קארפול קריוקי | שירי מיימון
היי. אני כאן. אני מקווה שלא איחרתי.
היי. -היי.
מה קורה? -בסדר.
אם נצא עכשיו, אנחנו נגיע בזמן.
וואי, איזה מזל. בעוד רגע סוגרים את הגן. -כן, כן.
יאללה.
יואו, שירי, איזה כיף שאת פה. -ממש. איזו התרגשות.
מה העניינים? -מצוין.
אז נוסעים לגן של איתי, אה? -כן, ניסע לאסוף אותו.
אני תמיד מאחר לגן. נראה לי שאת יודעת. -לא.
אני מקדימה. -באמת? -כן. רוב ה...
רוב הזמן. אני חושבת, כן.
תדעי לך שכשאמרתי שאני הולך לעשות את התכנית הזאת,
אז רציתי אותך. -אתה סימסת לי, אתה זוכר? -בטח.
כשאומרים "גלאם", זה שירי מימון.
אני אומר את זה מכל ה... באהבה מאוד גדולה. -תודה, תודה.
מה העניינים בימים אלו? מגיע לך...
בשעה טובה. -תודה רבה.
ברוך השם, בלי עין הרע. -טפו, טפו, טפו. חמסה, חמסה.
הכול בסדר. -תיבול לקציצות. -כן, וכו'.
בסדר. תקופה, טפו, טפו, מעולה.
יש לי מין איזו נטייה לאהוב שאני עמוסה.
נכון. -גם כשאני אמרתי...
גם כשיש לי הזדמנות שנייה לנוח וליהנות, נגיד,
אוקיי, אני בהיריון, את יכולה להוריד הילוך,
אני לא מורידה הילוך.
עד הסוף. -עד הסוף ואז אמרתי, טוב, אם אני בהיריון,
אולי אני אעשה איזה מופע אקוסטי מעניין וזה.
פתאום הרמתי מופע אנפלאגד, שני פסנתרים, גיטרה,
שני זמרי ליווי. -וואו. -הפקה וזה.
אני אומרת, טוב, מה יש לך? למה את לא...
יש לך מופע, תישארי עם המופע, עוד מעט תלדי.
נכון, תנוחי. -תנוחי... לא מצליחה.
לא יודעת מה הקטע. -זה הפרנטל. הוא עושה...
את עוד תחשבי עליו
למה שתרצי אליו?
את אוהבת, את עוזבת עכשיו
עולם מלא באנשים
מחפשים ומבקשים
תבקשי גם בשבילך את
כל מה שלב צריך בשביל לפעום
והגוף בשביל לחלום
לאן שלא תלכי
רק אל תשכחי
יבוא היום, תביני הכול
תהיי בשבילך ותתחילי לגדול
כי יש המון אהבה בעולם... -אני אלווה את עצמי... יש המון אהבה...
וגם אם לא מושלם
לא רואים את גבול התהום... -שבפנים
לאן שלא תלכי...
מה שמעת בתור ילדה?
בטח את היית הילדה ששרה בטקסים וזה,
שומעת מריה קארי.
שרה כל הזמן.
שמעתי את סלין דיון המון,
שהיא זמרת ענקית.
ושמעתי את ויטני יוסטון ומריה קארי.
את שלושתן המון, המון, המון.
וכל הזמן במקביל, זה היה לי קטע מטורף,
הייתי שומעת את אביב גפן,
"היהודים", עברי.
בתקופת הצבא הייתי מכורה לעברי.
"החברים של נטאשה". כל המוזיקה הישראלית.
"איפה הילד?" -די!
"מטאליקה", "גאנז אנד רוזס". זה מה שהייתי שומעת. -כן.
כשרציתי לשיר, הייתי שמה לי סלין דיון, מריה קארי,
לומדת את כל הניואנסים הקטנים, את כל הזה. -כן.
אבל כשאני בכיף שלי עם האוזניות, שומעת "מטאליקה".
תקשיבי, זה גאוני. -זה קטע...
אבל יכול להיות שמהבלנד הזה ומהערבוב הזה יצא מי שאת. -נכון.
אני מאמינה שכן. -שזה גם וגם.
אני נזכר איך הכרתי אותך. לא יודע אם את זוכרת בכלל.
אני הנחיתי ערבי קריוקי ב"אקסייט" באילת. -יואו.
הטיסו אותי לאילת.
הייתי אז מלך הקריוקי, בגלל זה המכונית. -הלם.
ואני הולך למועדון. -ל"אקסייט". -ל"אקסייט".
ואני יושב על הבר. -רגע. ואני עוד לא הייתי זה...
שום דבר. -לפני "כוכב נולד". -כלום.
אני יושב על הבר ופתאום האור נכבה בפאב,
יש פולו-ספוט על הבר. -נכון.
עולה ברמנית, נראית פגז, עם מגפיים כאלה ובגד גוף.
היינו חצי עירומות בעיקרון. -כן, חצי עירומות.
ואת מתחילה לשיר את...
תשירי, תשירי. -אני לא זוכרת.
את שרה את זה, אני בהלם.
אני הולך לרוני, בעל המקום, אני אומר לו,
"רוני, מה זה הדבר הזה? ולמה היא עובדת פה?"
אומר לי, "זאת חברה שלי, שירי. היא מדהימה.
"היא הכוכבת מספר אחת באילת."
הייתי בלהקה צבאית, סיימתי צבא, הגעתי לאילת.
אמרתי להם, "אני באה לשלושה חודשים ואני מתחילה ללמוד."
אמרו לי, "בסדר, רק תעזרי לנו לפתוח את המקום.
"זה מקום חדש' אנחנו צריכים רקדניות, זמרות, זה..."
כן. -"אני צריך שתנהלי לי את כל הזה וזה..."
ואז הגעתי ולא עזבתי, כמעט שנתיים.
את נהיית גם הכוכבת הגדולה של אילת.
ואז שם, אתה יודע...
הכרתי שם מלא, מלא, מלא אנשים מהתעשייה, כמוך, לדוגמה.
בכל שבת הגעתי ורציתי לשיר אתך את השיר הבא.
בואי נראה אם את זוכרת.
ברור.
וואי, איזה שיר. את זוכרת? -ממש.
אני רוצה להגיד לך משהו.
ואני רוצה להגיד לך את זה פנים מול פנים.
ההופעה שלך באירוויזיון
הייתה ההופעה הכי טובה שהייתה אי פעם,
כולל "הללויה", כולל "דיווה" וכולל כל המצוינים שהיו.
את היית ההופעה הכי טובה של ישראל באירוויזיון
ולדעתי, גם זה לעוד שלושים שנה. -יואו. תודה.
אני התחלתי לאסוף חומרים לאלבום הראשון שלי
אחרי "כוכב נולד". -נכון.
אני בדיוק סיימתי תחרות. -"כוכב נולד". -"כוכב נולד".
הפסדתי. הפסדתי. -וזו הייתה העונה ההיסטרית.
זו הייתה עונה ראשונה, כבר הגיעה עונה שנייה,
כבר הגיע הראל סקעת, כבר הגיע...
כבר התחילו אנשים חדשים. אני כבר נדחקתי לפינה.
תשומת הלב על נינט הייתה מטורפת. לא ספרו אותי בכלל.
מאוד אהבו, עשיתי תכניות, הייתי זה, וזה וזה...
אבל, אבל...
מה זאת אומרת, לא ספרו אותך? סליחה. -לא ממש, לא ממש.
אני הרגשתי שלא ממש סופרים אותי,
בטח שלא ממש מעריכים אותי גם.
לקח לי הרבה זמן להגיע למקום שהצבתי את עצמי
ותקעתי כמה יתדות. וזה בסדר.
זה עניין של זמן, זה עניין של... -כן.
גם התאים לי, מתאים לי לרצות ולהוכיח את עצמי. -נכון.
אני לא בן אדם ש... אני עובדת לעבוד קשה.
ואז מתקשר אליי...
בזמנו היה לי בחור שניהל אותי, דויד אפשטיין המדהים,
והוא אומר לי, "הגיעה הצעה להשתתף בקדם האירוויזיון בישראל".
ואז אמרתי לו, "עם איזה שיר?"
אז הוא אומר לי, "השקט שנשאר".
אמרתי לו, "ברור".
הייתי כעיוורת לאור היום...
יואו, יש לי צמרמורת. אימא'לה. אני לא צוחק.
מרוב ההיגיון לא נשאר מקום
רועדת לידך והסם שבי עוד לא נגמר
נושמת לי ממך והטעם כבר מר
המבט אחר והקור חודר
אתה מסתתר
את גופי שובר
המבט אחר... -המבט...
והקור חודר... -והקור...
איך עוד יום עובר בלי נשימה
לילה בא לאט, הזמן נעצר
לילה ואתה השקט שנשאר
רגע אחד נופלת אתך
בסוף המשחק...
אני זוכר שראיתי אותך בשלוש הדקות האלה,
וכל הצופים בבית בסלון היו בהלם.
עלית ובום, עשית את זה. -שיואו, זה היה כל כך...
כל הזמן אמרתי את זה.
אתה יכול להתארגן כל החיים לחוויה הזאת,
אבל יש לך שלוש דקות.
עכשיו, אם אתה לא משחק אותה בשלוש דקות... -זהו.
מתוך כל החיים שלך, שלוש דקות.
לילה ואתה השקט שנשאר
רגע אחד נופלת אתך
בסוף המשחק
ורק השקט שנשאר...
קיבלתי חיבוק מדהים בארץ, בין אם זכיתי, לא זכיתי.
קיבלתי מקום רביעי וזה.
הרגשתי ששיחקתי אותה, אתה יודע, כמו שאומרים.
באמת ניצלתי את הרגע כמו שהייתי צריכה.
יום אחד הייתי בפגישה עם המנהלים שלי
ופתאום קיבלנו מייל.
"תשמעי, יש לנו פה איזה מייל.
"השנה החליטו לשתף את ישראל בטקס פרסי אמ-טי-וי באירופה."
ככה, מייל? -ככה. אני ממש זוכרת את זה.
אני אומרת לו, "די, נו. מה זה השטויות האלה?"
הוא אומר לי, "תקשיבי, הם בחרו חמישה אמנים מישראל,
"את אחת מהם.
"אם את נבחרת פה, בארץ, אם בוחרים אותך בהצבעות,
"את נוסעת להופיע בליברפול, בטקס עצמו."
אמרתי לו, "תקשיב, עכשיו תקשיב לי טוב,
"עד שאני לא נמצאת שם אני לא מאמינה,
"ואני אגיד לך את האמת,
"זה נשמע לי כמו איזה משהו מופרך לחלוטין.
"בטח, נו, ישראלים, בטח הם מחרטטים וזה." -כן.
נבחרתי פה בארץ. -יואו.
היה לנו השיר של דור דניאל, "חלק ממך",
באנגלית, "עכשיו שעזבת".
טסתי בליברפול, הופעתי בטקס פרסי אמ-טי-וי,
קיבלתי פרס, עמדתי על השטיח האדום.
וואו. -ביונסה, פינק, קייטי פרי.
אני וקייטי פרי שותות קפה, מדברות, צוחקות. -די!
היא הנחתה את הטקס. -איזה כיף.
תקשיב, זו הייתה חוויה... זו הייתה החוויה הכי "חו"לית" שלי.
כן. -כי אתה נמצא שם ואז גם בסוף...
יותר מהאירוויזיון. -יותר מהאירוויזיון. -כן.
וגם בסוף עוד הייתי בין השלישייה של המופע האירופי,
ההופעה הכי טובה באירופה. זכיתי במקום שלישי.
טוב, את... -אחרי הטורקים. משהו שם היה מסריח.
בגלל שכולם אנטישמים. -כן.
אמרתי לך, בכל פעם שאני שומע אותך ורואה אותך, את חו"ל.
ואני מת להיות ג'יימס קורדן המקורי. -כן?
מלוס אנג'לס. אז בואי נעשה כאילו אני ג'יימס.
אוקיי. -ואת שירי מהוליווד הילס.
אוקיי.
שירי אגילרה. -לא, לא.
לא. שירי ספירס? -שירי מימון, נשמה.
שירי מימון, אוקיי. -תודה שאתה מארח אותי.
אתה יודע מה? -כן?
אני זוכרת את עצמי חולמת על הרגע הזה. -למה?
אני לא יודעת למה. עם המצלמות,
אני נוהגת ושרה. -מדהים. -מה שאתה עושה זה נהדר.
ואז את חוזרת פה, לישראל.
ההבדל הזה בין פתאום לשם לפתאום, את יודעת,
לוועד עובדי "תדיראן". -זהו. אתה יודע מה ההבדל? -נו?
זה זה. כי אתה מגיע לוועד עובדי "תדיראן",
שזה מהמם. -נכון. -וזה פרנסה.
אני נהנית להופיע, לא משנה על איזו במה,
אבל אתה עובר דרך הקהל כי אין מאחורי הקלעים.
הנה שירי, חמודה. -כן. -בואי, סלפי. בואי.
תעשי לי טובה. הבת שלי מאוד אוהבת אותך...
ואת עם הגלאם. -כן.
רק תגידי לה "מזל טוב". -אתמול היא קיבלה רישיון.
ואת אומרת לעצמך, אתמול הופעתי,
קייטי פרי ישבה איתי ועכשיו... -אחד לאחד.
רוחמה אבן, יו"ר ועד...
עובדי "תדיראן". -יש משהו, יש משהו בפרופורציות של זה,
בגלל זה אני חושבת שאני מאוד עם רגליים על הקרקע. -נכון.
שירי, את הולכת עם האנשים שלך הרבה מאוד שנים. -נכון.
כל אנשי המקצוע מסביבך מלווים אותך מלא שנים. -ממש ככה.
אם זה, אתה יודע, מאפרת וכו'
והנגנים שלי, כמובן, שהם העוגן שלי על הבמה.
אתה יודע, נגיד, עכשיו יש לי המופע אנפלאגד,
אז לקחתי את יוסי מור, שגם הפיק לי את המופע מוזיקלית.
הוא מנגן על פסנתר, הוא איתי כבר 12 שנה.
ונורא רציתי את יונתן פריג' שאיתי 12 שנה. -מדהים.
מעל 12 שנה. מנגן על גיטרות ומדהים.
ומומי לוי שאני עובדת אתו כבר שנים,
על אלבומים שלי אני עובדת אתו, על שירים. -הוא מדהים.
קולות וזה. אמרתי לו, "בוא איתי,
"בוא נעשה איזו הרפתקה על הבמה וזה".
הוא אומר לי, "חלום שלי לשיר אתך".
אם אני מסתובבת אחורה, אני רואה אותם, אני מרגישה ביטחון.
אני גם רוצה לתת לך ביטחון והפתענו אותך.
הלם.
מה קורה? היי, מותק. -שלום. -מה נשמע?
אני בשוק... איזו הפתעה. -עשינו לך הפתעה?
התראינו אתמול בהופעה והיום הם באים. הם עבדו עליי.
מה העניינים? -מה נשמע? -בסדר גמור. -מעולה.
היי. -מה העניינים? -היי.
כמה פעמים עוד אצטרך להסתובב ולגלות ש...
אני בכלל לא מתקרבת לסיבוב האחרון
אז תן לי רק סימן קטן לטוות לי דרך בה ללכת
אני לא מבטיחה הרבה, אבל רוצה רק לנסות
אז תן לי עוד סיבה ללכת
תן לי עוד סיבה לנשום... -תן סיבה לנשום...
תן לי רק אותך
תן לי מנוחה
להיות אתך כל היום
כמה פעמים עוד אצטרך ליפול לפני שאתקדם שוב
ולפעמים נמאס לי כבר להסתובב סתם סביב עצמי
רוצה כיוון ברור, להסתפק במה שיש לי
רוצה כל כך רחוק, אבל בינתיים פה רק לבדי
אז תן לי עוד סיבה ללכת
תן סיבה לנשום
תן לי רק אותך... -תן לי רק אותך...
תן לי מנוחה... -תן לי מנוחה...
תן להיות אתך
להיות אתך...
ילדונת. -כן.
כל...
כל היום...
וואו. וואו.
אתם גאונים. איזה כיף לך שיש לך אותם.
אין, אין דברים כאלה. -אולי תבואו להופיע איתי גם?
יאללה, בכיף. -אני לא מאשרת את זה.
תודה רבה. הייתם מדהימים. -יואו, איזה כיף שבאתם. -תודה לכם.
ביי. להתראות. -ביי. -ביי. -תודה. -ביי.
להתראות. -תודה, חבר'ה. -מומי, בהצלחה.
תודה, מלך, תודה.
איזה מעולים הם, אה, שירי? -יואו. איך היה עד עכשיו?
מדהים, מדהים. כיף לי נורא.
"קרפול קריוקי" עם...
ניקי גולדשטיין. -שירי.
אגב, פה המספרה של אימא של יוני. -איזה נחמד.
שם אני עושה צבע. -אז בואי נעשה פן. -אני עושה צבע.
איך הכרת את יוני? זה שידוך של מי?
זה שידוך של הראל סקעת באיזשהו מקום.
הייתי באילת עם המשפחה ושמעתי שהראל מופיע שם,
אז אמרתי לו, "אני רוצה לבוא".
כשהגעתי, ראיתי את יוני והוא היה עם עוד שני חברים.
הם היו במסיבת רווקים. -די.
והחבר שלו, ניר, מכירים את הסיפור, חתיך הורס.
לא שיוני לא חתיך הורס, אבל ניר כזה חתיך כזה.
כולן מסתכלות עליו. הוא לבש בגדים לבנים, שזוף.
כן, כן, אני מבין. -אני מסתכלת ואני אומרת, "מי זה?"
ופתאום אני רואה מישהו מאחוריו ככה, כזה קופץ ככה.
מסתכל עליי כזה.
בתוך שלוש שניות הוא הגיע לבר שעמדתי,
וככה התחיל כזה לכרכר סביבי וזה.
לא קל להתחיל עם שירי מימון. -פחות, כן. -נו?
ואז הלכתי מאחורי הקלעים כדי להגיד להראל שהיה מהמם וזה.
ישר הראל בא אליי:
"תגידי, את רווקה? לא סגור מה מצבך".
אמרתי לו, "כן. למה?"
אז הוא אומר לי, "מה את אומרת על זה פה מאחוריי?"
אז הסתכלתי על יוני ואז אמרתי לו, "תשמע, אני לא...
"אני צריכה לדבר אתו".
אז דיברנו קצת, הלכנו לאיזה מועדון
ואז יצאנו לדייט והיה, היה מעולה. -השאר היסטוריה.
כן. זה היה הוא, זה היה הוא.
כל כך קשה לי למצוא מילים
להסביר מה קורה לי בפנים...
עשית תפקיד מדהים ב"אוויטה".
את לא למדת הרי משחק, לא למדת תיאטרון. -נכון.
אני חושבת שזה המון אינטואיציה וכלים ככה שאספתי בדרך.
לא פחדת להתמודד עם השיר הזה אחרי כל כך ביצועים שיש לו,
ומדונה... וריקי גל עשתה את זה.
אז קודם כל, נתחיל מהמשחק, ששם מי שמאוד-מאוד עזר לי זה יוני.
היה לי חשוב לייצג אותה בכבוד,
לעשות אותה אפילו עוד יותר ממה שהיא הייתה מבחינתי.
את כל המורכבות שלה, ואני למדתי,
אני למדתי אופרה בשביל ההצגה הזאת. -וואו.
אל תבכי, ארגנטינה
שלך אשאר לנצח
מתוך החושך אשוב אלייך
אם תקבליני אל זרועותייך...
איזה יופי.
יש לך אלבום חדש בדרך. -ממש.
וואי. אני מחכה לזה בטירוף. -גם אני מחכה לזה.
תשמע, במסגרת העומס שקיים בחיי,
אתה מרוויח משהו, אתה מפסיד משהו, לא יעזור כלום. -נכון.
ואני חושבת שבשנה הזאת שעברתי תקופה מדהימה בתיאטרון,
המילה "הזנחתי" קצת קשה, אבל כן.
כל הזמן הופעתי במקביל, אבל את האלבום...
אספתי חומרים, אבל זה היה מאוד לאט.
אבל מה יהיה עכשיו חדש באלבום הזה?
אני חוזרת קצת למקורות באיזשהו מקום.
הוצאתי שני שירים לפני שנה וקצת, "זכוכיות" ואת "אוויר",
שמאוד-מאוד הצליחו והיו מדהימים
והם גם נתנו איזשהו סמן כזה, סמן ימני של אוקיי,
היא חוזרת לפופ ולשירים הגדולים. -בבקשה.
אוי. אני מתה על השיר הזה. -כן?
אני פשוט אוהבת את השיר הזה. ממש. אתה יודע? -באמת?
כן. הוא מבחינתי תמצית כולי.
גם מבחינה ווקלית, גם מבחינת הטקסט.
אני מתה על השיר הזה. -מאוד יפה. -מורן דוד.
"אוויר".
אור ראשון בחלון
הסלון כבר הפך שדה קרב
איך זה שוב קצת עצוב
לא חשוב מי צודק עכשיו
כל שתיקה פוצעת
ואני יודעת שרק אתה מצליח
להשתיק את הרעש
לכבות הר געש בי
אבל לא היה לי אוויר
הפחדים שלי טיפסו על הקיר
לא הצלחתי עד עכשיו להסביר
רק רציתי לצעוק או לברוח רחוק
לא היה לי אוויר
השדים שלי טיפסו על הקיר
לא הצלחתי להחזיק את הכול
להמשיך עוד לרוץ כשאסור לי ליפול...
אוי.
יש לי ווטסאפ מהגן. -מה?
"איסוף מוקדם היום".
תגידי לגננת שיש פקקים. אני תמיד אומר את זה.
ואז אני בא בחמש וחצי במקום בחמש.
מה פתאום? אני לא יכולה לאחר.
מה, הוא יישאר לבד כזה, מסכן?
הן גם ככה מנקות את הגן, אז שיישאר איתן עוד ילד אחד.
אחרי שלושים ילדים, לא קרה כלום. -לא.
אנחנו כבר מגיעים. אל תדאגי.
אבל אל תעכב אותי מדי. -טוב, טוב.
רגע, אני אשלח להן תמונה שלך. -אוקיי.
תודה. זה נורא מצחיק שאת בקבוצת הווטסאפ של הגן.
אני בקבוצת הווטסאפ של ההורים, של החוגים, של הצהרון.
כן? -של הכול. כן.
את דיווה על הבמה, אבל בחיים את אימא.
אימא לכל דבר, ברור.
איך את משלבת בין אימהות לקריירה?
זאת אומרת, יש לך גם ילד, גם תיאטרון, גם...
איך עושים את זה?
תראה, המחיר שאני לא מוכנה לשלם זה קשור לילד שלי. -אוקיי.
כמו שאמרתי, אתה מפסיד משהו, אתה מרוויח משהו. -נכון.
אני בעניין של איתי כי הוא לא...
אני לא משחררת, אני לא מרפה.
אני, בתור אבא, אז את יודעת,
אני גם, אני עובד וזה, אבל אני יודע שיש האימא,
ואני בטוח שגם יוני ממלא תפקיד מאוד חשוב בדבר הזה. -כן.
שירי מימון בשבילי זו דיווה.
אני לא רואה אותך הולכת לג'ימבורי. -מה-זה כן.
ומתגלשת שם.
אלא אם כן יש פולו-ספוט עלייך ואז את מתגלשת וזה...
כן, עם שמלה. -עם הצוות שלך.
עם השמלה של האירוויזיון אני הולכת. -כן.
האמת היא שאני הכי לא.
מי שעשתה את זה בגאונות זאת ביונסה.
היא בחורה מאוד מופנמת אפילו, מאוד פשוטה וזה,
אבל היא אומרת, כשאני עולה לבמה, אני חיה. -חיה.
אני משוגעת.
מה שיוצא ממני זה משהו שאני לא מבינה מאיפה הוא בא.
נכון. -וזה בדיוק אני.
את קשה בבחירת שירים? -כן.
בטח. מגיעים אליי מאות, מאות, מאות על מאות שירים.
ואת מקשיבה לסובבים אותך או שאת...?
אם זה פה ואת יודעת שזה יהיה להיט, אז את עושה...
בדרך כלל... -אוקיי. -זה קונצנזוס.
כשיש שיר טוב, האו שיר טוב.
אז מישהו יכול להגיד, אני פחות אוהב, אני קצת יותר אוהב.
נגיד, עם "שלג בשרב", שזה שיר מתוך האלבום השלישי שלי,
כולם נורא אהבו אותו,
אבל אני, נגיד, מאוד התעקשתי שהוא יהיה הסינגל הראשון,
וצדקתי כי שום דבר אחר לא הצליח מתוך האלבום הזה משום מה,
למרות שהוא היה אלבום מדהים. -נכון.
אבל משהו שם לא זרם, משהו שם לא קרה.
ואיך מתמודדים עם דבר כזה, שירי,
שפתאום את רואה דיסק לא...?
-זה רע מאוד, זה רע מאוד, זה רע מאוד
כי המהות שלי, אני זמרת.
אני רוצה רפרטואר, אני רוצה שירים.
נורא השקעתי באלבום הזה, וזו בעצם הייתה אכזבה
שאני מודה בה,
ואני חושבת שגם אנחנו גדלים מהמקומות האלה שאתה...
"יורד נמוך", נקרא לזה, כי באמת יצא אלבום מדהים
ואני חושבת שהרבה התפספס.
תזמון, סינגלים שיצאו ולא היו נכונים, זה. -נכון.
ואז פתאום האלבום מתפייד לך, אתה אומר, אני לא מאמין.
עבדתי שלוש שנים על האלבום, יצא ממנו שיר אחד שמכירים.
אבל שיר מקסים יצא.
ואתה
אתה הרי יודע כבר את כל חסרונותיי
ואת הקסם המוזר שמתרקם בינינו
כמו שלג בשרב אתה נושר אל זרועותיי
והחיבוק הזה כל כך שומר עלינו
שומר עלינו...
שמעי, היה לי כל כך כיף איתך. -גם לי. -באמת.
אנחנו עוד מעט מגיעים לגן של איתי,
ואת לא מאחרת בסוף. זה מעולה. -נכון.
אני רוצה לחזור אתך לקראת סיום למשהו דווקא מההתחלה.
אני למעלה עכשיו, הפסקתי ליפול...
תשתלב...
תיעלם, תתרחק, תפסיק כבר לשאול
ענן שחור מאובק גורם לי לחשוב
מי למעלה החליט שזה טוב לאהוב
תרים את הראש ותביט בי, תגיד שנגמר
אתה בטוח חושב, אהיה פה מחר
אז לפחות תשקר, תגיד שאתה אוהב
ממש כמו מכונה אין קשר ללב
אז מה יהיה אתך? עם המשחק שלך?
מסך ההתעלמות שלא הורג אותך, הוא מחשל אותך