לא תמיד הגבורה לובשת מדים | כאן דעה

‫סרן עודד אמיר שמעת עליו? ‫לא שמעת עליו.

‫לוחם שייטת, עשה מעשי גבורה, ‫אני גר ברחוב על שמו.

‫רחוב לידי, סגן אלוף עמנואל מורנו, ‫שמעת עליו.

‫הרחוב המקביל אליי, אביגדור קהלני, ‫גיבור ישראל.

‫המשותף לכולם ולעוד הרבה רחובות ‫והנצחה בארץ זה לובשי מדים.

‫כבודם במקומם, אבל יש עוד ‫הרבה אזרחים שעושים מעשי גבורה

‫ולא זוכים לאותה תהילה, לאותה הנצחה.

‫הם דרך אגב לא צריכים את זה, ‫אנחנו צריכים את זה.

‫אפריל 2018, שיטפון בזק ‫שוטף את נחל צפית שבנגב

‫בזמן שנערים ממכינת "בני ציון" ‫נמצאים בערוץ הנחל עצמו.

‫אחד מחברי המכינה, צור אלפי בן ה-17,

‫שחלם להתגייס ‫ליחידת החילוץ המובחרת 669,

‫נחלץ לעזרת כמה מחברותיו למכינה, ‫מצליח להציל את חייהן

‫ובכך למנוע אסון כבד יותר ‫ממה שנודע לימים כאסון "נחל צפית".

‫כשתשו כוחותיו של צור, ‫נסחף גם הוא בשיטפון

‫ושם נקבע מותו ‫עם עוד תשעה מחבריו למכינה.

‫ינואר השנה, הצפות כבדות בנהריה ‫בעקבות גשם בלתי פוסק.

‫אזרח בשם מוטי בן שבת, בן 38,

‫רואה מחלון ביתו רכב לכוד בשיטפון ‫עם אנשים בפנים,

‫מוטי לא מהסס, יורד מביתו, ‫מציל את יושבי הרכב,

‫אך הוא נסחף בשיטפון.

‫מאוחר יותר נמצא מוטי סמוך למרינה ‫כשהוא ללא רוח חיים

‫עם ידיים שבורות וחתכים, כנראה ‫משבירת חלון הרכב בעת ניסיונות החילוץ.

‫באחד הראיונות סיפר אביו, דני, ‫שמוטי תמיד היה אומר

‫שהמצווה הכי גדולה לדעתו ‫היא להציל חיים של מישהו אחר,

‫זאת גם הסיבה שכל חייו ‫הרבה להתנדב בעמותות חסד,

‫אך את המצווה הגדולה ביותר ‫עשה בסוף מתחת לחלון ביתו.

‫חודש יולי השנה, מיכאל בן זיקרי בן ה-45 ‫מבלה עם אשתו הטרייה,

‫לה נישא רק לפני כארבעה חודשים, ‫באגם הסמוך לחוף זיקים.

‫בן זיקרי ואשתו מבחינים ‫באם עם שלושת ילדיה טובעים באגם.

‫מיכאל קופץ כדי להציל את האם וילדיה

‫ומצליח לחלץ אותם כשהם במצב קל-בינוני,

‫אך בן זיקרי עצמו לא יוצא מהמים.

‫מאוחר יותר כוחות הצלה ומתנדבים ‫מוצאים את בן זיקרי כשהוא ללא רוח חיים.

‫בשלושת האירועים האלה,

‫אזרחים הם אלה שהקריבו את חייהם ‫למען מי שלא בהכרח הכירו.

‫אם הם היו עושים את מעשיהם אלה ‫במסגרת צבאית, בשדה הקרב לדוגמה,

‫סביר להניח שהם היו מקבלים על מעשיהם ‫את העיטור הגבוה ביותר,

‫זה ששומרים למתי מעט,

‫אבל הם היו אזרחים ‫שנקלעו לזירה במקרה,

‫בלי שאף אחד יקרא להם ובלי שאף אחד ‫בכלל יצפה מהם לעשות משהו.

‫הם הרי יכלו להסתפק ‫בקריאה לכוחות ההצלה,

‫ועוד היינו אומרים שהם גילו בכך ‫אזרחות טובה,

‫אבל הם לא הסתפקו בזה.

‫במסכת סנהדרין נכתב:

‫"כל המקיים נפש אחת, ‫מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא",

‫מה שהפך לימים לביטוי השגור יותר,

‫"כל המציל נפש חיה אחת בישראל, ‫כאילו הציל עולם ומלואו".

‫אכן עולם ומלואו הם הצילו...

‫ואין מי שיכול להעיד על כך יותר ‫מההורים שקיבלו לידם את ילדיהם במתנה.

‫חיילים מרגשים אותנו, לובשי מדים בכלל ‫מעוררים בנו תחושות תודה

‫שהם כאן בשבילנו, שבזכותם אנחנו כאן.

‫אבל הסיפורים האלה וכמוהם עוד רבים, ‫מזכירים לנו שלגבורה יש עוד פנים

‫ולא פעם היא לא לובשת מדים, ‫היא גבורה אזרחית.

‫התקופה האחרונה מוכיחה לנו כמה ‫סולידריות וערבות הדדית הם מצרך חשוב,

‫דווקא בגלל זה אנחנו חייבים ‫להעלות על נס כל גילוי של אזרחות טובה,

‫בטח של אלה שנתנו "כל אשר יכלו לתת".

‫הם בטח לא עשו את זה ‫בשביל טקסים ואותות,

‫אנחנו צריכים את זה, בשבילנו.

‫אנחנו לא יכולים להסתפק בכותרות ‫מפרגנות ומרגשות בערוצי התקשורת

‫לכמה שעות, מקסימום ימים...

‫בקצב החיים שלנו זה פשוט נעלם ‫ואיתם הסיפורים.

‫הם ראויים ליותר, ‫המשפחות שלהם ראויות ליותר,

‫לטקס מכובד, ‫לקריאת רחובות ומוסדות על שמם,

‫למפעל הנצחה שיספר וישמר את זכרם.

‫זה המעט שנוכל לעשות.

‫בסוף צבא זה תקופה קצרה בחיים, ‫אזרחות - זה רוב החיים שלנו.

‫כדאי שנהיה אזרחים טובים.