולמות המרכזיים ב"הבימה"
נקראים על שם רובינא ומסקין. -תודה, עידן.
וגם כיף לשמוע שאנשים נהנים מהעבודה שלהם.
נכון.
אחלה. -יופי.
אני רואה איך אתה מתלהב מהעבודה שלך. -כן.
אתה בדרך לאוסקר. -ללא ספק. -כן.
בכל מקרה, זוכרים את החידה
ששאלנו בתחילת התכנית?
אז הנה התשובה.
הרחוב הנוסף שנקרא על שמו
של חיים נחמן ביאליק,
חוץ מרחוב ביאליק, כמובן,
הוא שדרות ח"ן,
ראשי התיבות של חיים נחמן.
תודה לכם שהייתם אתנו
בעוד תכנית של "חדשות מהעבר".
חפשו אותנו באתר
הטלוויזיה החינוכית ו...
ו"כל העולם במה", אמר שקספיר.
והצגות משחקים תשעים דקות.
להתראות. -ה"תשעים דקות" הזה,
זה דווקא מוכר לי ממקום אחר.
מאיפה זה מוכר לך?
אני חושבת שמהכדורגל.
אגב, חבל שהצגות לא משחקים
תשעים דקות.
זה היה מספיק. -כי הצגות זה קצת
ארוך מדי לפעמים,
עם ההפסקה באמצע.
שלוש שעות לפעמים.
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
