קופה ראשית עונה 1 פרק 1
כמה זמן אתם מתכננים להיות בסופר?
חשבנו על... תקופה כזאת.
כמה אנשי צוות תהיו? -אנחנו... עשרה בערך.
רווקים? ברובכם?
אני שירה. שירה שטיינבוך.
שירה במלרע ולא במלעיל.
אני מנהלת הסופר.
יבנאית במקור.
אתם יכולים לצלם הכול. הכול פתוח.
אתם יכולים להיכנס לקצבייה, אתם יכולים להיכנס ל... משרד שלי.
מי שפנוי. סתם. דקה. סליחה...
ואם אפשר... תשתדלו להוציא אותנו ככה טוב.
זאת אומרת, הכול טוב. הכול אצלנו טוב,
אבל אם... קורה משהו שאתם רואים איזה שהוא עימות או...
משהו שאולי עלול להתפרש כ... אז...
אל תצלמו את זה.
ויי, ויי, ויי, ויי, טיטינסקי...
ככה עושה מסיבה מטורפת, ולא קורא לי? !
רק שלא תשתה את כל המיץ-עגבניות הזה בשלוק אחד.
את חושבת שאת מצחיקה, אה?
קבל קטע. במיוחד בשבילך הכנתי.
"הרוח נושבת קרירה,
"נוסיף עוד קיסם למדורה.
"אמנון טיטינסקי הרע..."
איך? אהבת? -מאוד.
תביא, תביא את הזה, נשחרר אותך למסיבת-עגבניות שלך.
מה זה "את הזה"?
את הדבר הזה שאתה מוצץ לי מעל הראש כבר חמש דקות.
מה, זה? אה, לא.
את זה הבאתי מהבית.
מה זה?
מהבית, מהבית. -מה זה "הבית"?
זה עם... רעפים... וחלונות. -מאיפה אני אמורה לדעת את זה?
או, אמרתי לך, עכשיו את יודעת.
עכשיו לא עוזר. כשנכנסת אמרת למישהו?
שמה? -שהבאת את זה מהבית.
מה, למי אני אגיד?
מה את רוצה, שאני אכנס לסופר ואני אכריז:
"תקשיבו, תקשיבו! את הדפדקים הבאתי מהבית"? !
עכשיו תשלם ותשחרר לי את התור.
אני לא אשלם על מוצר שהבאתי מהבית.
אתה גם לא זז מפה עד שאתה לא משלם על מוצר
שהמצאת שהבאת מהבית.
או-קיי, אז אני לא זז מפה.
מצוין. -או-קיי. -יש לי את כל הזמן שבעולם. -בסדר. -נחכה.
אויש, נו... -"אויש, נו... אויש, נו... אוי, שמוש נו"...
טוב, בסדר, אני אשלם לו על זה. סבבה? -הופה! הופה!
הברון בכפכפים!
הוא ישלם על מוצר שהבאתי מהבית!
אולי תשלם כבר על ה... על התספורת שעשיתי לפני שבוע? אה?
הנדיב הידוע... קונה לאנשים דברים שהם כבר קנו.
איזה... -נו, מה יהיה?
מה את נדחפת? מישהו שאל אותך?
מה אתה צועק עליה? תירגע! -מה את פולשת לטריטוריה לא שלך? !
היי, ששש... שה... -"מה קרה? מה יהיה? מה קרה?"
סליחה! -מה את נדחפת?! -תירגע כבר! -אמנון, מה קרה?
מה קרה? אני אספר לך מה קרה. -בבקשה.
בן-אדם בא לסופר עם חטיף שהוא הביא מהבית,
והוא צריך לשלם על זה?
כמובן שלא. -כמובן שלא. בבקשה. שמעת את המנהלת?
אם אמרת למישהו כשנכנסת. -בבקשה. שמעת את המנהלת?
"שמעת את המנהלת?" א גרויסע מציאה... מארק צוקרברג!
אני לא אשלם שקל! אחד! על כלום! הבנת אותי?
או-קיי. -די כבר עם זה!
תביא לי את הדפדקים האלה! -אני לא רוצה לשלם!
את חודרת למרחב הפרטי שלו! מאבטח לקופה שתיים!
