שרגא בישגדא עונה 4: ג'ים הנסון

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. זה אני!

אתמול היינו במוזאון התפוצות:

עליזה, אני, יוסי, יוסלה ויוסקה.

בהתחלה לא רציתי לנסוע איתם בכלל

כי אני דור שמיני בארץ.

מה לי ולתפוצות?

אבל עליזה אמרה לי: "מה יש? מה יש לך לעשות במקום?"

ושכנעה אותי.

מצטער, אני עסוק עכשיו. -שרגא, זה יוסקה.

יוסקה, אני באמצע הבלוג. -אני יודע, אני יודע.

אני צופה בך, בגלל זה אני מתקשר. למה אתה תמיד אומר אותי אחרון?

סליחה? -תמיד יוסי ראשון, אחריו יוסלה ואני אחרון.

לא מגיע לי פעם אחת להיות ראשון? -אויש, באמת!

טוב, אתה יודע מה? בסדר, יוסקה, אני אגיד אותך ראשון.

איזה קטנוני. טוב, איפה הייתי?

בסוף שמחתי שנסעתי עם יוסקה, יוסי ויוסלה ועליזה למוזאון התפוצות,

כי עליזה סיפרה לנו שם את כל סיפור העלייה שלה

כילדה קטנה מפולין,

וזה היה כל כך מרגש שביקשתי ממנה לחזור היום פה

על הסיפור שלה בבלוג.

בעיה גדולה! -בעיה גדולה מאוד גם לך, עליזה.

לא מתאים לי היום, שרגא. -אבל למה, עליזה? נו, באמת.

דיברנו על זה וקבענו. -נכון, אבל ממש כרגע

דניאלי הודיעה לי שהיא תכף מגיעה לבקר.

דניאלי? הנכדה שלך? -ברור. מה אתה חושב,

שבאים לבקר אותי נכדים של אנשים אחרים?

לא, לא, לא. אבל למה זה מפריע?

סליחה, עליזה, היא יכולה לצפות בבלוג שלנו.

זה בסך הכול רבע שעה.

שרגא, כסבתא אחראית אני מקפידה לראות עם הנכדות שלי

רק תכניות שמתאימות לגילן.

סליחה? לגילן? -כן.

למה, בת כמה דניאלי? -בת שבע. -נו?

מה "נו"? -מה זה, הבלוג שלי מתאים גם לגיל שבע.

אוי, שרגא, אתה שומע מה שאתה אומר?

אחת... אחת, שתיים... אחת, אחת, שתיים.

כן, אני חושב שכן. אחת, שתיים... -יופי, יופי.

הבלוג שלך הוא בלוג למבוגרים, שרגא.

מה? -אני צופה בו. אני נראית לך בת שבע?

לא, ממש לא. -שבע וחצי?

לא, אבל לא חשבתי שהבלוג שלי הוא למבוגרים, עליזה.

יש תכניות לילדים ויש למבוגרים.

הבלוג שלך - למבוגרים. -באמת?

או שאתה רומז שאני אישה ילדותית

שצופה בתכניות לילדים?

הנה דניאלי מגיעה. פתוח!

רגע, אבל... -אל תדאג, אל תדאג. לא נשתעמם.

פשוט נצפה בסרט מצויר.

לא ידעתי שהבלוג שלי למבוגרים.

אבל מצד שני, עובדה שאני מקבל מכתבים ותגובות מילדים.

אבל מצד שלישי, יוסקה, יוסי ויוסלה,

שהם לא ילדים, צופים בי באופן קבוע,

אז מה זה בעצם...

אוף!

הלו. מצטער, אבל אני מאוד עסוק עכשיו.

שרגא, שרגא, נו, זה יוסלה. -יוסלה, אני בדיוק באמצע הבלוג.

אני יודע, אני יודע, אני צופה בך. תגיד, למה אמרת אותי אחרון?

אויש. נו, באמת. -מה באמת? מה?

תמיד יוסי או יוסקה ראשונים. לא מגיע גם לי פעם אחת?

יוסלה, זה כל כך קטנוני. טוב, אתה יודע מה, יוסלה?

אני אגיד אותך ראשון, בסדר?

רגע, שנייה. יוסלה, תגיד,

הבלוג שלי נראה לך למבוגרים או לילדים?

לילד... למבוג...

לא יודע, אני בן 46 ואני הכי קטן פה במשפחה.

טוב. תודה, יוסלה. -תודה לך, שרגא.

איך הידרדרתי להיות בלוג למבוגרים?

חשבתי שהנושאים שלי מעניינים את כולם,

בלי הבדל מין, דת, גזע, צבע או גיל.

איפה נכשלתי? איפה נכשלתי?

אולי מפני שעליזה מבוגרת!

אבל גם נטע נמצאת בבלוג, והיא צעירה.

היא לא ילדה, אבל ילדים אוהבים אותה מאוד,

והיא גם יודעת המון

ומלמדת אותי דברים חדשים ומסובכים שלא ידעתי.

רגע, רגע, רגע, רגע,

נטע מסבירה דברים שאפילו אני לא ידעתי.

יכול להיות שההסברים של נטע מבגרים את הבלוג?

אולי ההסברים שלה קשים מדי ומשעממים את הילדים.

בטוח!

תפוח!

יבוא!

היי, שרגא. -היי, היי.

אתה בשידור? -כן, אבל נתקעתי.

מה זאת אומרת?

התברר שהבלוג שלי הוא למבוגרים.

גם למבוגרים. אני מכירה כמה מבוגרים שצופים בך.

מה הבעיה? -הייתי בטוח שצופים בי גם ילדים, גם נוער, מתבגרים,

או כמו שאומרים, "זקנים, נשים וטף".

נכון. הבלוג שלך הוא גם לילדים וגם למבוגרים.

אז מסתבר שיש תכניות לילדים ויש תכניות למבוגרים,

והבלוג שלי במקרה למבוגרים.

עובדה שעליזה'לה, יוסקה... יוסלה ויוסקה ויוסי צופים.

לא, שרגא, מה פתאום? כבר שנים לא חושבים ככה.

באמת? -כן. לפחות מאז שג'ים הנסון יצר את החבובות,

שזאת תכנית גם לילדים וגם למבוגרים.

אני קרוע על החבובות! -מי לא?

ג'ים הנסון היה איש תאטרון הבובות המפורסם ביותר

בהיסטוריה של הטלוויזיה. -נטע, נטע... רגע, שנייה, או-קיי?

לא צריך הסברים ארוכים מדי ומסובכים מדי.

אנחנו הבנו שגם ילדים וגם מבוגרים אוהבים את החבובות, או-קיי?

יותר מזה, כשג'ים הנסון פנה למפיקים... -נטע, נטע, נטע!

לא נשאלה שאלה, אז למה לענות? למה יש לך תשובה? לא שאלו אותך.

בסדר, חשבתי שתרצה לדעת. -אני ארצה, אני מאוד ארצה,

אבל עכשיו אני מעדיף שנראה יותר ונדבר פחות, בסדר? -או-קיי.

אז בוא נראה את ג'ים הנסון במקום לדבר עליו.

עכשיו את מדברת.

בקטע שנראה משתתפת גם סבתא של בת דודה חורגת...

נטע, נטע, זה מיותר. את מסבכת את הכול.

לא אמרתי כלום.

שלום, ג'ים יקירי. בוא, תשב בבקשה.

חייבת לומר לך שהילדים שלי מעריצים נלהבים של רחוב סומסום.

תודה, תודה. נחמד מאוד לשמוע את זה. -כן.

שמעתי שיש לך רעיון לסדרה חדשה.

כן, הפעם זו סדרה למבוגרים.

באמת? איזה יופי!

הרשי לי להציג בפנייך את מנחה התכנית.

שלום!

מה זה?

בינתיים סתם גרב, אבל אני הולך להיות

קרמיט הצפרדע, מנחה מופע החבובות!

רק רגע, הדבר הזה הולך להיות מנחה של סדרה למבוגרים?

כן. הוא יהיה ירוק, בצורת צפרדע. גם כל שאר המשתתפים יהיו בובות,

ובכל פרק יהיה אורח אחד בשר ודם.

בובות בתכנית למבוגרים? זה הרי מגוחך. -את מגוחכת!

מה זה? מה אתה עושה? איך אתה מדבר לגברת?

היא מבלבלת את המוח!

סלחי לו, הוא נורא רגיש.

אני... אני מלא רגשי אשמה. נמאס לי שכולם דוחים אותך בגללי.

זה לא בגללך.

זה בגללה! כן, היא בטח מעדיפה מנחה מפורסם.

מחלקת אבטחה ושמירה! מחלקת אבטחה ושמירה!

קראת לנו?

מה הבעיה? מישהו פה מטריד אותך?

מי מטריד?

זה הוא מטריד אותך?

טוב, קדימה. להעיף אותו? אני מעיף אותו מיד.

קדימה, נודניק, בוא החוצה.

מה קרה? מה עשיתי? לא עשיתי כלום.

קדימה, אמרתי לך. קדימה. חבל על הזמן שלך.

גם אתה, אדון. קדימה.

קדימה, החוצה.

רגע, זו אפליה!

תודה, תודה. להתראות.

קדימה, החוצה. שניכם ביחד. החוצה, החוצה.

מצחיק. אבל לא הבנתי משהו...

אני אסביר לך.

לא, לא, סליחה. נטע, נטע, בלי הסברים.

למה אני חייב כל הזמן להבין הכול? לא צריכים להבין הכול.

שרגא, יש לי הרגשה שאתה קצת סותם לי את הפה היום. זה נכון?

נטע, נטע, נטע, זו מסקנה מאוד פזיזה.

אני בסך הכול מנסה להתאים את הבלוג שלי גם לילדים,

כמו שעשה ג'ים הנסון.

אבל איך תצליח לעשות את מה שג'ים הנסון עשה

אם אתה לא נותן לי להסביר לך מה הוא עשה?

כן, כן, אני מבין, אבל...

ההסבר שלך הוא ארוך ומתאים למבוגרים.

רגע, רגע, רגע, שרגא, אתה מאשים אותי

שאני משעממת את הילדים עם ההסברים שלי?

לא מאשים. -לא מאשים אבל חושב ככה, נכון?

בסדר, או-קיי? חשבתי שבגללך אנשים כמו עליזה

חושבים שהתכנית היא תכנית למבוגרים.

עליזה? -עליזה.

טוב, שרגא, אם תיתן לי להסביר לך על ג'ים הנסון, תבין שטעית.

טוב, אבל במילים פשוטות, את יודעת. -בסדר.

פשוטות מאוד. ככה, את יודעת, שכולם יבינו. -או-קיי.

מאוד מאוד, אם אפשר.

ג'ים הנסון נאבק שנים נגד הקלישאה שתכניות בובות הן רק לילדים.

קלישאה? טוב, נו, בסדר. כן? -הרבה רשתות טלוויזיה

דחו את הרעיון שלו לתכנית בובות למבוגרים. -הגיוני.

למה זה הגיוני? אתה כמבוגר לא אוהב לראות "החבובות"?

אני מה-זה אוהב את החבובות. אני אוהב את קרמיט,

אני אוהב את פוזי הדוב ואת... -ולא רק אתה.

בסוף, כשכבר הפיקו את התכנית בלונדון,

כי רק שם נמצאו לה מפיקים,

היא הפכה להצלחה גדולה לכל הגילאים.

אה, כן, גם את זאת, נו... פיגי, מיס פיגי.

אני ממש אוהב אותה. היא מה-זה מצחיקה.

ויש לך הרבה ניסיון בהפעלת בובות? -כן.

מרשים, לא?

כן, מאוד.

מה את אומרת?

מה, מה?

שונא שהם מתלחשים.

צודקת. כן, כן, אני אשאל אותה.

תצליחי להפעיל בובה מסובכת כמו מיס פיגי?

מה מסובך במיס פיגי?

מיס פיגי היא לא בובת כפפה פשוטה ודבילית.

היא בובה אמיתית.

מי בובה פשוטה ודבילית? סליחה!

לא לריב, סליחה!

ותוכלי להתחבר לדמותה החזירית של פיגי? -אשתדל.

תודה, תודה רבה. התרשמנו מאוד.

אנחנו נתקשר אלייך. תודה רבה.

מקסימה.

הבא בתור!

נו, מה? אני מקבלת את תפקיד המפעילה של הבובה פיגי

או שאני רומסת אתכם?

רגע, את חושבת שתוכלי להתחבר לדמותה החזירית...

מה? דמותה המה?

דמותה האנושית, סליחה. לדמותה האנושית?

מה נראה לך? -נראה לי... נראה לי שכן.

היה חסר לך שלא!

הת... התקבלת.

בסדר? -כן.

ומה, מה השתתקתם אתם?

אני חושב ש...

התאהבתי.

אז מה, אז את חושבת שהבלוג מתאים גם לילדים?

אני חשבתי שהוא מתאים רק לילדים,

אבל אם עליזה אומרת שהוא גם למבוגרים,

אז אולי הוא לכל המשפחה.

אולי באמת. -אולי באמת מאוד גם לך, עליזה.

עליזה, חשבתי שאת רואה עכשיו סרטים מצוירים עם דניאלי.

ניסיתי, אבל דניאלי השתעממה

והתעקשה לעבור ולראות "שרגא ביש גדא".

באמת? -כן. -חמודה כל כך.

אני לא יודעת למה היא צריכה בגילה לראות תכניות למבוגרים.

זו תכנית לילדים, עליזה.

או במקרה שלך, אפשר לקרוא לה תכנית לכל המשפחה.

אין דבר כזה. -תתפלאי. -יש.

אין דבר כזה. -עליזה, אם היית רואה היום את הבלוג,

היית מבינה שיש.

תמיד היום... מה זה כולם מפריעים היום?

שלום, אני לא יכול לדבר עכשיו.

שרגא, זה יוסי. שמתי לב שהפסקת להגיד אותי ראשון,

ורציתי להזכיר לך שאני הבכור,

ולכן מגיע לי להיות לפני יוסלה ויוסקה.

אויש. באמת, יוסי, מה קרה לך? אתה יודע מה? בסדר.

או-קיי, אני אגיד אותך ראשון.

המבוגרים האלה...

ממש כמו ילדים.

תכתוב: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום