בין השורות העולם הערבי - יהודי עיראק
שלום לכם, אני אוהד חמו
והיום ב"בין השורות" על העולם הערבי,
נדבר על הקהילה שחיה אלפיים וחמש מאות שנים בבבל,
ואחר כך בעיראק.
בואו נתחיל.
שלום. שלום לטל, ירין, נופר, עינב ומאיה, שילוו אותנו היום.
בואו נקבל תזכורת קצרה על היהדות המפוארת הזו.
זו הקהילה היהודית העתיקה בעולם.
ימיה למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים.
מקורה של יהדות עיראק בגלות בבל,
בשנת 586 לפנה"ס,
עם חורבן בית ראשון, והגליית יהודים רבים לבבל.
במשך מאות שנים, הקהילה נהנתה משגשוג ויציבות,
והתפרסמה בין היתר, בשל הגאונים שפעלו בה.
מי שאחראים על חיבור אחד מאוצרות התרבות היהודיים הגדולים
של כל הזמנים, התלמוד הבבלי.
לאורך השנים ידעו יחסי היהודים, בני החסות, עם הרוב המוסלמי,
עליות ומורדות.
הם אמנם לא סבלו מפגיעות,
אבל נתפסו לעתים קרובות כנחותים,
ונאלצו לספוג גזרות כמו תשלום מס מיוחד או לבישת טלאי צהוב.
כשקמה עיראק המודרנית, השתלבו היהודים במדינה,
בפוליטיקה ובחיי התרבות התוססים שלה.
אלא שבשנת 1941 התרחש אירוע מכונן, "הפרהוד".
מהומות אנטישמיות נגד יהודים, שגרמו למותם של כ-200 בני אדם,
ושכנעו את רובה של הקהילה לעלות לארץ ישראל.
ככה חולפת לה תהילת עולם.
מספר היהודים בעיראק מוערך היום בשמונה בני אדם בלבד.
עצוב, כשנזכרים בהיסטוריה שלה.
לפני מעט יותר מעשור, נסגר בית הכנסת האחרון בעיראק,
ובכך ירד המסך
על אחת הקהילות היהודיות המפוארות, בגולה.
שלום לכם, מה שלומכם?
בסדר.
ראיתם, שמעתם, יהדות עיראק, יהדות בבל.
כשאנחנו אומרים את המילה בבל,
חורבן בית המקדש
ומה שקרה אחריו,
מה זה אומר לכם?
מזכיר לי על בבל, תרבות עתיקה,
שהשתרעה באזור עיראק בעיקר,
מסופוטמיה. -עיראק של היום, נכון.
ובעצם באחד מסעות הכיבוש
של נבוכדנצר,
הוא הגיע לשטח של ארץ ישראל
והגלה את היהודים שישבו שם,
לאזור של עיראק. -מה שנקרא גלות בבל, נכון?
זה קורה מזמן.
זה קורה בסביבות חמש מאות לפני הספירה.
בעצם אנחנו מדברים על קהילה של אלפיים וחמש מאות שנה.
קהילה יהודית שחיה שם,
ואם אתם חושבים על עצמכם,
2500 שנה חיים במקום מסוים,
איך הייתם מרגישים כלפיו?
בית. -בית.
זה כמו שעכשיו אנחנו פה בישראל,
וזה מרגיש לנו בית. זה פחות...
לדוגמה, אם אתה מתייחס לזה
שהגלו אותנו לפה,
אז אולי בהתחלה
הרגשנו שזה לא כל כך המקום שלנו,
וניסינו להשתלב.
אבל אחרי שהסבתא שלך,
אחרי שכמה דורות במשפחה שלך נמצאים במקום הזה,
אתה כבר לא מרגיש שונה או לא רצוי פה או לא מוכר פה.
אתה מרגיש כבר שזה הבית שלך. -זה מעניין, את מדברת על בית,
אבל מצד שני, יהודי עיראק בעיראק היו מיעוט, נכון?
מיעוט קטן, ולא תמיד חי במצב טוב, נכון, טל?
כן. היו תקופות שבהם, כמו שאמרו בסרטון,
הם היו צריכים ללבוש טלאי צהוב.
והיה כמובן את ה"פרהוד" שקרה ב-1941,
שמתו בו 200 יהודים,
ונפצעו רבים.
שזה הוריד את המעמד שלהם,
לאט לאט, עד שהם החליטו לעזוב.
נכון. אנחנו מדברים על 1,400 שנה,
שבהם היהודים חיים תחת שלטון ערבי בעיראק.
הם נהנים מחופש בתקופה הזו, אתם יודעים?
לא. -כן.
זה חופש חלקי.
חופש חלקי, מה למשל?
הם כן משלמים מס גולגולת,
או שהם כן לובשים טלאי צהוב.
אלה המטלות,
אבל מאיזה חופש הם כן נהנים?
אבל הם נהנים מהחופש שלהם
לציונות...
לא לציונות, חופש דתי בעיקר, נכון?
לחופש דתי. -חופש פולחן.
כלומר, הם עדין יכולים להיות,
להיתפס כיהודים ולפעול, ולהתנהל כיהודים, בהחלט.
אתם יודעים שהתלמוד הבבלי,
אולי אחד מאבני ה...
מאבני היסוד של היהדות,
נכתב שם.
וזה נכתב תחת שלטון ערבי.
אז מה זה אומר לנו בעצם?
שתחת שלטון ערבי
ניתנה אפשרות לכתוב
משהו מהסוג הזה.
שכן היה להם חופש באיזשהו מקום.
כי נתנו להם את האפשרות
והייתה להם את האפשרות
לעסוק במשהו שקשור מאוד ליהדות.
אז הם כן יכלו בסופו של דבר,
היה להם את הקישור...
זה לא שהם התרחקו מהיהדות
או משהו כזה.
היה להם את חופש הדת הזה.
נופר, זה נראה לך מפתיע באמת,
העובדה שתחת שלטון ערבי,
במשך כל כך הרבה שנים,
היהודים מצליחים לפעול,
ולפרוח תרבותית, דתית?
אני לא חושבת.
אני חושבת ש... כאילו,
המדינה נתנה להם אפשרות.
הם נתנו להם מגבלות
באיזשהו מקום,
אבל הם גם נתנו להם
קצת מרחב נשימה.
בנגיד, באופן הדתי,
שהם נתנו להם לשמור על היהדות שלהם,
על התלמוד שלהם. הם נתנו להם... -אתם יכולים לדמיין, אגב,
מצב כזה היום? יהודים ומוסלמים שחיים ביחד
וכל אחד פורח? -היום כבר לא.
כן, זה קיים, זה קיים. -היום זה פחות.
איפה זה קיים? -זה קיים ביפו ובחלקים מסוימים של חיפה.
כשאין הרבה מאוד שמרנות,
ואין הרבה מאוד קיצוניות,
אז זה יכול לקרות.
אבל אני לא רואה אנשים חרדים,
מאוד חזקים, שמרניים,
נמצאים עם מוסלמים
מאוד שמרניים.
כי זה באיזשהו מקום
ניגוד מאוד גדול, זה סתירה.
נכון. -יכולים לראות את הסתירה הזו
גם בירושלים. יש הרבה...
הרבה פיגועים או הרבה מקרים.
בואו נשים בצד את הפיגועים,
אבל תגידי, בתור רוב,
איך היית מתייחסת למיעוט?
לפעמים בהתנשאות וזלזול.
ככה את היית מתייחסת?
אני הייתי יותר מטפחת אותם
ומאפשרת להם לגדול לאט, לאט.
אבל את יכולה להבין
את מה שקרה שם,
בהקשר הזה?
האמת שכן, כי לאט, לאט הם גדלו,
והם איימו על ה...
על השלטון.
אבל לא הכול היה טוב, נכון?
אנחנו מדברים על פריחה מסוימת,
אבל בשלב מסוים מגיעים
המאורעות שמכונים "הפרהוד",
נכון? גם העלייה הציונית,
גם ההסתה הנאצית.
ובשנת 41', באמת,
פרעות קשות, 179 הרוגים.
כן.
ב-1941, באמת,
זה היה בחג השבועות,
אני קראתי על זה.
היו פרעות נגד היהודים.
לדעתי זה מעשה שגוי כי
אם יש מיעוט בעם,
בתוך עם גדול,
צריך קודם כול להתייחס
לאיך שהמיעוט הזה מתנהג...
לעם שמארח אותו. -כן.
ובתוך עצמו.
אם זה עם שיש בו אהדה אחד לשני,
שאנשים מכבדים בו אחד את השני,
אז בטח גם שהם יקרינו את זה
כלפי חוץ.
להיפך ממה שקורה כאן למדינה,
שיש כאן מיעוט
של עשרים אחוז שהם ערבים,
והם מתנהגים אלינו
באופן לא מכבד במיוחד.
אז אני חוזר רגע לעיראק,
ואני אומר שבאמת,
לאורך הרבה מאוד שנים,
הקשרים היו קשרים טובים.
עליות ומורדות.
בסופו של דבר אנחנו רואים
לא מעט עיראקים שמתרפקים,
באמת על העבר שם.
הפסקה קצרה, ואחריה נדבר עם עו"ד משה שחל,
יליד עיראק, על החוויה שלו משם.
תודה שחזרתם. שלום לך, עו"ד משה שחל,
מי שהיה שר בממשלות ישראל. ראשית מה שלומך?
שלום. תודה רבה, מצוין.
תרשה לי ראשית להתחיל מהסוף ולשאול, אם לדעתך יש איזשהו סיכוי
שיוצאי עיראק, יהודים בארץ, ישובו למולדת הישנה? אולי הנכדים שלך,
ייסעו לבקר שם? -לביקור? ברצון.
זה מקום געגועים. קודם כול הייתי חוזר למקום שבו גדלתי כילד.
שלושה בתים היו לנו, בית קיץ, שני בתים אחרים.
איפה נולדת? -בבגדד.
בבגדד. -כן.
לחזור חזרה, לגור שם, לחיות שם,
אני לא חושב שבעתיד הנראה לעין
זה יתקיים.
אפילו מדינות, נניח, כמו מרוקו,
שבהן ניתן לבקר,
אתה לא רואה זרימה של יהודים
שיחזרו חזרה לחיות שם.
אני לא חושב. -נכון, למרות שבמרוקו למשל,
יש קהילה יהודית לא קטנה עדיין. -יש קהילה יהודית שנשארה.
בעיראק כמעט שלא. לא זה...
מבקרים היום בחלק של כורדיסטן.
יוצאי כורדיסטן מבקרים בתעודות, זאת אומרת בניירות,
לא, לא אותנטיים. -אז בוא נחזור אחורה,
לילדות שלך. מה הזיכרונות,
זיכרונות הילדות שלך משם?
הריחות, הקולות, המראות?
תראה, קודם כול חסר פה הצבע,
המוזיקה, הריח.
גדלתי בבגדד, אני... אנחנו היינו משפחה בעלת אמצעים ויכולות,
היו לנו שלושה בתים.
בקיץ היינו עוברים לגור בבית יפיפייה על החידקל, על הנהר.
ו-ב', אני בן עם חמש אחיות.
ומעמד הזה לבד הוא... -גדלת כנסיך.
בעל משמעות מיוחדת. זאת אומרת, ככה הייתי מוגן לגמרי.
הייתי הולך לגן עם מלווה מיוחד.
הדאגה המרכזית הייתה, זה אני זוכר היטב,
זה הדרישה של אימא שלי, שאני חייב להצטיין.
זאת אומרת, לבוא מבית הספר אחרי בחינה, פחות ממאה,
זה היה אסון, זה היה... -מעניין, זו הדאגה המרכזית
של יהודים בעיראק? לא היו דאגות אחרות?
פחדים, חששות מ... -תראה, עיראק כמובן,
כפי שאמרתי, יש...
הצפון היה יותר כפרי,
עסקו בחקלאות, בעבודה.
הדרום, בצרה זה יותר נמל,
עם כל עסקי נמל.
בגדד זו הייתה ה...
אני לא רוצה להרגיז אף אחד,
אז זו הייתה האליטה,
והמרכז של החיים,
המרכז של הדת.
ליהודים בעיראק היה מעמד עצמאי
במשך כל השנים.
מבחינת דת היה להם חכם באשי, שהוא ראש הקהילה הדתית.
במעמד לא פחות מאשר שר.
עם מלווה שהולך אתו, איש לא נוגע בו.
בעל עוצמה אדירה, עד היום האחרון. -מאוד מעניין.
עד שעזבו כמעט כל היהודים את עיראק.
מאוד מעניין. אגב, השפה הערבית מבחינתך, מהי?
תראה, זו שפה שאני אוהב אותה, זו שפה ש...
אתה כמובן דובר אותה על בוריה. -אני מדבר איתה.
ואני חייב להגיד שהגענו לארץ, כמו כל העולים,
זרקו אותנו לאשקלון, שני אוהלים... אימא שלי דאגה שיחד עם הבגרות
הישראלית, אני חייב לעשות בגרות אנגלית,
שבה השפה המרכזית היא ערבית.
ולכן הערבית שלי היא
ערבית ספרותית,
ויצא לי להיפגש בתפקידיי הפוליטיים
עם אנשים כמו המלך חוסיין מירדן.
אז תמיד, הוא פעם אמר לי:
"מה אתה צריך פריימריז בישראל?
"בוא, אצלי תקבל מאה אחוז."
ב', הוא אומר:
"רק בשביל הערבית שלך"...
והיה על ידו שר הפנים,
שהוא היום גם שר הפנים אגב בירדן.
והוא אומר לו המלך:
"הערבית של השר שחל
"יותר טובה משלך".
יוצא מן הכלל. מחמאה כזו,
אי אפשר לקבל יותר ממנה.
מובארק אמר לפרס פעם,
שנמצא השר מוסא,
ככה היה קורה לי,
על ידי, הוא אומר:
"אני בודק את הדקדוק שלי,
"אם אני לא עושה טעויות".
אז אני אוהב את השפה.
אין ספק אגב
ששפה מגשרת בין מדינות, פערים...
אני בהחלט חווה את זה בעצמי
כדובר ערבית.
מקשר באמת בין תרבויות.
תגיד, אתה יכול להבין
את הפער הזה, באמת,
בין יהודים לערבים היום, אתה...
תראה.. -בכל זאת אנחנו מדברים
על קהילה שבה אנשים חיו ביחד,
והיום נדמה שככל שעובר הזמן,
נפערים פערים גדולים יותר
בין יהודים לערבים.
אני חושב שהם לא מוצדקים.
אני אומר את זה עוד הפעם,
אני מכיר את האוכלוסייה הערבית,
בתפקידיי, באמת כשר ביטחון פנים.
עד היום אני יכול להגיד בכל מקום,
בכל כפר, בכל עיר, עיירה ערבית שאני אכנס,
יהיה ב... קבלת הפנים תהיה יוצאת מן הכלל,
ואני לא בתפקיד כבר למעלה מ-12 שנה.
חוסר ההבנה שלנו הוא בנקודה אחת מרכזית.
אזרחי ישראל הערבים רצו ורוצים להשתלב בחברה הישראלית.
אני לא אומר כולם, אבל הרוב אין לו מושג, בקרב היהודים,
והוא דוחה את זה דחייה מוחלטת. וזוהי טרגדיה
שאין לה, אין לה הצדקה. -אכן.
זו טרגדיה שהקשר הזה נותק, נכון? -אמת. אמת.
מספרים לנו שיש כאן אולי סוג של הפתעה.
אבל אמורות להיות תמונות, הנה, מהמשפחה שלך, מעיראק.
טוב, זה אבא שלי ז"ל ופה... -שתף אותנו בתחושה
שאתה רואה את התמונות. -פה אני בתור ילד,
זה שתי האחיות שלי ואני באמצע.
אתה רואה את זה, איזה שליטה, אחיות שלי שולטות די בעוצמה.
כמו כל הנשים העיראקיות. -זה אוניברסלי, זה בכל מקום אגב.
ככה הלכנו לבית הספר.
ופה, בפורים, אני מחופש כקצין עיראקי בדרגת סרן.
לא שאפת יותר מדי רחוק, סרן, רק סרן.
לא... אחותי אמרה לי,
"אם היית נשאר, היית רמטכ"ל",
אבל לא...
אני חושב שזה באמת הזמן לכם,
לשאול את משה שחל שאלות.
עינב.
רציתי לשאול שאלה,
על איך ההרגשה לגדול,
להיוולד בבגדד ופתאום,
לעזוב את הכול ולהגיע למקום חדש,
לישראל.
בקושי יש שפה, אין...
אתה לא מכיר כלום,
כי ברגע שאתה נולד באיזשהו מקום,
יש לך תחושת הכרות,
אתה יודע לאן אתה הולך,
אתה מרגיש ביטחון.
זה לא יכול לערער טיפה
את הרגשות?
תראי, קודם כול חבלי הקליטה
היו לא פשוטים ולא קלים.
אתה מגיע, אני נער,
מגיעה משפחה גדולה,
אנחנו שמונה אחים ואחיות,
והוריי, אימא ואבא ז"ל.
ולוקחים אותנו לשער העלייה, אח"כ לאשקלון במכונית מסע.
אבל הרקע הפסיכולוגי היה שונה. הייתה כמיהה ואמונה.
נגיד אם אני אביע את דעתי...
אנחנו ראינו בישראל שיא של שלמות.
פה לא עושים שגיאות. הכול יוצא מן הכלל.
כאשר אתה מגיע לחיים האמתיים ומתברר לך שזה לא בדיוק כך,
שאתה נמצא במצב שהוא... הרבה, הרבה פחות ממה שהיה לך.
אני, תאמיני או לא, בהתחלה חשבתי שבישראל
אין עיר ואין חשמל.
אנחנו גדלנו בעיר בירה. בגדד, עיר מפותחת עם...
ככה נתפס גן עדן. אני חושב שבאמת בהקשר הזה,
טל, אתה רוצה לשאול את משה שחל שאלה, נכון?
כן. אני רציתי לשאול, כשאתה היית בבגדד,
אז כשקרה "הפרהוד", איך אתה הרגשת, שכאילו, אנשים,
הערבים שאתה חיית על ידם כל החיים שלך, פתאום,
בערב אחד מתחילים לתקוף את החברה ואת העם שלך?
קודם כול, לא כולם.
וזה דבר שצריך לקחת אותו בחשבון. -כמה אנשים באמת
השתתפו ב"פרהוד"?
אני שומע, תראה, ה...
כשמדברים על ה"פרהוד",
זה היה מקרה מאוד קשה.
צריך להגיד למה.
מפני שישבה קהילה יהודית, אלפיים חמש מאות שנה,
שבאותו זמן, באותה עיראק,
באותה תקופה אגב,
באמת משטר נאצי
בערך עשרה חודשים
של עלי אל כילאני...
למרות כל זה,
מנהל הדואר היה יהודי והבנקים היו יהודיים.
ומנהל הרכבת היה יהודי. -ועדיין, איך התחושה שבאמת,
שכנים, מכרים פתאום מפנים לך את הגב? -אז אני אומר, עוד הפעם,
ההכללה היא לא במקומה.
היו הרבה מאוד משפחות ערביות שהגנו על החברים שלהן היהודים,
השכנים שלהן היהודים
בחירוף נפש.
היו גם מקרים אחרים. אכזבה גדולה מאוד.
שכנים שהפכו להיות רוצחים. -כן.
אבל השמועה הרי אומרת
שערב הכניסה של הבריטים חזרה לעיראק,
הם רצו להסית את ההמון במשהו,
ומה יותר טוב מאשר לבוא וללכת ליהודי...
זה אותו דבר בכל מקום.
לכן, אי אפשר לבוא ולדבר בהכללה
שכל הציבור, כל הערבים, המוסלמים העיראקים...
כן. -היו רוצחים והיו, היו...
מתנכלים. לא. זה לא נכון. -יש כאן עוד מישהו
שרוצה לשאול שאלה? -אני אשמח.
אני... גם הסבא והסבתא שלי יוצאי עיראק
וכשאני שאלתי אותם אם הם מתגעגעים לילדות שלהם שם,
אז הם אמרו לי שמאוד ושהם ממש נהנו שם.
האם גם אתה מתגעגע לשם או שאתה זוכר רעות?
תראי, קודם כול אדם מתגעגע לילדותו.
אתה חוזר חזרה להיות צעיר, ראיתם בתמונות,
אתה בא ואומר בערבית "יא רית", אז קצת ערבית את יודעת. הלוואי.
הגעגועים האלה יש להם בסיס. האמת היא שהקהילה היהודית,
ברוב המקרים, חיה... בכמה דברים מאוד מאפיינים.
של פינוק אמתי. יכולת כספית.
ויהודי עיראק אוהבים, גם.
אחרי הדת, הכסף זה העבד, הכול ה...
שניים בתים... הבית של הדוד של אבי,
אליהו פאתל בבגדד, הוא שגרירות של צרפת בבגדד היום.
120 חדרים.
נדמה לי שזה נותן לנו מושג איך נראה הבית הזה, יותר ארמון.
תקן אותי אם אני טועה.
תודה רבה לך, השר לשעבר משה שחל, היה מאוד מעניין. -תודה לכם.
נצא להפסקה קצרה ואחריה נדבר על הסופר שמתגעגע לבגדד.
תודה שחזרתם אלינו.
הסופר סמי מיכאל, אחד הסופרים הפופולריים בישראל,
הרבה לכתוב על עיראק.
בואו נשמע מה הוא סיפר בריאיון לטלוויזיה החינוכית.
אף פעם לא הרגשתי ועד היום,
בעיראק שהייתי, זר, נחות בתור יהודי.
תמיד באסלאם העיראקי, אז בימים ההם, התייחסו בכבוד
לדת היהודית בפרט.
להפך, שמוסלמי אדוק היה רואה נער יהודי מעשן ביום שבת,
היה יורק עליו.
איזה מין יהודי אתה?
מעניין, הוא לא הרגיש זר בתור יהודי.
אבל סמי מיכאל גם מספר בריאיון אחר,
הוא אומר: "הרגשתי כמו ערבי עיראקי".
אני חושב שהדבר הזה באמת זורק אותנו לנושא של זהויות.
אתם חושבים שאפשר להרגיש גם וגם?
גם ערבי, גם עיראקי, אולי גם יהודי-ערבי, גם ישראלי-עיראקי.
כן. כשאתה נמצא במקום שיש בו את השילוב הזה,
אז יכול להיות שאתה מרגיש שיש לך טעימה כזאת.
שיש לך חברים גם מצד כזה, גם מצד כזה.
ומכניסים אליך אולי חלק מהמנהגים שלהם, חלק מהתרבות שלהם.
הם גם חלק ממך.
אבל זה יותר מחברים, נכון?
אנחנו מדברים פה על משהו מעבר לזה.
אנחנו מדברים על זהות עצמית. משה, למשל, איך אתה מרגיש?
תראה, יש זרם שלם של כמה פרופסורים, ביניהם פרופסור שנהב...
ובאמת סמי הוא מאמין בזה. סמי, יש לו,
אותה תכונה נדירה של איש עם רגש רב ועומק של רגש.