מאבטח לקופה שתיים!
מאבטח לקופה שתיים!
מרדכי צ'יבוטרו.
שלוש פעמים אלוף ישראל בבוקס.
היום מאבטח בסניף יבנה.
מאבטח לקופה שתיים!
מאבטח לקופה שתיים! צ'יבוטרו!
אנשים מחפשים צרות,
ורק רואים אותי, כבר חושבים פעמיים אם כדאי להם.
איי! היא נושכת! היא נשכה אותי!
היא נשכה אותי! -מאבטח לקופה שתיים!
כלבת! יש לי כלבת!
אמנון! -בבקשה. זהו. או... מי הגיע...
אימא?
כמה זמן לקנות מיץ?! אני נשרפת באוטו.
הם רוצים שאני אשלם על זה. -נו, אז תשלם כבר!
אבל הם שלנו מהבית! -אז אל תשלם. -תודה.
אמרת למישהו כשנכנסת, נכון?
למה רק אני לא יודע על החוק הזה?! -למה? כי אתה מטומטם.
תשלם כבר, נו. התחת שלי נוזל.
אבל, אימא... -אידיוט כמו אבא שלו.
זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
תביאי לי את זה.
בבקשה. הא לך. -סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה.
מי עושה לך צרות, מותק?
הכול בסדר, צ'יבוטרו. הטובים ניצחו.
חבל. דווקא התחשק לי איזו קטטה.
נו, לאט... זה נופל לך בדרך!
בקיצור, אנטולי, בשבת, נגיד, אסור לך ללכת נגד הרוח.
למה? זו הלכה? -אנטולי קירילנקו וניסים שמעוני.
אה, שירושק'ה?
איפה הייתם שעה וחצי? -מנחה בבית-כנסת של המוסך.
הלכנו להתפלל לבורא עולם ששלח לנו בוסית כמוך.
גם אתה, אנטולי? -מה זה "גם אתה, אנטולי"?
למה "גם אתה, אנטולי"? למה לא "גם אתה, ניסים"?
גזענות, אה?
במולדובה אתה יהודי מסריח, בישראל אתה רוסי מסריח.
מה? לא, לא, אנטולי. ממש לא. אני פשוט... אתה... סליחה...
אתה... חוגג סילבסטר.
זה לא סילבסטר! זה נובי גוד. וזה לא חוגג. זה, נו, מציין.
רגע. חברים, אין בן-אדם שמכבד דת יותר ממני.
את כל הדתות, או-קיי? אני רק אומרת שזה טיפה בעייתי -
כל יום שעה וחצי אתם הולכים ומפילים את הכול על רמזי.
צודקת. -תודה. -צודקת.
בוא נתקשר לחז"ל שיבטלו את המנחה.
יש לך את הטלפון של חז"ל?
תסתכל "חז"ל - נייד".
תתקשר, תגיד להם שיש מנהלת סופר ביבנה
שרוצה לבטל מסורת של 5,000 שנה.
ניסים, אני רצינית. -גם אני רציני.
מה, את פותחת לנו עיניים
על זה שאנחנו הולכים להתפלל לבורא עולם? !
וזה עוד יהודייה אומרת זה. אתה מבין? זה מה הכי כואב לי!
מה, מה השלב הבא? תכריחי אותנו גם לעבוד בשבת?
ברית מותר לעשות, אנטיוכוס?
חבר'ה, יש לי דוד... רב.
אני מבינה... בדת.
הדבר היחידי שאני אומרת זה ש...
אסור שהדת תפגע במהלך התקין של הסניף. זה הכול. -אה, כן?
וזה שכוכבה יוצאת כל דקה לעשן זה בסדר!
אבל כשאנחנו הולכים להתפלל לזה שברא את הסיגריות
לא, זה "אין זמן". -בושה יש לך, שירה?
איפה בושה שלך, אה? -עזוב, עזוב...
זה אלה, החבר'ה האלה מהטלוויזיה מורידים אותה לתרבות רעה. -או-קיי,
סטופ. כיבוי. אישור. רגע, רגע, רגע, רגע.
גייז, גייז! ממש לא.
הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע ברגשות שלכם.
אני רק אומרת ששעה וחצי כל יום כל כך רחוק זה בעייתי.
למה אתם לא יכולים להתפלל, נגיד, פה, בסופר?
איפה? בביצים עם הקקה או בקרטונייה עם הנחשים?
למה שלא תתפללו במשרד שלי?
במשרד שלך?
איפה את עובדת? -אני אסתדר.
אני אשמח לחלוק איתכם את המשרד שלי.
יהיה בסדר.
הרי מה זה להיות מנהלת?
זה לחשוב טיפונת מחוץ לקופסה,
ולמצוא פתרון
שירצה את כל הצדדים.
שירה שטיינבוך "האז דאן איט אגיין"!
רק להרוס היא יודעת.
פיאבקה, ככה... או, או...
מה עכשיו להתפלל במשרד שלה?
לא עדיף לכם? במקום ללכת כל יום לבית-כנסת במוסך?
איזה מוסך?! נראה לך שאנחנו הולכים למוסך?
אנחנו חותכים פה לטוסטייה בתחנת הדלק.
כותבים וינר. עושים כסף. "מאני".
היא רוצה בית כנסת במשרד שלה?
היא תקבל לא בית כנסת. בית מקדש שלישי.
חזרת די מהר.
נו, מה? הרסו לי את השנ"ץ! דגנרטים!
איך אפשר להירדם עם הידיעה
ששילמת על משהו שהבאת מהבית? !
תגיד לי אתה. -למה חזרת?
כי במדינה הזאת, אם אתה רוצה צדק,
אתה צריך לקחת אותו בעצמך.
בבקשה.
אתה משלם או שגם זה מהבית? -מצחיק מאוד.
חשבת אולי לעשות הסבה לסטנד-אפ קומדי?
אחת חמישים וחמש.
מה זה? -מה זה מה?
אתה מרשרש. -מרשרש?
אולי מהלב. הקרדיולוג אמר שאני בקבוצת סיכון.
הינה, עוד פעם. -עוד פעם מה?
עוד פעם אתה מרשרש.
כוכבה, נראה לי שהאדים של האצטון משפיעים עלייך, כן?
את שומעת קולות.
תוציא מה שיש לך במעיל.
מי הולך עם מעיל כזה באמצע יולי? !
עזוב יולי. מי הולך עם מעיל כזה בכלל? !
אין לי שום כלום במעיל. -כן? -כן. -או-קיי, עד כאן. -אה, או-קיי.
מה את רוצה? -מה שאני רוצה... -מה את רוצה?
כן, מה? -לבדוק לך מה יש לך במעיל.
אל תיגעי בי! אל תיגעי בי! -אתה לא תגיד לי...
לא, לא, את לא תיגעי בי! -אה, או-קיי, נראה לך,
נראה לך שבא לי לגעת בך? !
עם מקל אני לא הייתי נוגעת בך! -תורידי את היד שלך ממני!
לא... -אתה חושב שזה לי קל? -אונס! -לי קל?
אונס!
אני רוצה לאנוס אותך ו... -היא פותחת לי את המעיל!
תורידי את הידיים שלך ממני! -אני לא אוריד את ה...
תורידי את הידיים שלך! -אני לא אוריד את הידיים שלי! -תורידי... -היי,
היא פותחת לי את המעיל! -תביא לי... -אונס! אני לא מוכן!
היי, מה זה? -אני לא... אני לא... -מה קורה פה? מה זה?
אדון שוטר, נעים מאוד. תפסתי לך גנב.
לא תפסת, ולא גנב. -כן? בבקשה. הינה. אח...
תודה לאל. אז מה זה? -מה זה?
תראה, אדון שוטר, אני... אני יכול להסביר. תראה,
כשהגעתי לפה הבוקר באתי עם דבר כזה מהבית.
רכוש פרטי שלי, כן?
אבל הגנבים פה בסופר אנסו אותי לשלם על זה.
במיוחד זאת. הבלבוסטה הזאת.
אז עכשיו באתי לקחתי אחד אחר.
הרי שילמתי עליו בבוקר, כן? לא ככה?
ככה. -יפה.
שמעת? -כל עוד אמרת למישהו שאתה מביא אותו מהבית.
