שרגא בישגדא: בן גוריון
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
הי, ברוכים הבאים לבלוג של שרגא, זה אני.
אח! הרעש הזה, זה מהשכנים מעליי.
אני לא יודע מה עובר עליהם בשעה האחרונה, אבל, אח!
אולי הם מעצבים מחדש את הסלון ומזיזים...
את הכיסאות. זה אוף, אוף, אוף.
אני חשבתי שעד שאני אתחיל בשידור הם יסיימו, אבל זה לא נגמר!
אבל זה ייגמר. אני אפסיק את זה. אני אשים לזה סוף אחת ולתמיד.
מטאטא.
לא מגיע.
זה ילכלך.
זהו, זהו. אני על זה. זה לא יציב.
למה זה כל כך כבד? אני יודע, כיסא.
כמה רעש?
כמה רעש מאוד גם לך, עליזה.
זו עליזה, השכנה שלי מלמטה. -כמה רעש אתה עושה?
מה זה כל הגרירות האלה?
חרקת לי חריצים חדשים במוח עם החריקות האלה,
זה מעל הראש שלי. -אבל זה לא אני, עליזה. זה בדיוק מה שעושים לי!
מי עושים לך? -הגרשונים, השכנים מלמעלה!
שמעת?
עליזה, הרי אפשר להשתגע. -אז למה גם אתה צריך לחרוק?
לא, זה היה כי חיפשתי מיקום לכיסא או לספה
כדי לעלות אליהם ולהכות עם המטאטא
כדי שיבינו שהרעשים האלה צריכים להיפסק, עליזה.
כן, אבל בינתיים אתה עושה לי מה שהם עושים לך.
זה רק עד שאני אצליח להפסיק את הרעש מלמעלה, זה הכול.
אז מה אני צריכה לעשות עד אז?
אולי גם אני אגרור רהיטים ואדפוק לך עם מטאטא מלמטה?
לא, לא, לא, עליזה, שלא תעזי. את לא צריכה. באמת שלא.
זה בדיוק מה שאני אעשה. -אבל עליזה, עליזה!
גרשון, תפסיק עם זה!
היא התחילה, היא התחילה. עליזה, די! גרשון, די!
די, עליזה.
כן! -הי, שרגא. -הי, נטע.
אימאל'ה, מה זה, מה קורה פה? -זאת מלחמה, נטע, מלחמה.
קחי את המטאטא ותתחילי לדפוק למעלה לגרשון,
בינתיים אני אגרור את כל הכיסאות האלה פה כדי לעצבן את עליזה.
רגע, שרגא, רגע, שנייה.
שרגא, איך הגעתם למצב הזה בכלל?
גרשון מלמעלה חורק לי כל הזמן עם הרהיטים שלו כבר למעלה משעה,
ועליזה מתלוננת שאני חורק לה עם הגרירות של הכיסאות, הבנת?
ובמצב כזה אני לא מצליח לנהל את הבלוג שלי
כי היא גם דופקת לי עכשיו.
אז תפסיק עם זה. -אני? הוא התחיל, שהוא יפסיק ראשון.
מישהו צריך להפסיק. -אז למה דווקא אני?
אתה יכול לתת דוגמה אישית. -אבל אין לי. אם הייתה לי, הייתי נותן.
את מאמינה לי, נכון? -אתה יודע מה זו דוגמה אישית?
זה הזמן לזה עכשיו, נטע? -כן, כן, זה הזמן.
לתת דוגמה אישית זה לעשות בעצמך
מה שאתה מבקש ומצפה מאחרים שיעשו. -קל מאוד להגיד.
ויש אנשים שגם מצליחים לממש, למשל... -למשל?
למשל... -למשל, למשל. אין כאלה אנשים. -רגע.
למשל, גם אני יכול להגיד "למשל". -הנה, לדוגמה, בן גוריון.
הוא לא רק הטיף לאנשים לרדת לגור בנגב,
הוא גם ירד לשם לגור בעצמו. זה נקרא לתת דוגמה אישית.
בן גור מה? -בן גוריון, דוד בן גוריון. -דוד?
הוא היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.
לא ידעת את זה, שרגא? -ידעתי, כמובן,
אני רק חשבתי שהוא היה ראש הממשלה השלישי.
נכון, הוא גם היה ראש הממשלה השלישי.
ויי, באמת? והחמישי? -לא, שרגא,
הוא היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ואז הוא פרש.
הוא ירד לנגב עם פולה, אשתו,
והם הצטרפו לקיבוץ שדה בוקר וגרו שם בצריף כמו חלוצים.
בצריף? -כן, ואז הוא נבחר שוב לראש הממשלה השלישי.
גם אז הוא גר בצריף?
כן, כן, צריף שפתוח למבקרים עד היום, צריף בן גוריון.
צריף זה מצוין, כי אז אין לך בכלל שכנים.
לא את גרשון מלמעלה
ולא את עליזה מלמטה. -כן.
טוב, זה גם נכון. -תאמיני לי שגם אני הייתי בורח לנגב
בשביל להיפטר מהשכנים המטרידים האלה.
אבל שרגא, זאת לא הייתה המטרה שלו,
הוא האמין ביישוב הנגב, וקיווה שאנשים יבואו אחריו.
איך את יודעת? את הכרת אותו? -לא, אימא של סבתא שלי סיפרה לי.
באמת? -כן. -היא הכירה את דוד ופולה בן-גוריון? -לא.
אז איך היא סיפרה לך?
לא ברור, אבל היא לא הכירה אותם ממש טוב. -באמת?
היא לא הכירה אותם ממש טוב? -כן.
ממתי היא לא הכירה אותם ממש טוב? -מעולם לא.
תראי, תראי, פולה, יקירתי. תראי, פולה יקירתי, איזה יופי.
ממש כמו בתל אביב. שולחן, כיסא,
סלון, מטבח. -רק כשפותחים את הדלת מדבר.
בשביל זה באנו לכאן, פולה, יקירתי, להפריח את שממת המדבר.
לפני 30 שנים אמרת לי בדיוק אותו הדבר על תל אביב.
נכון, והפרחנו את תל אביב. תל אביב קמה מהחולות
והפכה לעיר ואם בישראל, עיר פורחת בישראל.
כן, כן, ולי זה הספיק. מה, למה אי אפשר עכשיו ליהנות מהתוצאות?
לראות קצת תיאטרון, סרט, קונצרט, הופעה, קצת קולטורה?
פולה, פולה, אני מנהיג. מנהיג אני, מנהיג,
ועליי לתת דוגמה אישית לכל העם. -מה דוגמה, מה?
מה כבר עשית, הגדלת את האוכלוסייה של הנגב באיש אחד?
באמת, דוד, תהיה פרקטי. -פולה, זה נכון,
אני הגדלתי את אוכלוסיית הנגב באיש אחד, אבל את, פולה יקירתי,
את הכפלת את האוכלוסייה. -בנגב? -בצריף.
אנחנו שניים, ואילולא באת אתי, הייתי פה רק אחד.
אוי, דוד, לפעמים אני לא יודעת אם אתה נותן דוגמה,
או פשוט עמדת על הראש יותר מדי. -טוב שהזכרת לי.
שקט!
החריקות האלה, שקט!
עכשיו, עכשיו אני מוכן לעבור לנגב, עכשיו,
רק כדי להתרחק מהשכנים המרעישים האלה. שקט!
עליזה! עליזה!
מספיק עם המטאטא, עליזה! את שומעת אותי?
שרגא, אתה בדיוק כמו כל השכנים האחרים -
עושה רעש נגד רעש ומתלונן על הרעש.
אני לא עושה רעש. אני מלמד אותם לקח.
שקט! -אז אני מבינה שעל לתת דוגמה אישית אין מה לדבר?
לא, מספיק, אני נתתי מספיק דוגמאות אישיות,
אין לי כוח לזה יותר. -אז אולי תיקח. -לקחת אני מוכן.
אז קח אחריות כמו בן גוריון וגלה מנהיגות. -עוד פעם הבן גוריון הזה?
איך הוא גילה מנהיגות? -הוא פתר את הבעיות ולא העצים אותן.
העם היה מחולק להרבה פלגים ועדות, והוא איחד ביניהם -
הוא איחד גם בין החילונים והדתיים,
הוא איחד את כל הלוחמים במחתרות השונות
לצבא הגנה לישראל, הוא הקים מוסדות.
הבנתי, הבנתי, הבנתי. מאוד מרשים.
אז קח אחריות וגלה מנהיגות. צלצל לשכן מלמעלה
ובקש ממנו פשוט מאוד להפסיק לגרור רהיטים. מה יותר פשוט מזה?
הבניין הזה באמת זקוק למנהיג. -כן.
הטלפון.
איפה הטלפון?
שקט!
הלו? -מי זה? -מי זה? גרשון, זה שרגא, שכן שלך מלמטה,
תגיד, כמה רעש אתה עושה. מה זה כל הגרירות האלה?
חרקת לי חריצים במוח. -זה לא אני, שרגא, זה בדיוק מה שעושים לי.
מי עושים לך? -השכנים מלמעלה. -הפרידמנים? -הפרידמנים.
אז למה אתה צריך לחרוק גם לי בראש?
אני מחפש מיקום נכון לכיסא בשביל להכות להם חזרה עם המטאטא,
כדי שיבינו שהרעשים האלה צריכים להיפסק.
ובינתיים אתה חורק לי חריקות במוח! -זה רק עד שאני אצליח להפסיק
את הרעש מלמעלה, שרגא. -גרשון? הוא ניתק לי!
גרשון, מה אתה מנתק? איזה...
את מבינה מה קורה, נטע? גרשון, שגר מעליי, מתלונן
שהפרידמנים שגרים מעליו עושים לו חריקות על הראש,
וזה בדיוק מה שהוא עושה לי, וזה מה שאני עושה לעליזה.
זהו, עד כאן, אני עשיתי את המקסימום. תודה ולהתראות.
שרגא, אל תהיה ראש קטן.
מה זה "ראש קטן"? -אחד שלא לוקח אחריות.
צלצל לפרידמנים ובקש מהם להפסיק לעשות רעש לגרשון,
וצלצל לגרשון שיפסיק לעשות רעש לך,
ואתה בינתיים יכול להפסיק לעשות רעש לעליזה בתור דוגמה אישית.
צודקת.
הלו, פרידמן? זה שרגא, שגר שתי קומות מתחתיך.
תגיד לי, כמה רעש אתה עושה לגרשון?
חרקת לו חריצים חדשים במוח. זה מעל הראש שלו.
זה לא אני, שרגא. זה בדיוק מה שעושים לי. -גם לך עושים?
השכנים מלמעלה. אבל זה תכף ייפסק, שרגא.
ייפסק תכף. -כן, תכף ייפסק, כן, תכף ייפסק, תכף...
"לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם,
"נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית
"ביום סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל,
"ביום סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל". יותר טוב?
"ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית
"ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות,
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,
"היא מדינת ישראל". נו, איך זה? זה בסדר?
כן, זה נחמד, אבל לא... -לא, מה?
מה חסר? חסר משהו?
דברי, דברי, אל תתביישי.
אולי צריך להסתפר. כן, תסתפר. -שאני אסתפר? -כן.
התסרוקת לא מתאימה לנאום, אה? -נכון. -לא מתאימה.
כן, כן, בסדר, אני אעשה עוד ניסיון אחד, רק רגע.
הופה, עוד רגע אני מצליח, עוד רגע אני מצליח.
אז תשים אטמים באוזניים. למה לעשות רעש?
נו, גם הוא ניתק לי.
נו, לאיזו קומה הגעת? -האחרונה.
הלו. -מי זה? -דינה? זה שרגא, השכן עם הבלוג,
הרבה קומות מתחתייך. -אה, שרגא, מה שלומך?
יכול להיות שהערתי אותך משינה? -כן, מנוחת צהריים.
רק רגע. מה זה הרעש הנורא הזה? -זה בדיוק מה שרציתי לשאול.
שנייה, שרגא.
מה קורה? -היא הלכה לבדוק מאיפה הרעש.
לא תאמין, החגורה של הכלב נתפסה בכיסא,
והוא גרר אותו אחריו לכל מקום. מעניין כבר כמה זמן זה ככה.
מסכנים השכנים מלמטה. שב, בלונדי!
יופי, אז הרעש של בלונדי פסק?
בטח. עכשיו אפשר לדבר. מה רצית?
כלום. רק לדעת אם, אם ישנת טוב, דינהל'ה. -אה, כן. מצוין. תודה.
כן, יופי, להתראות.
אין רעש.
אין רעש, אין רעש מאוד גם לך, עליזה. את יודעת מה קרה?
גיליתי מנהיגות ופתרתי את הבעיה. -כי היה לך ממי לקחת דוגמה. -נכון.
נכון, מבן גוריון. ידעתם שכתבו עליו שיר?
מגיע לו שיכתבו עליו שיר.
"מגיע לו שיכתבו עליו שיר,
"לא להגיד לו תודה..."
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום