"המשפחה שלי לא תהיה כמו שאני גדלתי": יאנה הייתה חיילת בודדה | כאן מקשיבים
"My family will not be like the one I grew up with": Yana was a lonely soldier Here we listen
הרגשת גאה עם המדים והנשק? -הרגשתי שעשיתי תיקון עם עצמי.
Feeling proud of your uniform and weapons? -I felt I made a correction with myself.
בטח כשהייתי חוזרת עם נשק, היועצת שלי בבית הספר
Probably when I would come back with a weapon, my school counselor
הייתה אומרת לי, "וואו, יאנה, וואו, יאנה".
She would say to me, "Wow, Yana, wow, Yana."
וכאילו אני יודעת שהיא באמת נלחמה עליי בתיכון.
And like I know she really fought me in high school.
וואי, זה מרגש נורא, לא? -כן.
Wow, that's awfully exciting, no? Yes.
לסגור מעגל כזה. -כן, לגמרי.
Close such a circle. Yes totally.
בת כמה היית כשהתקשרת למשטרה? -בת תשע.
How old were you when you called the police? - Nine years old.
ממש ילדונת. -כן.
Really a girl. Yes.
איך... מאיפה המחשבה, האומץ, להרים טלפון למשטרה בגיל תשע?
How ... Where did the thought, the courage, to pick up the phone to the police at the age of nine come from?
כי כל הבית שלי כל הזמן היה הרוס.
Because my whole house was constantly destroyed.
אני לא יכולה להגיד שידעתי מהן ההשלכות. כאילו, זה היה באמת אינסטינקט.
I can not say that I knew the consequences. Like, it was really instinct.
הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, ואם אני לא מתפוצצת ובורחת,
I felt like I'm about to explode, and if I did not explode and run away,
אני לא מצליחה לקיים... כאילו, למה אז באתי לעולם?
I can not sustain ... like, why then did I come into the world?
לאכול מכות, כאילו? זו המהות?
Eat beatings, like? Is this the essence?
כשניתקתי וראיתי את המשטרה, אמרתי, מה עשיתי? מה עשיתי?
When I hung up and saw the police, I said, what did I do? what did I do?
ואז השוטרים אמרו, "לצערי את תצטרכי להתלוות אלינו",
Then the cops said, "Unfortunately you'll have to accompany us,"
ובאמת, אחרי כמה שבועות הגעתי באמת למסגרת הראשונה שלי,
And really, after a few weeks I really got to my first frame,
לפנימיית בית הילד בתל אביב.
To the boarding school of the boy's house in Tel Aviv.
ומה קרה משם? באמת נהיה יותר טוב? -לא.
And what happened from there? Are we really getting better? No.
לא. אני חושבת שהעניין בבית גרם לי להיות...
No. I think the interest in the house made me ...
קשוחה מאוד, לא חברותית.
Very tough, not sociable.
פשוט ברחתי מהפנימייה כי לא הרגשתי שמישהו מכיל אותי, מקשיב לי.
I just ran away from the boarding school because I did not feel that anyone contained me, listened to me.
לאן עברת? -לרמת השרון, לפה.
Where did you go? -To Ramat Hasharon, here.
גדלתי בבית, במשפחתון כזה, עם 14 נערות בסיכון.
I grew up at home, in a nursing home like this, with 14 girls at risk.
משהו קצת יותר קטן, משהו יותר מכיל, ששמים לב אליי.
Something a little smaller, something more containing, that pays attention to me.
רגע, אז מתי בעצם הכרת את המשפחה המאמצת שלך?
Wait, so when did you actually meet your adoptive family?
פה, ברמת השרון.
Here, in Ramat Hasharon.
באיזה גיל? -בגיל 13.
At what age? -At age 13.
ונירה זאת נירה, אז היא מקבלת ואוהבת.
And Nira is Nira, so she accepts and loves.
האימא המאמצת. -נכון.
The adoptive mother. Right.
היא נותנת לי את המקום, את הבמה,
She gives me the place, the stage,
ופתאום הרגשתי גם מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה.
And suddenly I also felt what I want to be when I grow up.
בבית שלי לא הרגשתי את זה.
In my house I did not feel it.
זאת אומרת... ראית אותה.
I mean ... you saw her.
ראית איך היא נראית, איך היא לבושה, איזו יפה היא.
You saw what she looked like, how she was dressed, how beautiful she was.
זה המודל, את אומרת. -כן.
That's the model, you say. Yes.
ואז את מתגייסת לצבא. -ואז אני לא מתגייסת לצבא.
Then you enlist in the army. - Then I'm not enlisting in the army.
לא גייסו אותי בהתחלה.
I was not recruited at first.
לא רצו שאני אתגייס.
They did not want me to enlist.
לא רצו שאני אתגייס בגלל שיש דבר כזה בישראל
They did not want me to enlist because there is such a thing in Israel
שנקרא "נקמת הורים", וחששו שאני באמת אנקום בהורים שלי.
Called "Parental Revenge," and feared I would actually take revenge on my parents.
לא רצו שיהיה לך נשק.
They did not want you to have a weapon.
לא רצו שיהיה לי נשק, אבל לא הייתי מוכנה לקבל את זה.
They did not want me to have a weapon, but I was not prepared to accept it.
איך התחושה להתגייס ולהגיע באמת למקום חדש כזה,
How does it feel to enlist and really get to such a new place,
עם העבר שלך?
With your past?
כל החיים הסתרתי.
All my life I hid.
עד גיל 18 הסתרתי את סיפור החיים שלי. נורא התביישתי.
Until the age of 18 I hid my life story. I was terribly ashamed.
גדלתי גם בבית ספר של... רגע.
I also grew up in a school of ... a moment.
גדלתי בבית ספר של... בית ספר "פנסי" כזה,
I grew up in a school of ... such a "fancy" school,
ולא סיפרתי לאף אחד עד גיל 18 כלום.
And I did not tell anyone until the age of 18 anything.
ואז בגיל 18 כשנחשפתי לדבר הזה של חיילים בודדים,
Then at the age of 18 when I was exposed to this thing of lone soldiers,
אז פתאום הרגשתי חלק.
Then suddenly I felt smooth.
פתאום הרגשתי שיש עוד אנשים דומים לי ואני לא צריכה להתבייש או לפחד.
Suddenly I felt there were other people like me and I should not be ashamed or scared.
אבל אז, כן, נורא התביישתי. כאילו, למה את גרה בפנימייה?
But then, yes, I was terribly ashamed. Like, why do you live in a boarding school?
למה זה? למה את נחשבת חיילת בודדה?
why is it? Why are you considered a lone soldier?
ותמיד זה "מה יגידו".
And it's always "what will they say".
והיום אתה במקום אחר. היום כאילו, שיגידו. אז זה אחרת.
And today you are somewhere else. Today as if, let them say. So it's different.
חיילת בודדה זה אומר בן אדם בודד? -לא.
A lone soldier does that mean a lone person? No.
זאת הגדרה קצת קשוחה. -זאת הגדרה מאוד קשוחה.
This is a somewhat tough definition. - This is a very tough definition.
אבל זה שאני לא בקשר עם ההורים, צריך לבסס את זה באיזשהו סטטוס.
But the fact that I'm not in touch with the parents, needs to establish it in some status.
וזה הסטטוס.
And that's the status quo.
ומהן ההשלכות של הסטטוס הזה?
And what are the implications of this status?
יש חסרונות בהיבטים קצת יותר אישיים.
There are drawbacks in slightly more personal aspects.
בהרגשה שלך הפנימית, הכוונה. בארוחות שישי, בחגים.
In your inner feeling, intention. At Friday dinners, on holidays.
בטקס בצבא. -מה בטקס בצבא? ספרי.
At an army ceremony. - What about the ceremony in the army? Books.
היא לא הגיעה, היא לא יכלה לבוא.
She did not come, she could not come.
אימא שלך? -נירה.
Your mother? -Nira.
העניקו לי גם כומתה, ונורא רציתי שיראו, אז כאילו...
I was also given a beret, and I really wanted them to see, so like ...
"תראו", ואין.
"Look," and there is none.
וזהו.
And that's it.
הסתכלת על ההורים האחרים? על המשפחות האחרות?
Did you look at the other parents? About the other families?
העדפתי שלא. הפרצוף שלי היה למטה.
I preferred not to. My face was down.
כאילו, בכל התמונות שאני רואה, אני רואה כזה...
Like, in all the pictures I see, I see one ...
נורא התביישתי גם. -במה?
I was terribly ashamed too. in what?
כי היו מלא מצלמות, ובגלל שזה "קרקל" וזה גדוד מעורב
Because there were full cameras, and because it's a caracal and it's a mixed battalion
אז כולם היו ומלא תקשורת.
So everyone was and full of communication.
איך שנגמר הטקס אפילו לא אמרתי ביי למפקדת שלי.
How the ceremony ended I did not even say goodbye to my headquarters.
פשוט טסתי שאף אחד לא יראה שאני נוסעת ברכבת, שהכול בסדר, ביי.
I just flew so that no one would see that I was riding the train, that everything was fine, bye.
לאן נסעת? -לבית החייל.
Where did you go? - To the soldier's house.
חזרתי לתל אביב, לבית החייל, וזהו.
I went back to Tel Aviv, to the soldier's house, and that's it.
את זוכרת את יום השחרור? -כן.
Do you remember the day of liberation? Yes.
הייתה לי שמחה בלב, שלוש שנים בצבא - די.
I had joy in my heart, three years in the army - enough.
באמת, זה שירות קשה. זה שירות מאוד קשה.
Really, this is tough service. This is a very difficult service.
ואחרי שמשתחררים, מה קורה? -אתה לבד.
And after being released, what happens? Are you alone.
אתה לבד בשחרור. אין, אין יותר מענקים ואין יותר עזרה
You are alone in liberation. No, no more grants and no more help
ואתה לבד מול עצמך.
And you are alone in front of yourself.
ועכשיו, את יכולה לבוא ולשאול, אז מה ההבדל בינך לבין חיילים אחרים?
And now, you can come and ask, so what's the difference between you and other soldiers?
יש המון הבדל. יש המון הבדל.
There is a lot of difference. There is a lot of difference.
הם חוזרים לבית שלהם, הם לא משלמים שכירות.
They go back to their house, they do not pay rent.
זה גם קודם כול רגשי.
It is also first and foremost emotional.
הקושי הוא רגשי כשאתה מבין שאתה לא יכול לבקש עזרה.
The difficulty is emotional when you realize you can not ask for help.
אבל אימא מאמצת, מבקשים ממנה, פונים אליה לעזרה. היא לא כתובת?
But a mother adopts, they ask her, they turn to her for help. Is not an address?
הכתובת היא יותר רגשית עם נירה. הכתובת היא לספר לה חוויות,
The address is more emotional with Nira. The address is to tell her experiences,
לא מבחינה כלכלית. אני לא מרגישה שאני יכולה...
Not financially. I do not feel I can ...
כאילו, לסמוך על זה מבחינה כלכלית.
Like, trust it financially.
את יודעת, יאנה, שיכול להיות שיצפו בך אנשים שיגידו,
You know, Yana, you might be watched by people who say,
אוקיי, הצבא צריך לדאוג לחיילים. ברגע שאת יוצאת לאזרחות,
Okay, the military needs to take care of the soldiers. Once you become a citizen,
למה את בעצם מצפה שהצבא ימשיך לדאוג לך?
Why do you actually expect the military to continue to take care of you?
אני חושבת שמה שמייחד את המדינה הזאת זה הצבא.
I think what sets this country apart is the military.
אני חושבת שמה שמגבש את הזהות הזאת זה מי שעשה צבא,
I think what solidifies this identity is who made an army,
ואני חושבת שעצם זה שיקנו לנו את הזכויות האלה ויכירו בנו,
And I think the very fact that they will buy us these rights and recognize us,
יבינו שיש פה עוד קטגוריה.
They will understand that there is another category here.
והקטגוריה הזאת לא מבקשת דברים שהם לא לגיטימיים בעבורה.
And this category does not ask for things that are illegitimate for it.
אבל זה לא שמצאת את עצמך ברחוב או משהו כזה?
But it's not that you found yourself on the street or something?
גרתי חודש בבית החייל, בתנאי פנימייה, בתנאים מאוד מאוד קשים.
I lived for a month in the soldier's house, in boarding school conditions, in very, very difficult conditions.
אני חייבת להודות שאלה תנאים מאוד מאוד לא פשוטים לחייל משוחרר.
I must admit that these are very, very difficult conditions for a discharged soldier.
ברגע שאת הולכת נגיד ליומיים, לא יודעת, נסעת לחברה,
Once you go say for two days, do not know, you went to company,
מישהי אחרת מקבלת את המיטה שלך.
Someone else is getting your bed.
זאת אומרת, אין לך מיטה משלך בעצם? -אין לך כלום.
I mean, you do not actually have your own bed? - You have nothing.
אני הייתי נערת מזוודה. כך קראו לי.
I was a suitcase girl. That's what I was called.
נערת מזוודה. מפה לשם, מפה לשם.
Suitcase girl. Map there, map there.
אני מנסה להבין איך זה בתחושה, בלב שלך,
I'm trying to understand what it's like to feel, in your heart,
להיות בעולם בלי שאת יודעת שיש לך את הבסיס.
Being in the world without you knowing you have the foundation.
אני תמיד אמרתי לעצמי שלי יהיה את הבסיס שלי
I always told myself mine would be my base
כשאני אביא את המשפחה ואת הילדים,
When I bring the family and the children,
ואני לא אעשה בחיים מה שההורים עשו לנו.
And I will not do in life what our parents did to us.
וזה נראה לי מה שנורא החזיק אותי.
And that seemed to me what terribly held me.
אז לא אכפת לי להיות לבד כי אני יודעת שזה לתקופה קצרה
So I do not mind being alone because I know it's for a short time
וזה לא להרבה זמן, ואני יודעת שתהיה לי משפחה,
And it's not for long, and I know I'll have a family,
והמשפחה שלי לא תהיה כמו שאני גדלתי.
And my family will not be the way I grew up.
כי אני מבחינתי, כשאני גדלתי, זה היה הדבר הכי נורמלי בעולם.
Because for me, when I was growing up, it was the most normal thing in the world.
מה, מרביצים? כולם מרביצים, לא? לא לכולם מרביצים?
What, beating? Everyone beats, no? Not everyone beats?
והבנתי מהר מאוד שלא.
And I realized very quickly that I did not.
זאת משבצת שאת מרגישה איתה כבר יותר בנוח היום?
Is this a slot you are already more comfortable with today?
שהיית חיילת בודדה? -כן.
That you were a lone soldier? Yes.
אני מרגישה ש... היום אני דווקא אומרת את זה בגאווה.
I feel that ... today I am actually saying this with pride.
זה ביטחון שהתחיל להעלות תנופה כי התחלתי להבין
It's confidence that started to pick up momentum because I started to understand
שאתה יכול לעשות את זה לבד.
That you can do it yourself.
וזה שסיימתי את השירות, שזה לא מובן מאליו בכלל,
And the one I finished the service, which is not obvious at all,
וזה שאנשים התחילו להאמין בי.
And that people started believing in me.
כאילו, נראה לי לא אנשים התחילו להאמין בי,
Like, it seems to me not people started believing in me,
זה נראה לי שאני התחלתי להאמין בעצמי
It seems to me that I have begun to believe in myself
ובזכות זה אנשים התחילו להאמין בי.
And thanks to that people started believing in me.