בבקשה. לא ככה?
מה, זה מעשרת הדיברות? "לא תרצח", "לא תנאף",
"לא תכניס דברים לסופר בלי להגיד בכניסה"?
בוא איתי. -לאן אתה לוקח אותי? -בוא איתי.
אני... מה, לכלא? לא, אני לא אשרוד.
בוא איתי. -אני חלש וקטן.
לוקח אותך למנהלת. -תסתכל על ה... -אה, למנהלת? טוב.
מי ייגע בך בכלל? !
מה שאני עוברת פה... מה שאני עוברת...
מה קרה, מותק? מישהו שוב... עשה לך צרות?
אוי, הכול בסדר, צ'יבוטרו, באמת...
היה פה גנב, איך ששמע אותך, נתן ספרינט, ברח.
יאללה, סלאמאת.
סלאמאת. תחזור, תחזור לערסל שלך, "תתנוענע".
לא הייתי מתנגד לרומן עם כוכבה. היא צריכה גבר שיגן עליה,
ואני צריך מישהי...
שמדברת חזק.
זה יכול להיות יופי של שידוך.
נו, זז?
מה קורה פה?
היום התחלנו בהקמת בית המקדש השלישי בחדר של שירה.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
תגיד "אמן", שינקין. -אמן. -יופי.
משמישים את המשרד לבית כנסת. -עושים השמשה. נו, זוז.
הכול בסדר.
ניסים, מה... מה זאת אומרת "השמשה"?
שיהיה אפשר להשתמש. -ככה אי אפשר להשתמש?
ככה אי אפשר.
תמונה עם גופייה? מוקצה. -רחמנא ליצלן.
אבל מה לא בסדר בתמונה? זה אני והחתול שלי.
שירה, אם אנחנו רוצים להפוך את זה לבית כנסת,
חייבים להשמיש את זה. זה לא צנוע.
רואה מה מצאתי. סבא סאלי, אה?
ככה נותן נשיקה...
ילד.
אה? -איזה יופי! אה, שירה?
נתלה לך את זה מעל השולחן, אה? על הקיר.
יהיה לך יפה יפה יפה יפה.
לאט לאט אנחנו נשבור אותה. -ככה, לאט לאט, מחט מתחת לזה.
מה הקשר עכשיו מחט?
לא, אתה כל הזמן נדחף עם תוספתא.
פעם אחת תן לי לדבר לבד. פעם אחת. אי אפשר ככה.
נו, בסדר. סליחה. מדבר... -תודה רבה. -צ'רצ'יל.
קיצור, לאט לאט אנחנו נשבור אותה.
נו, זה, הינה, לא אומר.
אבל עכשיו אמרת. -"טאק", זה רגוע. סופר-סטאר.
"צדיק ה' בכל דרכיו,
"וחסיד בכל מעשיו."
"אין הדור כאדוני,
"ואין ברוך כבן עמרם.
"אין גדולה כתורה,
"ואין חכמים כישראל." -ו...
"מפי אל, מפי אל,
"יבורך כל ישראל.
"מפי אל, מפי אל..." -ניסים, בוא רגע.
"יבורך כל ישראל."
מה... מה כולם עושים כאן?
זה כל החבר'ה מהבית-כנסת של המוסך.
באנו להכניס ספר תורה. -אה.
יופי. פשוט... שתיים כבר. אז מתי אתם מסיימים?
חמש דקות. -או-קיי, אז אני חוזרת לכאן עוד חמש דקות? -לא, לא.
אחר כך יש מניין שני.
תבואי הכי טוב אחרי הצוהריים. בין מניין שלישי לערבית.
או-קיי. -ואם זה עושה לך בלגן,
אז אפשר להחזיר את כל החבר'ה מהבית-כנסת של המוסך,
ונתפלל בבית-כנסת של המוסך.
לא, לא, לא. מה פתאום, מה פתאום. מה פתאום.
תוציא לך את זה מהראש. זה בסדר גמור. -בסדר. -או-קיי.
אני לא כל כך הבנתי רק מתי להג... לחזור?
בין שקיעה לחמה.
בסדר? אפשר לחזור?
שכויח. שכויח.
"ו... מפי אל, מפי אל,
"יבורך כל ישראל.
"מפי אל, מפי אל,
"יבורך כל ישראל."
סבלנות, אח שלי. הכול בחיים זה סבלנות.
למד.
יו!
נו, מה זה לא דופקת ככה? !
למה אתה ערום במשרד שלי? !
זה לא משרד. זה... זה בית כנסת, גברת!
למה אתה ערום בבית כנסת? !
כבר לא ערום.
לבוש? -לבוש.
נו, מה, זה יפונומייט... -אני...
זה יום חמישי. מקווה. מה, לא יהודייה? אני לא מבין.
מה זה? מה זה? מה זה? מה, מה קרה פה?
נו, מה זה "מה קרה זה"? אני זה טובל, נכנסת, לא דופקת.
זה חוצפנות! -זה... אני...
היא ראתה לך את לוחות הברית?
לא, זה לא עסק ככה. די. חלס.
אנחנו מקפלים הכול וחוזרים למוסך. -"דוויי". עוזר.
בוא ניקח את המקווה. -לא, לא, לא, לא, לא צריך.
אין בעיה. אתם יכולים...
לטבול, מה שאתם צריכים, ואני אעבוד ב...
נו, מה, מה? נו, מה מסתכלת? נו, חוצפנות!
לא הסתכלתי. אני... ראי... ברח לי המבט...
טוב, זה לא הגיוני כבר. כלום לא שובר אותה.
יש משהו יותר גרוע מאנטולי ערום, תגיד לי? !
אסירים ביטחוניים אפשר לשבור עם זה!
או, הינה את.
חיפשתי אותך. החדר שלך נעול.
יש לי הפרשת חלה היום. רציתי להתאפר.
אה, אני מצטערת, כוכבה, יום חמישי היום, אנטולי טובל שם.
את מה? -את עצמו.
הגברים של הסניף היו צריכים מקום להתפלל,
ובמקום שכל יום הם ילכו עד למוסך ויהיו שם שעה וחצי,
פשוט נתתי להם את המשרד שלי.
מה?
מה, מה?
נראה לך הם הולכים לבית כנסת?! -זה מה שהם אמרו לי.
אבל הם הולכים פה בטוסטייה של גריאני.
מתפללים שם? -שולחים וינר.
מה, אנטולי זה בן-אדם שחוגג סילבסטר.
"ראש חודש לישראל אמיץ ומבורך."
בואי, בואי, ממושקה.
ראש חודש טוב, בוס גדול! -לפה, לפה.
ראש חודש שמח.
לכבוד ההילולה של הראש-חודש,
אם זה לא... בעיה מצידך. -כן.
אין שום בעיה להילולה, אבל... מה, מה... מה זו העז הזאת?
אנחנו שוחטים אותה. זה לכבוד ההילולה.
אבל אם זה בעיה, רק תגידי, אנחנו הולכים לבית-כנסת של המוסך.
את יודעת, לא לפגוע ברגשותייך.
לא, לא, לא, לא. אין שום סיבה.
אני מכבדת.
מה?
אני מכבדת את המנהגים שלכם.
תעשו מה שאתם צריכים. סליחה, אל תיתנו לי להפריע לכם.
אני לא חושב היא מבינה, אה?
אה... שירה. -כן?
אנחנו הולכים לשחוט פה... לשחוט... -את ה... -עז.
כן. כן. הבנתי. אני פה עובדת. פה. בסדר?
נו, זה ככה, מלא דם על קיר וזה... אחר כך בוכה... זה עז...
בוכה? לא, מה פתאום. למה שאני אבכה?
אתם... זה סגולה, לא?
לחודש טוב.
טוב... אמרנו שנעשה, מה... -אני לא יכול, זה של רמזי.
היא מתקילה אותי...
טוב, אז בואו... בוא... בואו נשחט עז.
בוא נשחט עז.
מה קרה? -אה?
אני מפריעה? -אה, לא. -או-קיי.
ברוך אתה, ה',
אלוקינו מלך העולם,
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו
על השחיטה. -אמן.
אני לא יכול... -מה קרה? -מה?
אוי, אנטולי...
רגיש...
אין בעיה. אני אעשה את זה במקומך.
מה? -אני אשחט את העז.
אנטולי! -הוא קשור לסכין הזאת.
זה סגולה לחודש טוב. לכולנו. ל"שפע יששכר".
תן לי. זה הרבה יותר קל ממה שאתה חושב.
אתה תופס אותה בצוואר... -לא, לא, לא! -לא, לא!
מה את עושה?! מה את עושה?! -לך! -לא! -מה?
טוב, לא באמת צריך לשחוט עז. -אה, לא?
לא. -ברור שלא!
מה חשבתם שאני, אה? שאני שיה תמימה? !
שאתם כל יום תלכו למלא "וינר" במוסך על חשבון העבודה,
ואתם תצליחו לשבור אותי?! זה מה שחשבתם? !
עכשיו תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב!
אף אחד לא יוצא להפסקת סיגריה בלי להגיד לי!
ורשמית אני מודיעה לכם שיש לכם חצי שעה,
חצי שעה, לסדר לי בחזרה את המשרד!
"נואו מור מיס נייס גאי"!
"גירל".
אה... אני הולך להשלים מוסף לפני שקיעת הנץ.
בסדר? תתחיל בלעדיי.
שקיעת נץ מספר לאימא שלך! אה! הלו!
הינה. בבקשה. זה מהבית. אתה רואה?
כולם רואים? !
כולם רואים? !
הדפדקים בשקית הם שלי מהבית!
כולם שמעו?
הדפדקים בשקית הם שלי מהבית!
בחיים צריך לדעת מתי לוותר. גנבים!
הרי גם במרד גטו ורשה מרדכי אנילביץ' נכנע בסוף.
נראה לי שהוא דווקא נלחם עד שהוא מת.
נו, בבקשה.
אולי אם הוא היה נכנע, הוא לא היה מת.
מה, מה? מה אתה זה... -רגע בוא...
בוא הנה, תשאיר את זה אצלי. אני אשמור לך את זה.
אתה תשמור? -הכי טוב.
שנייה.
לא בשבילך!
רמזי! רמזי!
כן, צ'יבוטרו? -רמזי,
אתה יכול להחליף אותי לכמה דקות?
אני צריך...
אה, בטח, איזה שאלה... בטח.
תודה רבה לך. -בבקשה. תתפנק לך.
"שולם".
צ'ה! סתם. אל תפחד. זה בצחוק.
זה כמו... אתה יודע...
פאוור ריינג'רס.
ואו...
מה זה? מנת קרב למאבטח?
צ'יבוטרו חושב על הכול.
תראה איזה...
תראה איזה דקיקים...
דקיקים-דקיקים.
בבקשה.
מה?
זה הכול. מה, את לא מאמינה?
או-קיי.
בסדר?
להוריד את המכנסיים?
קצת מלוח.
תודה רבה. תודה רבה.
בבקשה, מותק שלך. -בסדר.
טוב.
איפה זה?
איפה מה?
איפה מה? מה זה "איפה מה"? השקית.
איזה שקית?
אתה אומר לי...
השקית עם הדפדקים שאמרת שתשמור לי!
אני אמרתי לך שאני אשמור לך שקית? !
לא, זה לא ייאמן...
מה? -תגיד לי, אתה בסדר?! -מה?
הרגע, הרגע! כשנכנסתי!
ששש... אל תצעק. -אתה לא זוכר? !
מה? -"מה, מה, מה, מה"? !
שה... מה? -אתה זוכר שנכנסתי? !
אל תצעק. -בוא, בוא, בוא...
לא, לא, לא, לא...
שקט! -אל תגיד לי "שקט"! -רגע.
בוא נשחזר את האירוע!
אני הגעתי לפה!
נכנסתי לסופר עם שקית! -אתה...
אמרת לי שאתה
תשמור לי על השקית! -שקט!
אני רוצה את השקית-דפדקים שלי!
אתה יכול לצעוק עד מחר. אין.
זה יותר גרוע מהסורים על הגדר!
אתה אומר לי שקט? !
אתה אומר לי שקט?! -ששש...
הינה, תראה מה שעשית!
תראה מה שעשית!
תראה למה גרמת לי!
הבאת אותי למצב
שאני מאבד שליטה!