העניין הזה של לבוא ולהגיד: "רבותיי, אל... כאילו..."
אנחנו כן.
אנחנו יהודים ערבים, אנחנו, אנחנו שייכים למקום הזה.
אני חייב להגיד דבר אחד. -כלומר, בדתנו אנחנו יהודים,
אבל התרבות היא תרבות ערבית.
מובארק, הנשיא מובארק, הציג אותי בטלפון עם אסד האבא
והוא אומר לו: "אני דיברתי עם שר,
הוא אמנם במדינה
שאתה לא אוהב אותה,
אבל הוא יהודי ערבי.
הוא יהודי... הוא שלנו".
זו הייתה ההתייחסות.
אתם יודעים, קודם כול המושג הזה,
נראה לכם מוזר,
מה שמשה מזכיר פה עכשיו?
יהודי ערבי.
אתם יכולים...
אדם יכול להיות יהודי ערבי?
כן. אדם יכול להיות יהודי ערבי.
הוא יכול להיות במקום הפיזי שלו
אולי ישראלי או יהודי,
אבל הוא יכול להרגיש בנפש שלו
או בתרבות שלו ומה שהוא אוהב,
הוא יכול להרגיש ערבי.
זה מעניין. מה את אומרת?
אני מסכימה עם טל.
אבל הייתי רוצה להוסיף
שאם אתה באמת חווית את ה...
את הדבר הזה,
יש לך גם המון המון זיכרונות ש...
שזה גם קשור לעניין של הנפש.
אתה זוכר את זה, אתה נזכר בזה,
ככה אתה מרגיש, "אוקיי,
"עכשיו אני חי בישראל ואני יהודי,
"אני ישראלי,
"אבל יש לי גם את השורשים
"מעיראק או מכל מדינה אחרת."
זה מעניין, את מדברת על זיכרונות.
ואם אנחנו מסתכלים למשל
על הספרים שכותב סמי מיכאל:
ויקטוריה ועאידה וכולי...
תמיד יש שם את האלמנט הזה
של חזרה לילדות.
מה זה בעצם אומר לנו
על התפקיד של הילדות בחיינו?
נופר, מה את אומרת?
זה דת, קודם כול,
וזה, זה כאילו מה שאתה.
זה פשוט כאילו, ככה אתה גדל,
אז, פשוט...
אתם אמנם צעירים,
אבל גם אתם רוצים לחזור
כל הזמן אחורה, ל...
ביאליק כינה את זה
"מראות השתייה".
למראות הראשונים שלכם?
כן. -כן.
אולי אנחנו.. -לדעתי,
ילדות זה סוג של
עמוד תווך לכל החיים.
אתה נולד באיזשהו מקום,
אתה מקבל חינוך מסוים.
זה מלווה אותך לכל החיים
ואז אתה תמיד חוזר לערכים הישנים מהילדות,
ואתה רואה את עצמך כילד ואתה רואה את עצמך כאילו,
כבן אדם מבוגר.
יפה. -שיודע...
יודע... כאילו שיש לו ניסיון חיים. -תודה רבה.
יפה ומעניין.
עד כאן "בין השורות". תודה לעו"ד משה שחל.
ותודה לטל, ירין, נופר,
עינב ומאיה.
כן, משה, בכל מקרה...
אני רואה את התמונות שלך פה,
של המשפחה שלך...
מרגש מאוד אני מניח.
נכון? -כן. בהחלט.
אפילו ה...
אחת מהתמונות לא היו לי,
של הקצין.
אחי, יש לי אח אחד,
ארכיטקט בפנמה,
שלח לי את זה ב...
באימייל. -זו פעם ראשונה
שאתה רואה את התמונה הזו?
לא, לא ראיתי אותה.
אימא שלי, היה לה אוסף גדול.
אני רק רוצה באמת,
מילה אחת להגיד ל...
הדבר הרי התמוה פה,
אנחנו מדברים כאן על דור שלישי.
נכון. -לא דור ראשון ולא שני...
תכתוב: אור לבנה
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום