×

我们使用cookies帮助改善LingQ。通过浏览本网站,表示你同意我们的 cookie 政策.


image

כאן מקשיבים, כאן מקשיבים | אמא שלי מתה בלידתי

כאן מקשיבים | אמא שלי מתה בלידתי

‫זה פשוט דבר בלתי נתפס.

‫תינוק שנולד מצפה לחיבוק של אימא,

‫להרגיש את החום שלה, ‫לגוף של אימא,

‫ולזה לא זכיתי.

‫אני... כשאני נולדתי, החדר התמלא ‫בצעקות של האחיות של אימא,

‫ושל הרופאים, והמולה. ‫הכול נגדע באותה שנייה.

‫היא נפטרה ואני נולדתי.

‫גדלתי, וידעתי שיש לי אימא ‫באיזה מקום,

‫הייתי בטוחה, אבל איפה היא? ‫אני לא ידעתי.

‫זה דבר... -לא סיפרו לך? ‫-לא סיפרו, לא, לא, לא סיפרו...

‫וכולם, כל השכנים ידעו את הסיפור. ‫כולם ידעו את הסיפור. -חוץ ממך?

‫חוץ ממני. כולם שם, את יודעת, ‫לא מדברים.

‫פעם לא דיברו על כלום. -לא דיברו, ‫כן, זה היה, כן, לא מדברים.

‫השתדלתי תמיד להיות נורא טובה ‫כי אם אני אהיה טובה אולי היא תגיע.

‫בעצם 19 שנה אף אחד לא ידע ‫שאני מחפשת את אימא שלי.

‫אף אחד לא ידע, ‫לא סיפרתי לאף אחד.

‫ומה קרה בגיל 19?

‫בגיל 19, בדיוק באותו יום ‫שגמרתי את הסמינר,

‫למדתי בסמינר לגננות בתלפיות,

‫אומרים לי, "מירי, המנהל קורא לך".

‫המנהל קורא - אני הולכת.

‫ואז אני יושבת מולו, הוא אומר לי, ‫"מירי, בזמן האחרון משהו מפריע לך".

‫לא הבנתי למה הוא מתכוון. ‫לא הבנתי.

‫אמרתי לו "למה אתה מתכוון?"

‫אז הוא אומר לי, "נראה לי ‫בגלל שאימא שלך נפטרה בלידה".

‫ואז הוא אומר לי, ממשיך הלאה, כאילו...

‫הוא אומר לי ‫"יש לך דודה שקוראים לה שרה?"

‫אני אומרת לו "כן",

‫הוא אומר לי, ‫"היא מחכה לך בחדר ספורט, למטה".

‫ואני זוכרת את התמונה, ‫את היד שלה ככה רועדת,

‫זה מרעד ככה, היא רועדת, ‫והיא אומרת לי, "מירי..."

‫מה היא אמרה לך? ‫-היא רצתה לדבר איתי.

‫אמרתי, "אני יודעת הכול" וברחתי. ‫באותו רגע לא שמעתי כלום.

‫המשכתי הלאה,

‫הלכתי לריאיון עבודה לקייטנה ‫ובאותו רגע ידעתי שאימא שלי מתה.

‫אני עד היום תוהה, ‫איך לא נפלתי? איך לא בכיתי?

‫איך? ‫לא יודעת...

‫יש גם רגשי אשמה סביב העניין הזה ‫שזה קרה בלידה שלך?

‫ודאי. ‫שנים, אני שנים בהספדים שאני כותבת,

‫וכל פעם, אני כותבת כל פעם ‫שאני מבקשת סליחה.

‫היא כל כך ציפתה, ‫היא עברה את השואה עם האחים שלה,

‫היא הביאה את האחים לארץ ‫כי ההורים מתו בגטו.

‫היא סחבה אותם בכל ה...

‫עד שהגיעו לארץ וברגע הכי נשגב, ‫הכי נפלא של החיים, היא נפטרה.

‫תראי, עשיתי על זה הרבה עבודה, ‫אבל זה...

‫להגיד לך שעד היום אני נקייה מזה?

‫אני לא יכולה להגיד את זה. ‫לא יכולה להגיד את זה.

‫את מרגישה אשמה? ‫-אני לא יודעת אם אשמה, אבל צער.

‫את מבקשת ממנה סליחה? ‫-כן, ודאי.

‫הייתה אימא, הייתה אימא שילדה ‫וציפתה וחיכתה והתרגשה ונפטרה,

‫ו... ודאי.

‫עם ההרגשה הזאת ועם הכאב הזה, ‫המשכתי את החיים הלאה.

‫הייתי גננת, הלכתי לאופקים, ‫והייתי גננת וגידלתי שבעה ילדים,

‫ורק כשנולדה הנכדה הראשונה ‫והסתכלתי עליה אמרתי,

‫"לילך, רגע, אז מי הניק אותי בכלל? ‫איפה אני הייתי?"

‫ואמרתי לה... ‫והתחלתי לבכות בכי...

‫אני זוכרת, אמרתי לה, ‫"רגע, איפה הייתי ארבע שנים?"

‫רק בשנים האחרונות התחלתי לגשש ‫מה היה, איך היה,

‫לא היה מי שיגדל אותי ‫כי אבא שלי היה במכולת.

‫אבא שלך לא לקח אותך הביתה? ‫-לא, לא, היה צריך לפרנס גם,

‫אז נשארתי בתוך בית חולים שנה שלמה ‫בהדסה, בתל אביב,

‫בית חולים הדסה,

‫ואחרי שנה, ‫כשכבר אי אפשר להחזיק תינוקות,

‫אז לקחו אותילוויצ"ו בתל אביב.

‫בתקופה הזאת אבא שלי התחתן ‫עם אישה מבת ים

‫והוציאו אותימוויצ"ו, אבל האישה הזו ‫לא רצתה לגדל אותי,

‫היא לא אימא שלי.

‫ואבא שלי התגרש ממנה, ‫ושוב החזירו אותילוויצ"ו

‫ואז הייתי חזרהבוויצ"ו עד שאבא שלי ‫התחתן עם האישה המדהימה,

‫מלאך בדמות אדם, ‫זהו, ככה אני יכולה להגדיר אותה.

‫ואז היה לי בית. -בגיל ארבע. ‫-בגיל ארבע, בשנים הכי קריטיות.

‫יש בך כעס קצת על אבא שלך, ‫שהוא עזב אותך?

‫תראי, ברגע שידעתי ‫כבר אבא שלי נפטר,

‫כבר הוא לא היה בחיים, לצערי.

‫היה לי יותר עצוב ‫למה אני נשארתי בבית חולים,

‫לא למה השאירו אותי, את מבינה?

‫ואני לא באה ממקום של...

‫אני יודעת מה הייתה ‫המציאות של החיים שלו.

‫הוא גם לא דיבר הרבה.

‫אבל זה מדהים שאת יכולה ‫להבין את זה, שאת מכילה.

‫כן... אין לי ברירה, אני מבינה, ‫אני מאוד מבינה.

‫יש לך ברירה, את יכולה לנטור טינה, ‫את יכולה לכעוס.

‫תראי, יכולתי... ‫יש לי את כל הזכויות להיות ממורמרת,

‫להיות כועסת, להיות מסכנה, ‫מגיע לי, כאילו, "מגיע",

‫מגיע לי, אבל אני חושבת ‫שמגיל שאני יודעת, אמרתי,

‫אני אעשה עם הדברים האלו משהו אחר. ‫ואני יודעת ש...

‫ידעתי תמיד שאני אהיה גננת, ‫אז עבדתי עם ילדים,

‫ותמיד התעקשתי עם המפקחת ‫שאני רוצה לעבוד עם כמה שיותר קטנים,

‫לא עם גני חובה, עם הקטנים יותר.

‫אז הייתי גננת, אחר כך ‫הייתי רכזת גיל הרך בגוש קטיף.

‫תמיד, כל החיים, עבדת עם ילדים. ‫-אני רק מנתבת לשם.

‫זה קשור לביוגרפיה? ‫-אין לי ספק, והיום...

‫ולמה עבדתי עם תסמונת דאון?

‫אני כנראה מבינה אותם ‫כי אני הייתי איתם בחדר.

‫את יודעת, ילדים סופגים את זה.

‫עם מי הייתי בחדר, בבית חולים? ‫עם ילדים כאלו.

‫אז יש לי כנראה איזה קשר אליהם ‫ואהבה אליהם,

‫ואני מרגישה בזה שליחות.

‫תגידי, מירי, בלידות של הילדים שלך ‫היו חששות מיוחדים? -וואי...

‫וואי...

‫בלידות של הילדים שלי? ‫יואו.

‫מה? ‫-מאוד, מאוד, מאוד.

‫פחדת יותר? ‫-ועוד איך.

‫ואני זוכרת שבלידה הראשונה...

‫אושר בלתי רגיל, אבל הפחד? ‫היה שליט בכל הדברים.

‫וכשנולדה, אני זוכרת, ‫הבת שלי הבכורה, המקסימה,

‫אני זוכרת שצעקתי בלי קול, אמרתי, ‫"ניצחתי את המוות".

‫אני זוכרת, ‫הייתי בטוחה שאולי גם אני אמות.

‫ממש ככה, ממש ממש ככה.

‫ואני זוכרת אחר כך ששמו אותה ‫על הגוף שלי והחום והאושר שהציף אותי,

‫ואני זוכרת את המשפט שאמרתי, ‫את זה אני זוכרת, ניצחתי את המוות.

‫וואו, זה מדהים, מירי. ‫-כן, וניצחתי...

‫לדעתי ניצחתי... ‫כן.

כאן מקשיבים | אמא שלי מתה בלידתי Here you listen My mother died when I was born Вот ты слушай Моя мать умерла, когда я родился

‫זה פשוט דבר בלתי נתפס. It's just an unimaginable thing.

‫תינוק שנולד מצפה לחיבוק של אימא, A baby born expecting a mother's hug,

‫להרגיש את החום שלה, ‫לגוף של אימא, To feel her warmth, to mother's body,

‫ולזה לא זכיתי. And I didn't win that.

‫אני... כשאני נולדתי, החדר התמלא ‫בצעקות של האחיות של אימא, I ... When I was born, the room was filled with the cries of my mother's sisters,

‫ושל הרופאים, והמולה. ‫הכול נגדע באותה שנייה. And the doctors, and the hubbub. Everything came to an end in the same second.

‫היא נפטרה ואני נולדתי. She passed away and I was born.

‫גדלתי, וידעתי שיש לי אימא ‫באיזה מקום, I grew up, and I knew I had a mother somewhere,

‫הייתי בטוחה, אבל איפה היא? ‫אני לא ידעתי.

‫זה דבר... -לא סיפרו לך? ‫-לא סיפרו, לא, לא, לא סיפרו... That's a thing ... - Didn't they tell you? - Don't tell, no, no, don't tell ...

‫וכולם, כל השכנים ידעו את הסיפור. ‫כולם ידעו את הסיפור. -חוץ ממך? And everyone, all the neighbors knew the story. Everyone knew the story. -except you?

‫חוץ ממני. כולם שם, את יודעת, ‫לא מדברים.

‫פעם לא דיברו על כלום. -לא דיברו, ‫כן, זה היה, כן, לא מדברים. They used to talk about nothing. -No talking, yes, it was, yes, not talking.

‫השתדלתי תמיד להיות נורא טובה ‫כי אם אני אהיה טובה אולי היא תגיע. I always tried to be really good because if I was good maybe she would come.

‫בעצם 19 שנה אף אחד לא ידע ‫שאני מחפשת את אימא שלי. Actually 19 years nobody knew I was looking for my mother.

‫אף אחד לא ידע, ‫לא סיפרתי לאף אחד. No one knew, I didn't tell anyone.

‫ומה קרה בגיל 19? And what happened at 19?

‫בגיל 19, בדיוק באותו יום ‫שגמרתי את הסמינר,

‫למדתי בסמינר לגננות בתלפיות, I studied at the Talpiot Horticulture Seminar,

‫אומרים לי, "מירי, המנהל קורא לך". They tell me, "Miri, the manager calls you."

‫המנהל קורא - אני הולכת. The manager calls - I'm going.

‫ואז אני יושבת מולו, הוא אומר לי, ‫"מירי, בזמן האחרון משהו מפריע לך". Then I sit in front of him, he tells me, "By the way, lately something is bothering you."

‫לא הבנתי למה הוא מתכוון. ‫לא הבנתי. I didn't understand what he meant. I did not understand.

‫אמרתי לו "למה אתה מתכוון?" I told him "what do you mean?"

‫אז הוא אומר לי, "נראה לי ‫בגלל שאימא שלך נפטרה בלידה". So he tells me, "It seems to me because your mother died at birth."

‫ואז הוא אומר לי, ממשיך הלאה, כאילו... Then he tells me, moving on, like ...

‫הוא אומר לי ‫"יש לך דודה שקוראים לה שרה?" He tells me "Do you have an aunt named Sarah?"

‫אני אומרת לו "כן", I tell him "yes",

‫הוא אומר לי, ‫"היא מחכה לך בחדר ספורט, למטה". He tells me, "She's waiting for you in a gym, downstairs."

‫ואני זוכרת את התמונה, ‫את היד שלה ככה רועדת, And I remember the picture, her hand shaking like that,

‫זה מרעד ככה, היא רועדת, ‫והיא אומרת לי, "מירי..." It's shaking like that, she's shaking, and she says to me, "By the way ..."

‫מה היא אמרה לך? ‫-היא רצתה לדבר איתי. what did she tell you? - She wanted to talk to me.

‫אמרתי, "אני יודעת הכול" וברחתי. ‫באותו רגע לא שמעתי כלום. I said, "I know everything" and ran away. At that moment I heard nothing.

‫המשכתי הלאה, I moved on,

‫הלכתי לריאיון עבודה לקייטנה ‫ובאותו רגע ידעתי שאימא שלי מתה. I went to a job interview for a summer camp and at that moment I knew my mother was dead.

‫אני עד היום תוהה, ‫איך לא נפלתי? איך לא בכיתי? To this day I wonder, how did I not fall? How did I not cry?

‫איך? ‫לא יודעת... how? Do not know...

‫יש גם רגשי אשמה סביב העניין הזה ‫שזה קרה בלידה שלך? Are there also feelings of guilt around this thing that happened in your birth?

‫ודאי. ‫שנים, אני שנים בהספדים שאני כותבת, certainly. Years, I years in obituaries I write,

‫וכל פעם, אני כותבת כל פעם ‫שאני מבקשת סליחה. And every time, I write every time I ask for forgiveness.

‫היא כל כך ציפתה, ‫היא עברה את השואה עם האחים שלה, She was so expecting, she went through the Holocaust with her brothers,

‫היא הביאה את האחים לארץ ‫כי ההורים מתו בגטו. She brought the brothers to Israel because the parents died in the ghetto.

‫היא סחבה אותם בכל ה... She carried them all over ...

‫עד שהגיעו לארץ וברגע הכי נשגב, ‫הכי נפלא של החיים, היא נפטרה. By the time they arrived in Israel and at the most exquisite, most wonderful moment of life, she passed away.

‫תראי, עשיתי על זה הרבה עבודה, ‫אבל זה... Look, I've done a lot of work on it, but it's ...

‫להגיד לך שעד היום אני נקייה מזה? To tell you that I am cleaner than that to this day?

‫אני לא יכולה להגיד את זה. ‫לא יכולה להגיד את זה. I can't say that. Can't say that.

‫את מרגישה אשמה? ‫-אני לא יודעת אם אשמה, אבל צער. Do you feel guilty? - I don't know if guilty, but grief.

‫את מבקשת ממנה סליחה? ‫-כן, ודאי. Do you apologize to her? - Yes, of course.

‫הייתה אימא, הייתה אימא שילדה ‫וציפתה וחיכתה והתרגשה ונפטרה, There was a mother, there was a mother who gave birth and waited and waited and felt and died,

‫ו... ודאי. And ... of course.

‫עם ההרגשה הזאת ועם הכאב הזה, ‫המשכתי את החיים הלאה. With that feeling and this pain, I moved on with life.

‫הייתי גננת, הלכתי לאופקים, ‫והייתי גננת וגידלתי שבעה ילדים, I was a kindergarten teacher, I went to Horizons, and I was a kindergarten teacher and raised seven children,

‫ורק כשנולדה הנכדה הראשונה ‫והסתכלתי עליה אמרתי, And only when the first granddaughter was born and I looked at her did I say,

‫"לילך, רגע, אז מי הניק אותי בכלל? ‫איפה אני הייתי?" "Lilac, wait a minute, so who breastfeed me at all? Where was I?"

‫ואמרתי לה... ‫והתחלתי לבכות בכי... And I told her ... and started crying ...

‫אני זוכרת, אמרתי לה, ‫"רגע, איפה הייתי ארבע שנים?" I remember, I told her, "Wait, where have I been four years?"

‫רק בשנים האחרונות התחלתי לגשש ‫מה היה, איך היה, Only in the last few years have I started to grope what was, how was,

‫לא היה מי שיגדל אותי ‫כי אבא שלי היה במכולת. There was no one to raise me because my dad was in the grocery store.

‫אבא שלך לא לקח אותך הביתה? ‫-לא, לא, היה צריך לפרנס גם, Didn't your dad take you home? -No, no, you had to make a living too,

‫אז נשארתי בתוך בית חולים שנה שלמה ‫בהדסה, בתל אביב, So I stayed in a hospital for a whole year in Hadassah, Tel Aviv,

‫בית חולים הדסה, Hadassah Hospital,

‫ואחרי שנה, ‫כשכבר אי אפשר להחזיק תינוקות, And after a year, when you can't already have babies,

‫אז לקחו אותי לוויצ"ו בתל אביב. So they took me to WIZO in Tel Aviv.

‫בתקופה הזאת אבא שלי התחתן ‫עם אישה מבת ים During this time my father married a woman from a mermaid

‫והוציאו אותי מוויצ"ו, אבל האישה הזו ‫לא רצתה לגדל אותי, And they got me out of WIZO, but this woman didn't want to raise me,

‫היא לא אימא שלי. She's not my mother.

‫ואבא שלי התגרש ממנה, ‫ושוב החזירו אותי לוויצ"ו And my dad divorced her, and they brought me back to WIZO again

‫ואז הייתי חזרה בוויצ"ו עד שאבא שלי ‫התחתן עם האישה המדהימה, And then I was back in Witsu until my dad married the amazing woman,

‫מלאך בדמות אדם, ‫זהו, ככה אני יכולה להגדיר אותה. An angel in human form, that's how I can define it.

‫ואז היה לי בית. -בגיל ארבע. ‫-בגיל ארבע, בשנים הכי קריטיות. Then I had a home. - At four. - At four, in the most critical years.

‫יש בך כעס קצת על אבא שלך, ‫שהוא עזב אותך? Have you got a little angry about your dad, that he left you?

‫תראי, ברגע שידעתי ‫כבר אבא שלי נפטר, Look, as soon as I knew my dad had passed away,

‫כבר הוא לא היה בחיים, לצערי. He was no longer alive, unfortunately.

‫היה לי יותר עצוב ‫למה אני נשארתי בבית חולים, I was sadder why I stayed in a hospital,

‫לא למה השאירו אותי, את מבינה? Why not leave me, you see?

‫ואני לא באה ממקום של... And I'm not from a place of ...

‫אני יודעת מה הייתה ‫המציאות של החיים שלו. I know what the reality of his life was. Je sais quelle était la réalité de sa vie.

‫הוא גם לא דיבר הרבה. He also did not talk much.

‫אבל זה מדהים שאת יכולה ‫להבין את זה, שאת מכילה. But it's amazing that you can understand it, that you contain.

‫כן... אין לי ברירה, אני מבינה, ‫אני מאוד מבינה. Yes ... I have no choice, I understand, I very much understand.

‫יש לך ברירה, את יכולה לנטור טינה, ‫את יכולה לכעוס. You have a choice, you can harbor resentment, you can be angry.

‫תראי, יכולתי... ‫יש לי את כל הזכויות להיות ממורמרת, Look, I could ... I have all the rights to be disgruntled,

‫להיות כועסת, להיות מסכנה, ‫מגיע לי, כאילו, "מגיע", Being angry, being poor, I deserve, like, "coming up,"

‫מגיע לי, אבל אני חושבת ‫שמגיל שאני יודעת, אמרתי, I deserve it, but I think since I know, I said,

‫אני אעשה עם הדברים האלו משהו אחר. ‫ואני יודעת ש... I'll do something else with these things. And I know that ...

‫ידעתי תמיד שאני אהיה גננת, ‫אז עבדתי עם ילדים, I always knew I would be a kindergarten teacher, so I worked with kids,

‫ותמיד התעקשתי עם המפקחת ‫שאני רוצה לעבוד עם כמה שיותר קטנים, And I've always insisted with the supervisor that I want to work with as little as possible,

‫לא עם גני חובה, עם הקטנים יותר. Not with mandatory gardens, with the smaller ones.

‫אז הייתי גננת, אחר כך ‫הייתי רכזת גיל הרך בגוש קטיף. So I was a kindergarten teacher, then I was a preschool coordinator in Gush Katif.

‫תמיד, כל החיים, עבדת עם ילדים. ‫-אני רק מנתבת לשם. You've always worked with children all your life. - I'm just redirecting there.

‫זה קשור לביוגרפיה? ‫-אין לי ספק, והיום... Is it about biography? - I have no doubt, and today ...

‫ולמה עבדתי עם תסמונת דאון? And why did I work with Down syndrome?

‫אני כנראה מבינה אותם ‫כי אני הייתי איתם בחדר. I probably understand them because I was in the room with them.

‫את יודעת, ילדים סופגים את זה. You know, kids absorb it.

‫עם מי הייתי בחדר, בבית חולים? ‫עם ילדים כאלו. Who was I in the room with, in a hospital? With such children.

‫אז יש לי כנראה איזה קשר אליהם ‫ואהבה אליהם, So I probably have some connection to them and love them,

‫ואני מרגישה בזה שליחות. And I feel like it's a mission.

‫תגידי, מירי, בלידות של הילדים שלך ‫היו חששות מיוחדים? -וואי... Say, shoot, at your children's births were special concerns? - Well ... Dites, tirez, les naissances de vos enfants étaient des préoccupations particulières? - Bien ...

‫וואי... Wow ...

‫בלידות של הילדים שלי? ‫יואו. In the births of my children? Yoo.

‫מה? ‫-מאוד, מאוד, מאוד.

‫פחדת יותר? ‫-ועוד איך. Scared more? Hell yeah.

‫ואני זוכרת שבלידה הראשונה... And I remember at the first birth ...

‫אושר בלתי רגיל, אבל הפחד? ‫היה שליט בכל הדברים. Unusual happiness, but fear? There was a ruler in all things.

‫וכשנולדה, אני זוכרת, ‫הבת שלי הבכורה, המקסימה, And when she was born, I remember, my adorable, adorable eldest daughter,

‫אני זוכרת שצעקתי בלי קול, אמרתי, ‫"ניצחתי את המוות". I remember shouting without a voice, I said, "I beat death."

‫אני זוכרת, ‫הייתי בטוחה שאולי גם אני אמות.

‫ממש ככה, ממש ממש ככה. Just like that, just like that.

‫ואני זוכרת אחר כך ששמו אותה ‫על הגוף שלי והחום והאושר שהציף אותי, And I remember later that they put it on my body and the heat and happiness that flooded me,

‫ואני זוכרת את המשפט שאמרתי, ‫את זה אני זוכרת, ניצחתי את המוות. And I remember the sentence I said, I remember that, I won death.

‫וואו, זה מדהים, מירי. ‫-כן, וניצחתי... Wow, that's amazing, Miri. - Yes, and I won ...

‫לדעתי ניצחתי... ‫כן. I think I won ... yes.