שרגא בישגדא- תומאס אדיסון
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
הי, ברוכים הבאים לבלוג של שרגא!
היום אתם הולכים ללמוד איך עושים סלט מאוד מאוד מאוד מיוחד,
סלט הגמבה של שרגא, או במילה אחת - שרגמבה!
"פלפלים זה שמחה,
"וגזרים זה ברכה..."
כשאני חותך סלט ירקות תמיד יש לי מצב רוח טוב ודמעות בעיניים -
בגלל מצב הרוח אני שר, בגלל הבצל יש לי דמעות בעיניים.
כפי שאתם רואים, אני חותך את הירקות. נתחיל עם הגמבה.
עכשיו כל הירקות לתוך צלחת הסלט.
מה שנשאר זה כמובן הרוטב.
סלט בלי רוטב זה כמו שרגא בלי גמבה,
וסלט של שרגא זה לא סלט של שרגא בלי הרוטב של שרגא.
אני מכין אותו לפי מתכון סודי ומיוחד שהמצאתי בעצמי.
חבל, חבל שאני לא יכול לגלות לכם את המתכון
כי הוא מה זה מדהים. הוא הכי טעים בעולם.
אז אני שופך את הרוטב על הסלט.
קטשופ?
קטשופ מאוד גם לך, עליזה. -ברוטב של שרגא יש קטשופ?
אני מצטער, עליזה, אני... אני לא יכול לגלות. -למה?
כי זה מתכון סודי. -אז איזה מין תכנית בישול זאת,
אם אתה מלמד לעשות סלט בלי לתת את המתכון של הרוטב?
עליזה. -כן? -זו לא תכנית בישול. זה הבלוג של שרגא,
ובמקרה היום אני מלמד את החברים שלי איך אני מכין סלט.
אז למה שלא תגלה מה המתכון של הרוטב?
כי אני לא רוצה שיגלו את המתכון. זה סודי. לא הבנת עוד?
אני לא רוצה אחר כך להסתובב בעיר
ולגלות שכל המסעדות מגישות את הרוטב הסודי שלי
בלי שהן בכלל יודעות שזה הרוטב של שרגא.
אני לא מעוניין. זה כבר קרה לי פעם. -כן, מתי? מה כבר המצאת?
את הטוסט הקר. -מה זה?
שתי פרוסות לחם, חתיכת גבינה צהובה,
שמים בטוסטר ולא מפעילים אותו.
זה נשמע כמו כריך רגיל עם גבינה צהובה.
זה אולי נשמע ככה, אבל זה בעצם טוסט קר שהמתכון שלו נגנב.
זהו, מאז המקרה הזה אני לא מגלה בכלל את המתכונים שלי לאף אחד.
אלה המצאות שאני לא רוצה לשתף בהן אף אחד. -גם כן המצאות.
אפשר לחשוב שאתה איזה מין תומס אדיסון.
לא, אני שרגא. מי זה תומס אדיסון?
תומס אדיסון באמת המציא דברים. הוא היה ממציא אמיתי.
גם אני ממציא אמיתי, גברת עליזה. -בטח.
אבל איך אני יכול ללמד את המתכון הסודי שלי
בלי לגלות ממה הוא מורכב?
או, על זה אימא שלי הייתה אומרת: "שאלה מצוינת".
תודה רבה לאימא שלך. היא באמת הייתה אישה מאוד חכמה.
מה התשובה? -התשובה היא ביי. -מה "ביי"? לאן זה, עליזה?
לראות אם תצליח. שלום. -אבל, עליזה, שנייה. אוי, נו!
כל כך רציתי ללמד אתכם איך אני מכין את הסלט שלי,
אבל מה אני אעשה עם הרוטב?
האמת היא שאני גם קצת רעב.
בתיאבון... יבוא!
הי, שרגא. -הי, נטע.
מה, אתה מלמד להכין את סלט השרגמבה שלך? איזה כיף!
לימדת גם את הרוטב הסודי והמדהים שלך? -יש בעיה עם הרוטב.
מה, שהוא לא יצא מדהים? -לא, שהוא סודי.
אני לא יכול ללמד אותם איך מכינים את השרגמבה
בלי לגלות איך מכינים את הרוטב של שרגא,
ואם אני אגלה איך מכינים את הרוטב של שרגא,
מישהו עלול לגנוב לי אותו,
וכבר לא יהיה הרוטב של שרגא. -נכון. -זה נכון?
כמו הטוסט הקר. -בדיוק, סיפרתי לך עליו? -לפחות עשר פעמים.
טוב, בעיה של ממציאים. זו בעיה של ממציאים אמיתיים,
כמו תומס אדיסון, למשל. -מה, אתה מכיר את תומס אדיסון?
למה שאני לא אכיר את תומס אדיסון?
נו, אז תעשה בדיוק כמוהו - תרשום את המצאת הרוטב כפטנט.
רשמתי את זה כבר במחברת המתכונים שלי.
לא במחברת המתכונים. במשרד הפטנטים.
כל מי שיש לו רעיון ורוצה שהרעיון יירשם על שמו כממציא
צריך להגיש את ההמצאה למשרד הפטנטים,
ואם הוא באמת הראשון שחשב על הרעיון, ההמצאה נרשמת על שמו.
מעולה. זה בדיוק מה שאני צריך!
לרשום את הרוטב של שרגא כפטנט. -נכון. -מצוין.
תני לי את מספר הטלפון של התומס הזה,
אני אשאל אותו איך הוא עשה את זה. -שרגא, הוא חי לפני מאה שנים.
זה לא רלוונטי. -כן, והוא רשם 1,093 פטנטים במהלך חייו.
יו! 1,093 פטנטים! מתי הוא הספיק לאכול סלט? -הוא לא הספיק.
הוא בקושי הספיק להתקלח, להחליף בגדים, לישון.
הוא כל היום המציא. ככה לפחות אדיסונטע מספרת.
אוי, אוי, אוי, תרשי לי לנחש. אדיסונטע הזאת
זו בטח אימא של סבתא רבתא שלך, נכון?
לא בדיוק. זאת בת הדודה מאמריקה של סבתא רבתא שלי.
היא הייתה חברה ממש טובה של אשתו של אדיסון.
הפעם זה היה קצר. -כן, אשתו של אדיסון הייתה גרושתו של...
בואי, בואי נשאיר את זה קצר.
גבירותיי ורבותיי, אנו עדים לרגע היסטורי.
תומס אדיסון ממש ברגעים אלה
מסיים להמציא את חוט הלהט ואת הנורה הראשונה.
בעדינות אני אחבר את חוט הלהט
לצד הימני של הפאזה,
נכון, ככה,
ואחר כך גם לצד הזה, ועכשיו...
תומס, כבה כבר את הנר ובוא לישון!
רק רגע, דרלינג, זה רגע היסטורי. לא שמעת את הקריין?
מה אני אעשה עכשיו?
חוט הלהט יחזיק מעמד בחום גבוה רק...
אה, לכן צריך לכסות את זה בזכוכית...
תומס, כבר מאוחר, האור מפריע לי. כבה את הנרות ותן לישון!
רק רגע, דרלינג!
ועכשיו הגענו לרגע הגדול - אני אחבר את כל זה לחשמל!
הלוואי שזה יעבוד...
הלוואי שזה יעבוד...
אור, אור, אור של מנורה!
מה זה? אתה לא מבין מה שמדברים אליך?
כבה את הנר ותן לישון.
מה זה? -זה לא נכבהב"פו". את לא רואה?
לא, לא ככה. זה מחובר לחשמל. נראה אם זה...
הנה, עכשיו. -או, או. -ועכשיו...
לא, כבה, כבה את הנר. -אור! אור! אור!
אוי... איזה יופי! עוד!
אור! אור! -תומס, כבה את הנר.
בואי נלך לישון...
או! או!
אז אדיסון הוא שהמציא את הנורה החשמלית?
כל הכבוד לו. באמת המצאה יוצאת מן הכלל. בזכותו יש לנו אור במקרר.
נכון, הוא המציא עוד מלא דברים שקשה לנו לראות
את החיים שלנו בלעדיהם. על הפונוגרף שמעת? -בטח ששמעתי.
השמיעה שלי יוצאת מן הכלל. -של אדיסון לא הייתה כל כך טובה.
השמיעה?
בשביל זה הוא המציא את הפונוגרף הראשון,
מכשיר ההקלטה הראשון. -באמת?
היום כל אחד יכול להקליט את עצמו בטלפון שלו. -נכון.
אבל לפני 150 שנה אדיסון המציא את מכשיר ההקלטה הראשון. -יפה!
וכל הכבוד שזוכרים שכל ההמצאות האלה הן שלו ולא גנבו לו אותן.
נכון. בגלל זה אמרתי לך לרשום את הרוטב שלך כפטנט.
אבל איך עושים את זה? -תתקשר למשרד הפטנטים
ותשאל אותם מה צריך בשביל להגיש המצאה.
רעיון גדול! לכל בעיה יש פתרון. איפה ספר הטלפונים שלי?
"פטנטים" זהבפ"א.
משרד הפטנטים, שלום.
שלום למשרד הפטנטים. משרד הפטנטים, תשמעי, אני...
את יכולה אולי להסביר לי איך אני יכול לרשום פטנט?
מה אני צריך לעשות? -כן. -כן.
איך אתה קורא לפטנט שלך? -"הרוטב של שרגא".
"הרוטב של שרגא". -"טב", "גא", כן.
אני מבינה שמדובר ברוטב. -נכון, רוטב לסלט.
יופי. אז אני אשלח אליך טפסים, ואתה...
רגע. -כן. -ממה הרוטב הזה מורכב?
אני מעדיף...
אני מעדיף לא להגיד את זה בקול רם
כי אני לא רוצה שיגנבו לי את הרעיון.
אז תלחש לי. -בסדר.
הרוטב של שרגא מורכב מ...
קטשופ ומיונז?
מצטערת, אדוני, חבל על המאמץ והזמן. כבר המציאו את זה.
קוראים לזה רוטב "אלף האיים". שלום ותודה.
"אלף האיים"? -"אלף האיים"? -"אלף האיים"?
אלף האיים מאוד גם לך, עליזה. מה שלומך?
רק רציתי להגיד שיש לי בקבוק שלם מהרוטב הזה במקרר.
יופי. תודה שאת אומרת לי את זה. יפה מאוד, עליזה.
אם ייגמר לך הרוטב של שרגא לשרגמבה,
אז אתה תמיד יכול לשאול ממני רוטב אלף האיים.
מצחיק מאוד, מאוד מצחיק!
אני לא מאמין שחשבו על הדבר הזה לפני זה.
הרוטב של שרגא הוא בכלל לא הרוטב של שרגא,
ובלי הרוטב של שרגא אין שרגמבה. מה אני אעשה, נטע?
מה שאדיסון היה עושה. -מה אדיסון היה עושה?
היה לוקח את רוטב אלף האיים וממציא אותו מחדש.
לא הבנתי. -אני אסביר.
באחת, חמש, חמש...
משרד הפטנטים של פטנטע, שלום.
שלום, פטנטע, מדבר תומס אדיסון.
מה שלומך? -הו, אדיסון, בטלפון?
לא ידעתי שאתה מסכים להשתמש בהמצאות של האחרים.
למה אחרים? זה טלפון שאני המצאתי.
בחייך, אדיסון, אלכסנדר גרהאם בל הוא שהמציא את הטלפון. לא אתה.
זה נכון, גרהאם בל המציא טלפון עם מיקרופון גרוע שעשוי מכספית.
אני שכללתי את השפופרת עם מיקרופון מאוד מיוחד שעשוי מפחם.
את לא שמה לב שאת שומעת אותי יותר טוב? -כי אתה צועק.
ועכשיו? -הו, הו, שומעים אותך מצוין.
אין בעד מה, אבל לא בשביל זה התקשרתי. -לא? -לא.
התקשרתי להזמין אותך לסרט. -הו, איזה כיף! מה זה סרט?
סרט זה תמונה, רק שהיא זזה. רואים את זה בקינמטוגרף.
מכשיר חדש שהמצאתי.
תמונה זזה? -כן. -אתה בטוח שזה שלך?
כי לפני כמה שנים ממציא אחר שקראו לו אדוארד מייברידג'
הזמין אותי לראות תמונות זזות במכשיר שהוא המציא.
והוא בכלל קרא לזה "זואופרקסיסקופ" או משהו כזה.
בסדר, בסדר, אז הזואופרקסיסקופ של מייברידג' היה קודם,
אבל הקינמטוגרף שלי הרבה יותר משוכלל. רוצה לראות?
בכיף. יהיה פופקורן?
פופקורן? אני לא בטוח שהמציאו את זה.
למה שאני לא אמציא את זה? פופקורן. לוקחים תירס... -אדיסון?
ואחר כך שמים את זה בתוך הגז ועושה... -אדיסון?
אדיסון! -פופקורן, מי המציא את זה?
ההמצאה ה-3,450... -זה אף פעם לא נגמר אתו בפגישה.
אתה מבין, שרגא? לא תמיד אפשר להמציא,
אבל כמעט תמיד אפשר לשפר ולשכלל.
אה, גדול! יש לי רעיון מצוין איך אני יכול לשכלל את רוטב אלף האיים
ולהפוך אותו לרוטב של שרגא. -כן? -כן.
איך? -אני אוסיף לו חומוס.
חומוס?
שרגא, אתה בטוח שרוטב אלף האיים וחומוס...
זה מצוין. זה הולך יחד. רק צריך לדעת
לערבב את זה כמו שצריך. כן, כן.
אני חייבת לזוז. -לאן?
רגע, את לא רוצה לטעום את השרגמבה
עם הרוטב הסודי החדש של שרגא?
רוצה. -אני מה זה רוצה, שרגא. -ידעתי. -אבל אני בדיוק...
קבעתי עם חברה אז אני חייבת לרוץ...
מה? אני כבר באה, ממש עכשיו! שמעת? -לא. -אני חייבת לרוץ.
יאללה. ביי, שרגא, בתיאבון. -ביי!
מעניין אם היא המציאה
את התירוץ הזה
או רק שכללה אותו.
אולי אני צריך לפתח פטנט אחר.
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
