שרגא בישגדא עונה 4: פרק 100 - מרשל מקלוהן
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים לבלוג המאה של שרגא בישגדא.
זה אני! כן, כן.
לפני 99 פרקים התחלתי לשדר את הבלוג שלי בפעם הראשונה,
ולפי החשבון הזה, היום הגענו לפרק המאה!
יש! מאה פרקים כפול רבע שעה כל פרק,
זה יוצא ששידרתי עד עכשיו בערך...
25 שעות.
25 שעות, שזה אומר משהו...
זה המון. זה הרבה יותר מיממה.
אבל לא לי מגיעה הברכה והתודה, אלא לכם.
העידוד שלכם, המכתבים, התגובות שלכם באתר האינטרנט,
אתם, אתם שנותנים לי את הכוח להמשיך וליצור יום-יום
את הבלוג הכי טוב שנוצר אי פעם!
ראליטי. -ראליטי מאוד גם לך, עליזה.
כל תכנית ראליטי היא תכנית טובה יותר
מהבלוג שנוצר לך אי פעם.
זה לא דבר שהייתי מצפה לשמוע מצופה נלהבת שכמוך, עליזה,
ועוד בפרק החגיגי המיוחד.
ממני תשמע רק את האמת, שרגא,
והאמת היא שאתה עושה בלוג מיושן.
אבל עליזה, עליזה, את ממש משביתה שמחות.
זה התפקיד שלי בבלוג, לא?
ואם את לא אוהבת את הבלוג שלי,
אז למה שלחת לי פרחים לכבוד פרק המאה החגיגי?
לא פרחים אלא פרח,
ולא שלחתי אלא עף לי מהחלון למרפסת שלך.
או-קיי, בסדר. אז מה בעצם את מציעה?
ראליטי, שרגא. ראליטי, זה מה שהולך היום.
ניסע אתה, אני, נטע, יוסי, יוסל'ה ויוסקה לאי בודד
ונצלם שם "הישרדות".
בדרך נצלם את עצמנו רצים למיליון,
ובדרך חזרה את "קחי אותי, עליזה".
למה לא? יכול להיות מרתק.
כן, אבל אי בודד זה לא קצת רחוק מדי?
בכפר הגלובלי שלנו שום דבר לא רחוק, שרגא.
תקרא את הספר של מרשל מקלוהן,
הוא המציא את הביטוי "הכפר הגלובלי".
אני לא יכול לקרוא עכשיו, עליזה, אבל אני אחשוב על זה.
אל תחשוב. ראליטי לא חושבים, ראליטי עושים.
אני אחשוב גם על זה, עליזה.
רגע, עליזה, הכנת לי את הנר כמו שהבטחת לי לעוגה? -ברור.
תבוא לקחת. -רגע, עליזה, איך אני יכול לבוא לקחת?
אני בדיוק באמצע הבלוג.
ניתקה.
טוב, זה היה נאום עליזה לכבוד פרק המאה.
מה? הבלוג שלי מיושן?
אני לא יכול להרשות לעצמי להיות מיושן.
מצד שני...
ראליטי זה משהו אחר לגמרי.
אבל אם אין בררה, אני אעשה ראליטי.
כן. למה לא בעצם?
כל מה שצריך זה כמה מתמודדים,
כמו יוסל'ה, יוסקה, יוסי ועליזה, שתמיד שמחים להתמודד,
ולהמציא כל מיני פעולות שיעשו מהם צחוק.
ואולי... ואולי אפילו ויצמן מקומה חמש יסכים להשתתף.
ואולי נטע.
לא, נטע לא תסכים. הפרטיות חשובה לה.
אבל אולי בכל זאת? למה לא לשאול?
אמרתי שאני לא אשאל?
אשאל, אבל היא לא תסכים, זה בטוח.
ואולי כן?
אין סיכוי.
למה אתה מתווכח עם עצמך?
תסכים!
נטע!
יבוא!
מזל טוב!
תודה רבה, נטע, תודה רבה.
תכף גם עמרי יבוא לברך אותך במיוחד לכבוד בלוג המאה שלך.
מה, באמת? איזו הפתעה!
הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה כשההורים שלו נסעו לטיול
והסבתא שלו, זאת אומרת עליזה,
היא הייתה צריכה לשמור עליו, כן.
הוא היה אז, לדעתי, פחות מעשר.
הוא גדל מאז. -כן, אני מתאר לעצמי.
טוב, רגע, רגע, אם הוא בא אני צריך להכין משהו.
הסלון מוכן? תראי איזו עוגה. שתייה, אני אכין לו שתייה!
יש לי מיץ פטל. הוא בטוח אוהב מיץ פטל, לא? -שרגא, שרגא,
אל תפריע לעצמך לשדר את בלוג המאה.
אתה באמצע שידור, לא? -בוודאי.
אז בוא, שרגא, בוא לפה.
הגיע הזמן להגיד לך... קצת יותר לפה, כן. שאני אוכל...
הגיע הזמן להגיד לך שאני ממש מעריצה את הבלוג הנפלא שלך
ושרק בגללו אני ממשיכה לבוא ולנקות פה,
למרות שכבר הרבה זמן אני לא באמת מנקה,
ואני מאחלת לך לפחות עוד 120 פרקים
בדיוק כמו המאה הראשונים, שרגא. -תודה, תודה רבה, נטע.
תודה, תודה. אבל, נטע, את יודעת,
הם לא יהיו בדיוק כמו המאה הראשונים.
אני הולך להכניס מספר שינויים. -מה? איזה שינויים?
שינוים. אני הולך הפעם...
במילה אחת:
ראליטי! -מה ראליטי?
תהיתי אם תסכימי להשתתף.
אני הופך את הבלוג שלי לראליטי.
לא! למה אתה הופך את הבלוג לראליטי?
איך בכלל אפשר להפוך בלוג לראליטי?
זה מה שהולך היום בכל העולם, נטע.
לא בעולם שלי, שרגא.
אין היום "העולם שלי", "העולם שלך".
היום כל העולם הוא כפר גלובלי.
אמר את זה איש מאוד מאוד חשוב שהשם שלו מתחיל ב... באות אחת.
הרברט מרשל מקלוהן. -ברור, ברור שאת מכירה, לא? -כן.
והוא היה ראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה
באוניברסיטת טורונטו. -בבקשה. -והוא היה חוקר המדיה הראשון.
אתה יודע מה זה מדיה? -בוודאי. "מד" באנגלית זה משוגע,
"יה" זה אלוהים,
ויחד זה נותן לנו... -לא, לא, לא, שרגא.
מדיה זה כלל אמצעי התקשורת, כמו רדיו, טלוויזיה, אינטרנט.
טרנזיסטור, כל הדברים האלה. וגם בלוגים. -כן.
אז לידיעתך, מקלוק... איך? -מקלוהן.
מקלוהן הזה חקר וגילה שראליטי זה הכי טוב לכפר הגלובלי שלנו.
לא. -כן. -לא. -כן.
לא. -לא?
לא, שרגא. מקלוהן לא חילק ציונים לתכניות טלוויזיה.
הוא לא היה מבקר, הוא היה חוקר,
והוא אמר שאמצעי התקשורת בימינו כל כך מהירים
שהם לא רק מקרבים בין תרבויות, הם גם מחברים בין תרבויות
והופכים את כל העולם שלנו לכפר גלובלי אחד.
מי זה יכול להיות? -עמרי. -עמרי?
שנייה, שנייה. -מה? -אני נראה בסדר?
שרגא, אתה נראה בסדר גמור. זה בסך הכול עמרי.
היי. -היי, פוקהונטס.
מה הולך? -יופי. -מה שלומך, פוקהונטס?
הוא קורא לי פוקהונטס. -פוקהונטס, כן.
שרגא? -כן. נעים מאוד.
שמע, נטע סיפרה לי המון עליך. -כן, כן, גם לי עליך.
היה לה מאוד חשוב שאני אבוא לברך אותך לכבוד הבלוג,
אז מזל טוב. -תודה. זה בלוג המאה.
ואללה? -כן. -אמרתי לך.
כן, כן, כן, בטח. ויי, אז כבוד. בלוג המאה, כבוד. -כן.
טוב, אז...
אתה שומע? שרגא רוצה להפוך את הבלוג שלו לראליטי.
באמת? -כן.
אפילו מקלוגן אמר ש... -מקלוהן.
מקלוהן אמר ש... הוא המליץ על זה. הוא המליץ.
שרגא, אני לא בטוחה שהבנת מה מקלוהן המליץ.
סרט פנינה, אני אומר לך. זה לא סתם סרט,
זה סרט שאני רואה אותו כבר שש פעמים.
פעם ראשונה שראיתי אותו זה היה עם אשתי הראשונה.
היא לא אהבה את הסרט, אז התגרשנו.
איך אפשר לא לאהוב סרט כזה,
שהגיבור שלו כל הזמן בסכנה ובסוף הוא מת?
הנה, הוא הביא לי את הספוילר.
אנחנו יכולים ללכת, הוא גילה לי את הסוף של הסרט.
די, נו, יחיאל, תתעלם.
איך אני יכול להתעלם? הוא יורק לי על הצוואר.
אבל אתה יודע כמה שאני רוצה לראות את הסרט הזה.
אבל בסוף הוא מת, אז מה הטעם שנראה את הסרט?
אנחנו יודעים את הסוף.
כשאת רואה את הסרט הזה אני רוצה שתחשבי
על מה שמקלוהן אמר.
הוא אמר שהעולם הוא כפר גלובלי, כן?
כי איפה מתרחש הסרט בעצם? בעצם בכפר קטן ונידח...
זה לא מטריף את השכל שעומד בן אדם מאחוריכם בתור
ולא רק שהוא מגלה לכם את סוף הסרט,
הוא גם מדבר שטויות על חוקר מכובד כמו מקלוהן?
שנייה, שנייה, שנייה.
אתה יודע מי אני לפני שאתה אומר שאני מדבר שטויות?
מה זה משנה מי אתה?
אני מרצה על תורתו של מקלוהן באוניברסיטה.
כן? -כן.
אז בוא נשמע מה מקלוהן חושב על מה שאמרת.
נו, שמעת מה הוא אמר? מה אתה חושב?
מה אני חושב? אני חושב שזה שטויות במיץ עגבניות.
התכוונתי שבעקבות התפתחות התקשורת
כולם בעולם מכירים את כולם
ויודעים מה קורה בכל מקום, כמו בתוך כפר קטן,
ואפשר היום להוסיף,
ורכלני!
וודי אלן המציא את הסצנה הזאתב"רומן שלי עם אנני".
באמת? אז רגע, זה לא היה באמת מרשל מקלוהן?
בסרט של וודי אלן זה באמת היה מרשל מקלוהן.
טוב, חברים, אני חייב להמשיך את הארגונים שלי לקראת המסיבה.
אני הולך, אני קופץ לסבתא שלך להביא את הנר המיוחד הזה לעוגה.
רק רגע!
אתה חייב לעזור לי לשכנע אותו לא להפוך את הבלוג לראליטי.
איך בכלל הופכים בלוג לראליטי?
אין לי מושג. מה זה משנה?
יכול להיות שיש לי רעיון. -נו?
נעשה לו ראליטי עכשיו,
אבל כזה ראליטי שיוציא לו את החשק לעשות ראליטי.
אה, פוקהונטס?
מה? אני לא מבינה. איך נעשה לו פה ראליטי עכשיו?
אני אחשוב על משהו.
סליחה שזה לקח לי קצת זמן.
שמע, יש לך סבתא מדהימה. היו לה כמה רעיונות מדהימים לראליטי.
את יודעת מה היא אמרה? -מה? -היא אמרה לי שמקלוהן אמר
שהמדיום הוא המסר.
בגלל זה אני לא צריך לדאוג למסר ולהתאמץ כל הזמן על תוכן
כי המדיום הוא המסר.
שרגא, זה עיוות. מקלוהן אמר שהמדיום הוא המסר,
אבל הוא לא התכוון שלא צריך גם תוכן.
רק אל תביאי לי לפה את מקלוהן, אה?
רגע, איפה הגפרורים?
רק שנייה, אני אביא גפרורים.
אנחנו חייבים לדבר עם סבתא שלך.
תני לי, תני לי. יש לי רעיון. -איזה רעיון? -יש לי רעיון.
מה זה?
עוגה. -זאת עוגה גדולה.
הכי גדולה שמצאתי. היא גם טעימה.
יותר גדולה ממה שהבאת לי ליום ההולדת...
אבא. -מה? מה? מי?
אבא.
מה? -יא באבא! -אוי ואבוי. יא איבני?
יא באבא! -יא איבני?
יא באבא! -יא איבני, יא איבני! הוא משוגע, הוא משוגע! -עמרי!
מה? -מה אתה עושה?
אני רק ניסיתי. -מה ניסית?
ניסיתי לעשות לו כזה ראליטי, שהוא יבין שזה לא כזה נעים.
מה שעשית בכלל לא היה ראליטי. זה היה טלנובלה, אם כבר.
אני חושב שהיה בזה טיפה ראליטי, לא?
רגע, רגע, רגע, רגע, זו הייתה הצגה? -כן, שרגא.
אתה לא אבא של עמרי.
נבהלתי. לא בגללי, בגלל עליזה,
שאם אתה הבן שלי אז אתה לא יכול להיות הנכד של עליזה,
וזה היה מצער אותה מאוד.
למה לא יכול להיות? אימא שלי לא נחמדה?
מאוד נחמדה. הבת של עליזה והנכדה של אימא של עליזה,
איך היא יכולה להיות לא נחמדה? בטח נחמדה.
היא צופה בבלוג שלך כל יום.
אה, באמת? -כן.
היא גם סיפרה לי שלפני הרבה שנים היית מאוהב בה.
לא, לא, לא, מספיק, אני מבקש. די עם זה, די עם זה.
בוא נעצור פה, בוא נעצור פה. -זה ראליטי.
לא, לא, לא, אני מצטער. אני לא רוצה ראליטי. -שרגא, שרגא,
תמשיך, תמשיך עם הראליטי. -לא, לא, לא, לא!
לא רוצה ראליטי. -אבל זה מה שרצית.
לא רוצה ראליטי.
"במיה, סלק, תפוז, צנונית!
"ירקות הכי טובים בשוק! המחירים הכי טובים בארץ!
"מחירים באחריות. לא חסכת - לא שילמת!
"יש גם חסה גמדית, אבטיח ננסי!
"יש גם גמבה וגם במיה וגם עמבה במבצע!"
סליחה, סליחה. -קרא לי גזר. זאת חסה אשתי. מה לארוז לך?
אותי!
קח קילו עגבניות טריות-טריות. -אני רק רציתי לשאול, אם אפשר,
אני במקצועי אני חוקר מדיה, כן?
מדיה זה אמצעי תקשורת, או-קיי?
והוקסמתי מהדרך שבה אתם מנהלים
את תקשורת ההמונים שביניכם.
השירים שלכם הם סוג של תשדיר פרסומת, נכון?
פרסומת למה? -אנחנו מוכרים ירקות.
כן, כן. לא, לא. למה אני מתכוון?
אתם כבר במדיה הזאת הרבה זמן?
זאת אומרת, משתמשים באמצעי התקשורת הזה
של פנים מול פנים כבר הרבה זמן?
מה זמן? -זמן מה.
זמן מה. ואתם משתמשים בעוד אמצעים מלבד הקול שלכם?
הכול שלנו, בטח. -כל הירקות שלנו, הכול. -גם הדוכן.
גם הדוכן הזה שלנו. הכול שלנו. -הכול.
אפשר לשאול מה הרייטינג שלכם?
המה? -הרייטינג, הרייטינג. לא הבנתם?
ועוד שאלה קטנה: האם לדעתכם המדיום הוא המסר?
לא נראה לי שהוא בקטע של לקנות משהו. -לא.
יאללה, לעבודה!
"יש גם חסה גמדית וגם גזר ננסי!
"יש גם גמבה וגם במיה..."
"יש גם במבה, עמבה, עמבה ננסי.
"גם גמבה, עמבה וגמבה גם..." שלום, להתראות.
אז כולם לחיים. -לחיים! -לחיים לכולם.
אז מה, שרגא, מה המסר שלך לאומה
עם פרוץ חגיגות בלוג המאה?
המסר הוא המדיום, עליזה.
ידעתי. לא למדת כלום.
ועוד איך למדתי!
בכל אחד מהפרקים של הבלוג שלי יש מסר אחר,
אבל בכל מאה התכניות ביחד יש מסר אחד, והוא - האינטרנט.
האינטרנט הוא המדיום של היום,
והמסר הוא שכל אחד יכול להשמיע את קולו
מכל מקום שאליו המדיה מגיעה.
טוב, אנחנו צריכים לזוז. -כן, אנחנו מאחרים. -ביי, סבתא.
ביי, שרגא. -ביי. להתראות. -ביי.
בריאות. -בריאות, בריאות. להתראות.
אפשר עוד מיץ פטל?
אפשר עוד מיץ פטל מאוד גם לך... עליזה.
עמרי... עמרי הוא מאוד נחמד, את יודעת? -כן, זה הגנים.
יש לו למי להיות דומה.
לחיים. -לחיים.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
