שרגא בישגדא עונה 3: חליל ג'ובראן
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו למה, למשל, הכיכר לא מרובעת,
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה,
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את 'ביש גדא'.
"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'?
"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע והנה זה מתחיל".
נחמד פה.
שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. זה אני!
לפני כל חג השכונה שלנו מתגייסת לאסוף תרומות לנזקקים.
כן, כל אחד תורם מה שהוא יכול.
יש כאלה שתורמים בגדים ישנים או מצרכים לחג,
יש כאלה שתורמים צעצועים לילדים נזקקים
שאין להורים שלהם כסף לקנות להם צעצועים,
וכל התרומות נאספותבמתנ"ס, נארזות בארגזים
ונשלחות לנזקקים, וזה מה שקורה היום.
לקראת החג הממשמש ובא
עוד מעט יבואו ילדי השכונה, מתנדבים,
ויעברו מבית לבית לאסוף את התרומות,
וזה מאוד מלחיץ אותי. עוד לא החלטתי מה לתרום.
הוצאתי מהארון שלי את כל הבגדים שאני לא צריך,
ואני לא יודע מה לתרום. אין לי כל כך הרבה.
הנה, למשל, זו... זו הגופייה היחידה שאני לא משתמש בה.
אתם רואים? יש בה חור. לא נעים.
אמרו בגדים משומשים, לא בגדים בלויים.
בחג הקודם תרמתי כמעט את כל הצעצועים שהיו לי,
והשנה נשאר לי רק טוסטר.
כן, וגם הוא מקולקל, אז מה? מה אני אעשה? מה, מה?
מה אני יכול לתרום? תגידו לי, מה?
תתרום כסף. -תתרום כסף מאוד גם לך, עליזה.
אתה יכול לתרום גם לי,
אבל לא שמעתי שבחג הזה אוספים תרומות. אתה בטוח?
בטח, בטח שאני בטוח. הייתי היום בבוקרבמתנ"ס
וראיתי את כל הפעילים. כן, הם מתכוננים מאוד לזה.
נהדר, כבר דאגתי. -באמת? -כן.
אז בסופו של דבר את אישה טובה, עליזה.
כבר דאגתי שאני הולכת להיתקע עם כל התרומות האלה
עד החג הבא.
אז מה, יש לך הרבה מה לתרום?
אני קונה כל כך הרבה דברים שאני לא צריכה,
שאני חייבת לפנות מקום כדי לאחסן עוד דברים שאני אקנה ולא אצטרך.
וגם בגדים ישנים, כלים שבורים.
פעם אפילו תרמתי שעון אורלוגין.
וואו, יפה! כל הכבוד. -נכון? בלי מחוגים.
אבל מצלצל כל שעה עגולה.
לי אין הרבה מה לתרום השנה כי לא קניתי הרבה דברים.
נו, אז בטח נשאר לך הרבה כסף.
תתרום כסף, אמרתי לך כבר. זה גם מאוד יפה.
עליזה... -מה?
לא קניתי הרבה דברים השנה כי...
כי אין לי הרבה כסף. -אז תתרום קצת.
גם קצת זו בעיה. -שרגא, אתה נזקק?
לא, מה פתאום! הכול בסדר, עליזה,
רק שאין לי מספיק כסף לתרום השנה.
טוב, תודה רבה, עליזה. אני אמשיך לחפש פה משהו.
אולי בכל זאת אני אמצא משהו שאני יכול לתרום.
אולי תעשה מה שג'ובראן חליל ג'ובראן הציע.
חליל? מי תרם חליל? ג'ובראן? מי זה ג'ובראן?
אוי נו, באמת, שרגא. זה שאין לך כלום לתרום זה ניחא,
אבל זה שאתה לא יודע כלום - לזה כבר אין לי סבלנות.
רגע, עליזה, אבל... אוף, עליזה!
מה הציע ג'ובראן? מי זה בכלל ג'ובראן? ג'ובראן...
ג'ובראן! חליל!
יבוא! -הי, שרגא. -הי.
מה זה? מה קורה פה?
מה זה, אתה עובר דירה? -לא, לא, מה פתאום.
אני בסך הכול מחפש מה אני יכול לתרום לנזקקים לכבוד החג.
מה, כן? יש איסוףבמתנ"ס? -כן, יש איסוף כמו בכל שנה.
עוד מעט יבואו הילדים לאסוף את כל התרומות
ואין לי מה לתרום. לא מצאתי שום דבר שאני יכול לתרום.
אבל אני לא הכנתי כלום. בכלל לא ידעתי שיש איסוף.
כל השבוע היה שלט במודעות. לא ראית?
מי רואה לוח מודעות? אני כל היום באוניברסיטה.
טוב, מזל שעשיתי קניות. אני אלך להכין סל מצרכים לחג
ואני כבר חוזרת, בסדר? -זה רעיון נהדר.
לתרום מצרכים, גדול!
לא... לא עשיתי קניות לכבוד החג.
טוב, אתה באמת צריך לעשות קניות.
טוב, אני עולה לארוז כמה מצרכים ואני כבר חוזרת.
רגע, נטע! נטע, רגע, רגע. -מה?
ג'ובראן חליל ג'ובראן, המשורר ה... -אני אוהבת את הספר שלו "הנביא".
קראת אותו?
עוד לא יצא לי, אבל אולי את זוכרת במקרה
מה הוא הציע לאנשים שאין להם מה לתרום
והם רוצים מאוד לתרום?
הציע? מה הוא הציע? -הוא בטח הציע משהו, זה בדוק.
רגע, תן לי להיזכר. אנשים שרוצים לתרום, אבל אין להם כל כך מה...
אתה יודע מה? יש לי את הספר שלו בבית.
אני אעבור עליו ואני איזכר. בסדר?
תודה. תודה, נטע. -תכף חוזרת. -תודה.
מוזר. מאוד מוזר.
אמרתי שם של אישיות,
ונטע לא אמרה שסבתא של אחות של דודה שלה
הייתה המזכירה האישית שלו.
אה, שרגא! -כן? -שכחתי להגיד לך
שכשג'ובראן חליל ג'ובראן היה בן 12,
הוא היגר עם משפחתו מלבנון לניו יורק,
שם בפעם הראשונה הוא למד בבית ספר. כבר חוזרת.
היא שכחה לגמרי מכל הסבתות והדודות.
אה, שרגא! -כן? -נזכרתי גם שדודה של אימא שלי
הייתה המורה שלו בבית הספר הזה. כבר חוזרת.
ידעתי.
מיי ניים איז ג'ובראן. -ג'יבראן.
לא, לא, לא. השם שלי זה ג'ובראן. -לא, כתוב לי פה בפירוש ג'יבראן.
אז זו טעות מה שכתוב לך, מורתי. -למה אתה חושב?
כי השם שלי זה ג'ובראן.
איך אתה כל כך בטוח שהשם שלך הוא ג'ובראן
כשבמסמכים של בית הספר,
שהוא שלוחה של משרד החינוך של ארצות הברית של אמריקה,
כתוב בפירוש "ג'יבראן"?
אבל מה לעשות, מורתי, כל חיי קראו לי ג'ובראן.
אז טעו! מסתבר שקוראים לך ג'יבראן,
שחור על גבי לבן. ברור?
או שאתה רוצה שמנהל בית הספר יסביר לך?
לא, לא, לא. חס וחלילה. הבנתי, מורתי.
שמעת "מנהל", נבהלת. הא?
עדינות ואדיבות אינן סימנים של חולשה וייאוש,
אלא ביטויים של כוח והחלטיות.
כן, כן, העיקר שהבנת מה שאמרתי.
המציאות שלך לא נמצאת במה שאמרת
אלא במה שלא אמרת,
לפיכך כדי להבין אותך אני לא מקשיב למה שאת אומרת,
אלא למה שאת לא אומרת.
זה כל כך נכון. קלטת אותי. אתה כל כך רגיש.
למה את בוכה, מורתי? את רוצה טישו? -לא, תודה.
את רוצה מים? אני אלך להביא לך. -כן, בבקשה.
מהקולר, מהקולר.
הלו? -הלו, שלום. זה שרגא בישגדא.
אפשר לדבר בבקשה עם צחי בר-גדא, מנהל הסניף?
כן. מעבירה אותך כבר. -תודה.
שלום, מר בישגדא. מה שלומך? -שלום שלום מר בר-גדא. בסדר.
אתה יכול לקרוא לי צחי.
חכה, אני מעלה את חשבון הבנק שלך על המחשב.
הופה, אני רואה שאתה במינוס. איך הגעת למצב הזה?
ההכנסות קצת ירדו השנה, אבל רציתי לשאול אותך
אם אפשר בכל זאת ללוות אלף שקל מהבנק.
אלף? לאיזה צורך, חופשה בטורקיה?
לא, לא. לצורך תרומה. -אתה רוצה ללוות כסף כדי לתרום?
אין לי בררה, כי אין לי שום דבר אחר שאני יכול לתרום,
והחג מתקרבובמתנ"ס אוספים את התרומות,
ואיך אומרים, הנזקקים נזקקים.
שכח מזה. -למה? -ההיגיון הכלכלי שלך לא מאפשר לי.
המה? מה? -לא חשוב, מר בישגדא.
בלתי אפשרי, אבל תודה שהתקשרת.
למה הוא התכוון, ההיגיון הכלכלי שלי?
חזרתי!
נו, הילדים מהאיסוף כבר הגיעו? -לא. -יופי, הספקתי.
בדקת אולי מה הציע ג'ובראן חליל ג'ובראן
בקשר למי שקצת קשה לו לתרום בחג הזה?
שרגא, קשה לך? למה אתה לא אומר?
אתה צריך עזרה כלכלית. -לא, לא, מה פתאום.
אני לא צריך שום עזרה. גם עליזה חשבה ככה.
מה פתאום? יש לי כל מה שאני צריך,
רק שאין לי כל כך מה לתרום.
מה ג'ובראן הציע בכל זאת? -בוא נראה.
תקשיב, ג'יבראן.
ג'ובראן, מורתי, ג'ובראן. -מה שלא יהיה.
אתה כותב ומצייר כל כך יפה. -תודה. -שסגל מורי בית הספר
חושב שכדאי להכיר אותך לפרד הולנד דיי,
שהוא אמן, צלם ותומך באמנים צעירים. מה דעתך?
מה אני אגיד לך, מורתי, נדיבות היא לתת יותר משאתה מסוגל
ויהירות היא לקחת פחות ממה שאתה צריך.
אז מה דעתך? -אני צריך את התמיכה של הולנד דיי,
וזו תהיה יהירות מצדי לא לקחת אותה.
אז אתה לא רוצה? -רוצה. מה זה לא רוצה?
רוצה מאוד אפילו. אני אשמח מאוד, תודה. -נהדר. לרגע דאגתי.
דרך אגב, יש מורים שמאוד מתרשמים
מאמרות הכנף שלך בקשר לחיים, לאהבה, לנאמנות, לנתינה,
ושואלים אותי למה בעצם שלא תוציא ספר בסגנון,
"איך להיות מאושר בעשרה צעדים". מהספרים האלה שמאוד מצליחים.
תראי, מורתי, אני לא סופר. אני משורר.
אתה משוגע על כל הראש. מה זה משנה? משורר, סופר.
זה יכול להיות המון כסף בשבילך.
סליחה, מורתי, מותר? אני רוצה לומר...
את יודעת מה? חושבים שאני משוגע
כי אני לא מוכן למכור את עקרונותיי תמורת כסף.
לדעתי הם משוגעים כי הם חושבים שעקרונות אפשר לקנות.
לא הבנתי. -לא חשוב.
בכל מקרה, אני מאוד מודה לך על כוונותייך הטובות. תודה, מורתי.
אתה יודע שאני מאמינה מאוד מאוד גדולה בכישרון שלך,
ואילו הייתי עשירה גם אני הייתי תומכת בך.
תראי, מה אני אגיד לך על זה?
כשאתה נותן מרכושך, אתה נותן מעט.
רק אם תיתן מעצמך זו תהיה נתינת אמת.
זהו! זאת הצעה מצוינת! -מי זה? מי צועק ככה?
זה שרגא. אתה לא מכיר. -מאיזו כיתה הוא?
לא, לא, לא הבנתי. את יכולה לקרוא שוב את העצה שלו?
כן. זה מהספר "הנביא", בפרק שעוסק בנתינה. -כן.
"אתה נותן אך מעט עת תיתן מרכושך.
"רק אם תיתן מעצמך זוהי נתינת אמת".
בינגו! -שום בינגו.
שום בינגו מאוד גם לך, עליזה. -לא לעצה הזאת התכוונתי.
אבל זו עצה מצוינת. אין לי רכוש לתת,
אבל אני יכול לתת מעצמי. מסתבר שזו הנתינה הגדולה ביותר, עליזה.
מה זה לתת מעצמך? תתרום אוזן?
לא, עליזה. שרגא יכול לתרום את הבלוג שלו
כדי להודיע לכל השכונה על איסוף התרומות.
אני, למשל, לא ידעתי על זה בכלל. -גם אני לא ידעתי.
זה רעיון ענקי! אני אפיץ ואפרסם את יום ההתרמה הזה בבלוג,
ואז כולם ידעו והתרומות יגדלו ויזרמו.
ואתה גם יכול לתרום מזמנך, שרגא, וללכת לעזור לפעיליםבמתנ"ס
לארוז ולחלק את התרומות.
רעיון ענקי, ענקי! -מה אתה שמח כל כך?
אפשר לחשוב שזכית בהגרלה.
אני אגיד לך למה הוא שמח, עליזה. -למה?
"יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם".
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
