תורת המשחקים - סומו

שלום לכם וברוכים הבאים לשער ברנדנבורג בלבה של ברלין,

לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",

שבה אנחנו מתחקים אחר מקורותיהם של ענפי הספורט

והמשחקים בעולם כולו.

והפעם ספורט שהספורטאים שלו בארצם נחשבים לבני אלים,

ספורט שיותר משהוא ספורט הוא טקס דתי,

ספורט שהכול הפוך בו:

שמן זה טוב, מכוער זה יפה, הבגד הכי נכון הוא חיתול,

ספורט שאם בארצו היו יודעים שכאן בברלין יש אגודה שלו,

שמנוהלת על ידי אישה, כולם היו צועקים:

"יהודים, גוואלד"!

מוכנים? סומו.

אז הנה אנחנו בזירת האימונים של החברים שלי.

מאחוריי לוחמי סומו.

כפי שאתם רואים, זה סומו אפרוחים.

זה עדיין לא הגדולים מאוד-מאוד.

הזירה עצמה מדמה את העולם.

מעליה יש גג שמדמה את גגו של מקדש השינטו.

החול הוא חול מיוחד, חול עין הנחש, החול שסביב הזירה, חול עדין מאוד.

ולמה? קודם כול הוא מייצג את האדמה של העולם,

ושנית, מתאבק סומו שמפסיד

הוא זה שנגע או בחול שבתוך הזירה

בכל איבר מגופו חוץ מכפות רגליו,

או זה שהצליחו להעיף אותו אל מחוץ הזירה.

תראו את החבר'ה האלה.

אתם יודעים, בעולם המערבי שלנו אומרים: "מה זה סומו?

"זה שני דבים עם חיתולים שהולכים מכות."

פה אלה אלילים.

ביפן סומו הוא פסגת הפסגות של התרבות, של הספורט

ואפילו של הדת. כן, כן.

יש קשר הדוק בין ספורט לבין דת.

שלום למאסטר אייל אופיר, שיאן גינס במספר חגורות שחורות

וגם נציג מנזר שאולין בישראל. החל מאיזו שנה?

שנת 2001. -כבוד.

אנחנו מדברים על סומו, ספורט שיש לו המון זיקה לדת.

ההיאבקות קורית בזירה שמדמה מקדש וכולי וכולי וכולי.

בעצם הרבה מאמנויות הלחימה במזרח קשורות בדת, לא?

ברובן. במיוחד הסגנונות העתיקים

שלא הפכו להיות ספורט,

כמו אמנויות החרב העתיקות של יפן,

יאיג'יטסו, קיודו, "דרך הקשת."

אפשר להגיד שהטקסיות והדת מהולות חזק בהם.

גם הסגנונות המודרניים, כמו קרטה וג'ודו וסגנונות אחרים,

עדיין משלבים בדוג'ואים המסורתיים

את האלמנט של השינטו או של הבודהיזם.

אפשר לראות את זה בקידות, בכניסה והיציאה מהדוג'ו,

בכבוד למורה וכן הלאה.

ולמה הם עושים את זה?

בגלל שהחבר'ה במזרח הרחוק פשוט רציניים יותר,

או שבאמת אצלם לספורט יש מעמד של קדושה?

אני חושב שזה קשור למסורת העתיקה

והמושרשת כל כך עמוק בתוך האומות האלה

שאנחנו מדברים עליהן, אם זה יפן, אם זה סין.

זה בא לידי ביטוי בכל האספקטים השונים,

מהדרך שבה מתאמנים, הדרך שבה מברכים אחד את השני.

ביפן הם יגידו "אוס," שזה בעצם קיצור של אוניגאישימס,

שזה מראה על כבוד, שלום, תודה.

ולוחמי סומו בעצם מקדישים את עצמם לספורט.

הם חיים במקום מסוים, ביחד, כן יוצאים, לא יוצאים. ממש רציני.

לוחמי סומו, באמת זה מדהים, צורת החיים שלהם.

אני, לשמחתי הרבה, יצא לי להיתקל פעמיים בלוחמי סומו,

פעם אחת בכפר קטן ביפן שביקרתי בו,

ובפעם השנייה כשלמדתי אצל מאסטר מאוד ידוע,

דאן זאקי טומואקי זיכרונו לברכה, שנפטר ב-2003.

זה מאסטר שבעצם היה מתאבק סומו בצעירותו.

הוא לא התקבל לצבא למלחמת העולם הראשונה,

ואז הוא מצא עבודה בחוות סומו.

חיפשו דשי. דשי זה בעצם תלמיד הבית Look for Dashi. Dashi is basically a house student

שבעצם מנקה את הדוג'ו. הדוג'ו זה המכון.

"המקום של הדרך," זה הפירוש של המילה דוג'ו.

והוא הפך להיות דשי באחת מחוות הסומו, And he became a lapel in one of the sumo farms,

כי הוא היה מאוד שמן, אז לא יכול היה להיות בצבא,

והוא היה מנקה את הטוסיק של המתאבקים

כשהם היו עושים את הצרכים, כי הם לא היו מגיעים. עד כדי כך.

חתיכת קריירה.

והגיע לדרגה מאוד גבוהה,

ולאחר מכן הוא פגש את נקיאמה הקודו הירומיצ'י סנסיי,

שהיה המאסטר הידוע למוסו שינדן-ריו.

הוא היה ראש האסכולה ה-16,

והוא היה המורה של משמר הקיסר ביפן והקיסר עצמו.

אני זוכר שנכנסתי לדוג'ו בפעם הראשונה,

זה היה בשנת 97', כשהגעתי ליפן,

אחרי שלמדתי פה בארץ אצל איזה מורה

שגם הוא בעצם הפך להיות דתי מאוד,

ארם צבר, שהוא חזר בתשובה,

שהיה תלמיד של נגמוטו סנסיי בסאיטאמה ביפן.

וכשהגעתי לדוג'ו הרגשתי כאילו שאני חזרתי בזמן 300 שנה אחורה.

עד היום בדוג'ו יש כמובן את הקמיזה, שזה מושב האלים,

שבעצם זה מדף שבו יש את כל דברי הקדושה.

כל אימון מתחיל עם קידה לקמיזה, למושב האלים, למורה, לחרב.

אתה נותן קידה לחרב,

אתה נותן קידה כשאתה יוצא מהמכון,

כשאתה נכנס למכון.

כשהמורה היה נכנס, שהוא היה אז בן 90, מעל 90 שנה,

כל המכון היה נעצר, אנשים היו נותנים קידה,

ורק אחרי שהוא היה נכנס ומתיישב הם היו מרימים את הראש.

אני רואה שעוד יש לך קצת צלקת פה מזה.

כן. זה לא מזה, אבל... לא מהחרב.

וכשהוא היה יוצא מהמכון,

רק כשהקול של הצעדים שלו היה נעלם ונדם,

רק אז היה מותר להרים את הראש, והאימון היה ממשיך.

עד כדי כך. -מה אתה אומר.

מאסטר אייל אופיר, אתה איש קדוש. תודה רבה לך.

שיה שיה. -שיה שיה. -אומיטופו.

ובינתיים ביפן הכפרית,

אנחנו שוב במחנה האימונים של סומו אפרוחים.

נראה שכל הרעיון הוא לתקוע מכות לקטנים. The whole idea seems to be to hit the little ones.

ליתר דיוק, למתאבק הכי קטן, More precisely, for the smallest wrestler,

שהוא גם הכוכב העולה של המועדון.

כולם עושים כמיטב יכולתם להוציא לו את הנשמה, Everyone is doing their best to get his soul out,

אז קודם כול שיחה עם אחד החברים שלו.

שלום, יוקיסאן. כבוד גדול. תודה רבה.

נתחיל ב... אתה מוצק מאוד,

ברור מהן התכונות הפיזיות

הדרושות ללוחם סומו,

אבל אותי מעניין לדעת מהן התכונות המנטליות.

מהן התכונות החיוניות כדי להפוך ללוחם סומו?

כפי שאתה רואה, זהו ספורט מסורתי

שדורש עמידה בלחצים.

לכן אנו מתאמנים כדי לעמוד בלחץ

ולרכוש את המיומנות המנטלית הדרושה לשם כך. And acquire the mental skill necessary to do so.

נדמה שסומו זה ספורט טוטלי, דרך חיים שלמה.

נכנסים לחווה בגיל צעיר מאוד,

פורשים בגיל מבוגר.

רציתי לדעת, יש לכם חופש לפעמים?

כלומר, מתי אתם נחים? מתי אתם חולמים?

מה אתם עושים?

בעיקרון זו עבודה של 24 שעות,

אבל אחרי תחרות גדולה אנחנו מקבלים שבוע חופש למנוחה.

ולסיום, אמנם אתה גדול מאוד,

אבל כולם פוחדים ממשהו, אז ממה אתה מפחד?

מעכבישים, אולי? מדבורים?

מובן שאני פוחד לפעמים.

אני לא אוהב עכבישים ורוחות רפאים אבל יותר מכול אני פוחד מהבוס.

יש כל סיבה לפחד מהבוס, כפי שלומד על בשרו ידידנו האפרוח.

אתם יודעים מה? על החיים ועל המוות. You know what? About life and death.

שיחה עם הבוס.

שלום למיצ'ינוקו... הבוס.

האימונים כאן קשוחים מאוד, זה נראה כמעט מרושע.

השאלה היא,

האם באמת הכרחי להביא אותם לסף דמעות בזירה?

זה לא היה חמור בכלל.

זה צריך להיות פי חמישה יותר קשה.

הסומו הוא דרך חיים.

כדי להיות לוחם סומו טוב

אתה חייב להתאמן יותר מהאחרים,

והתפקיד שלי הוא ללמד

את לוחמי הסומו הצעירים

כיצד להיות חזקים.

הם צריכים ללמוד על נימוס, אבל גם על כוח,

כך שלמעשה כל פן בחיים שלך עובר חינוך מחדש.

רציתי לדעת, האם נכון שבגלל התספורת שלי

איני יכול להיות לוחם סומו?

זה הדבר היחיד שמונע ממני להיות That's the only thing that keeps me from being

אלוף העולם.

עקרונית, אם אין לך את השיער כדי לעשות את התספורת,

שום סיכוי.

בן כמה אתה?

בן 54. ואתה?

אני בן 57.

כבוד, כבוד.

סומו הוא לא רק ספורט, הוא גם דרך חיים.

מה שראינו קודם היה אימון מאוד תובעני

במחנה קיץ של לוחמי סומו,

אבל הם לא מגיעים למחנה הקיץ הזה מהבית שלהם.

הם גרים יחד במה שנקרא אורוות סומו.

באורוות הסומו הם מתאמנים, הם ישנים והם אוכלים ביחד.

בואו נציץ.

תשכחו ממכוני כושר מפונפנים בנוסח המערב.

פה מתאמנים עם משקולות פלדה, עם בולי עץ ועם לכלוך. Here you train with steel weights, with logs and dirt.

ולא פחות חשוב, פה עושים את עבודות הבית:

כביסה, גיהוץ, תליית כביסה,

וכמובן, בישול.

בזמן שהחבר'ה מכינים את הצ'אנקונאבה,

תבשיל הקדרה המסורתי של המתאבקים,

מתמסרים חבריהם לשעות של...

ובכן, עשיית תסרוקות.

כי צריך להיות לא רק שמן, גם יפה.

אבל הנה, הצ'אנקונאבה מוכן,

וחשוב לאכול אותו חם.

וזו, גבירותיי ורבותיי, ארוחת הבוקר

של להק הלווייתנים החמוד שאירח אותי היום בביתו. Of the cute whale flock that hosted me today at his house.

הם יאכלו שתי ארוחות כאלה היום,

אחת בבוקר אחרי האימון,

אחר כך יישנו, אחר כך יצברו שומן ושרירים,

ואחר כך ארוחת אחר צהריים-ערב, אבל לא יהיה עוד אימון.

ביתר הזמן הם עושים תסרוקות, הם מטפלים בבית,

וגם, תאמינו או לא, הם מתנדבים בקהילה.

כי מה זה להיות מתאבק סומו? זה להיות בריון עב שרירים ועב בשר,

אבל קודם כול זה להיות ג'נטלמן.

ואם הבנתם את הדיכוטומיה החמודה הזאת

בין הגברים הגדולים האלה לבין הביישנות והמופנמות והערכים,

הבנתם את כל תרבות יפן על רגל אחת.

גבירותיי ורבותיי, הגיע הזמן לדבר האמיתי.

התאמנו, אכלנו, למדנו, עכשיו הגיע הזמן להיאבק.

העיר ז'ואטסו בחוף המזרחי של יפן לבשה חג, The city of Zhuatsu on the east coast of Japan wore a holiday,

חלק מטורניר הסומו השנתי שמתרחש בקיץ.

החבר'ה נודדים בין ערים ביפן כדי שכולם יוכלו לראות אותם

מבצעים את מה שנחשב לאמנות יפנית.

מטהרים את הבמה במלח, זה טוב גם נגד פציעות,

ויאללה, לעבודה.

שלום לפרופסור בן-עמי שילוני מהחוג ללימודי אסיה

באוניברסיטה העברית בירושלים.

ספורט ודת. מה הקשר בכלל?

מה אכפת לאל או לאלים אם אנחנו עושים ספורט?

דת השינטו מבוססת

על גרימת הנאה לאלים.

אפשר לשמח אותם בצורות שונות:

או על ידי אוכל, שגם משמח בני אדם, Or by food, which also pleases men,

אפשר לשמח אותם בספורט.

האלים מחזירים תודה לא רק לכוהנים שארגנו את זה

ולא רק למתגוששים, אלא לכל מי שבא לראות את זה.

האלים שמחים לראות מתגוששים,

וזה לא רק האלים, אלא גם אלה שהם נציגי האלים עלי אדמות,

הכוהנים וגם הקיסר עצמו.

זה משחק שארמון הקיסר או בעצם הקיסרים עצמם תמיד אהבו.

אפילו מסופר על הקיסר הקודם הירוהיטו Even told of the previous emperor Hirohito

שהמשפט האחרון שהוא אמר לפני מותו

הייתה השאלה: "מי ניצח אתמול בהתגוששות?" -גדול.

אז מתברר שהמתאבק לא חייב להיות מאמין.

הוא יכול להיות אפילו, לא עלינו, יהודי.

יכול להיות. אין ממש סומו יהודי,

אם כי לאחרונה קם איזה מועדון סומו בישראל, שמעתי.

אבל הם לא בודקים בציציות.

פרופסור בן-עמי שילוני, השארת אותי באווירה של קדושה.

תודה רבה לך.

בתחילת הפרק הבטחתי לכם שנהיה גם בגרמניה,

ואני רוצה להסביר לכם למה,

אז ברוכים הבאים לברלין ולרייכסטאג.

תשמעו, נשים בסומו בעיני היפנים זה חילול קודש.

עד כדי כך חילול קודש, שמושלת אוסקה,

כשמתקיימת תחרות סומו גדולה באוסקה,

מונעים ממנה לעלות על הבימה כדי שהיא לא תטמא אותה,

ואם היא צריכה לתת פרס למי שזוכה בתחרות,

היא צריכה לתת לו אותו באולם, לא על הבימה,

כי נשים וסומו... לא מתחבר.

אלא שבגרמניה ראשת אגודת הסומו לא רק שהיא אישה,

היא גם אלופת סומו לשעבר.

רוצים לפגוש אותה? כדאי.

שלום, סנדרה קופן צוגשוורדט.

אני שמח מאוד להיות כאן בגרמניה ולצפות בסומו,

ויותר מכך - בנשים לוחמות סומו.

את יכולה למנות בפניי את התארים שלך?

זכיתי שבע פעמים באליפות אירופה

והייתי שבע פעמים אלופת עולם.

זכיתי בוורלד גיימס בגרמניה,

וגם ביפן במקום שני או שלישי בוורלד גיימס.

זכיתי בהרבה מאוד מדליות בסומו, ואני הכי מצליחה בגרמניה.

לא רע בכלל.

איך בחורה נחמדה מגרמניה מתגלגלת לסומו?

אני ג'ודוקא.

התאמנתי שבעה ימים בשבוע בגרמניה בג'ודו,

ואז המאמן שלי אמר שצריך לעבור למשהו אחר.

ראינו את הסומו ביפן ובטלוויזיה,

ואז אמרנו: "ננסה את זה פה."

ב-1998 זה כבר היה מוכר באירופה.

התחלתי להתאמן וגיליתי שהתרגילים כ"כ טובים וכ"כ מותחים

ועושים שימוש בקבוצת שרירים ספציפית.

הם מאוד זריזים, ולגביי זה אחד מענפי הספורט הכי יפים.

וכשאמרת למשפחה שלך שאת עוברת לסומו,

מה הייתה התגובה שלהם?

אני גם ככה נחשבת קצת משוגעת,

אז אימא ואבא אמרו: "או-קיי, תנסי", וכל כך נהנינו.

המשפחה נסעה איתנו לתחרויות.

השמחה שיש עם המשפחה, משפחת ספורט,

את זה לא יכולים לקחת ממך.

זה הכי יפה שיש ספורט משפחתי, זה מחמם לב.

אני מבין שכל המשפחה שלך עוסקת בסומו עכשיו, נכון?

הדבקתי את אחי הקטן, הוא מתאמן,

וגם בתי מוצאת שסומו זה ספורט נפלא.

זה ספורט זריז, וזה לא משנה אם אתה שמן או רזה.

המשקל לא משנה. צריך ליהנות.

גם קל להבין, לכוון עם הראש, והעיניים מדברות הרבה,

הניתור זריז, והטכניקות השונות הן פשוט יפות.

וכך גם בתי נדבקה, והיא מאוד נרגשת.

ואיך הגיבו ביפן כששמעו

שאישה גרמנייה היא לוחמת סומו?

הרשו לך לעלות לבימה? כי הבנתי

שהדוג'ו הוא נחלת הגברים בלבד.

אז ככה, אני נשלחתי החוצה, אל מתחת לסככה. So like that, I was sent out, under the shed.

היה קר בנובמבר וירד גשם.

אז המאמן שלי אמר: "לא.

"באנו ליפן כי הם הזמינו אותך להתאמן,"

והוא דחף אותי חזרה פנימה, והגברים נבהלו.

התאמנתי שם וניצחתי כל כך הרבה גברים.

הכירו בי ורצו שאשאר ביפן,

אבל אני רציתי כבר הביתה.

סנדרה קופן צוגשוורדט, תודה רבה.

כבוד, אחותי. כבוד.

עד כאן פרק הסומו שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.

רגע לפני סיום תרשו לי לספר לכם משהו שאולי לא ידעתם

על סוג מוזר של ספורט.

ברוכים הבאים ללונדון, עיר שלווה, עיר האגמים והברווזים הרעבים.

אבל מה, עיר שאין בה הרבה שלג.

עכשיו, כולנו יודעים שסקי התפתח מהצורך של אנשים

לזוז ממקום למקום במקומות שהיה בהם שלג.

כך התפתח הקרוס קנטרי סקי,

הסקי הזה שאתה דוחף את עצמך עם המקלות למרחקים ארוכים.

אבל מה אתה עושה

אם אתה רוצה לעשות קרוס קנטרי סקי, ואין שלג?

המציאו סקי מיוחד בלי שלג: רולר סקי.

במקום מחליקיים של סקי,

אתה שם מחליקיים עם גלגלים מתחת הרגליים,

ואז אתה דוחף את עצמך על אספלט, על מקומות שטוחים.

זה הרבה יותר קשה מסקי רגיל,

משום שאין לך את החלקות הזו של שלג מתחתיך.

בואו תראו איך עושים את זה.

שלום לאיאן ולנטיין,

אלוף הרולר סקי כאן בלונדון.

מהו הספורט המשונה הזה ומי המציא אותו?

רולר סקי זה בעצם

קרוס קנטרי סקי על גלגלים,

ואלה בעצם אימונים

לקרוס קנטרי סקי על שלג.

אפשר לומר שאני התחלתי את זה כאן בהייד פארק,

אבל הספורט קיים כבר זמן רב במדינות הנורדיות,

בנורבגיה, בשבדיה וגם בהרי האלפים,

באיטליה ובצרפת, בכל מקום שבו יורד שלג.

ומה זה עושה לגוף?

אילו שרירים עובדים כשעושים רולר סקי?

כל השרירים, בעצם.

משתמשים ברגליים,

משתמשים בשרירי הבטן כדי למשוך ובשרירי הזרועות.

תגיד לי בכנות, כמה פעמים נפלת כשעשית את זה?

נפלתי כמה פעמים, אבל בעיקר במהירויות נמוכות, במפתיע.

לפעמים נתקלים באבן ונופלים.

אבל לא נפלתי נפילות קשות, אני חייב לומר.

אתה עדיין בריא ושלם. -עד כה.

איאן, תשמור על עצמך, טוב?

אני רוצה שתהיה בריא ושלם גם בפעם הבאה שניפגש.

תודה. -תודה רבה.

תכתוב: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום