דג ליום הכיפורים Fisch für Jom Kippur Fish for Yom Kippur Рыба на Йом Кипур 贖罪日釣魚

מַעשֶׂה בְּחַייט יהודי אחד שגר בְּרוֹמִי, עירוֹ הגדולה של הקֵיסָר. deed|in the life|Jewish||lives|in Rome|his city|||the Caesar A tale about a Jewish tailor who lived in Rome, the great city of the emperor. Un cuento sobre un sastre judío que vivía en Roma, la gran ciudad del emperador. בְּעֶרב יום הכיפורים הלך החייט מִבֵּיתו הדַל לִקנות לו דג לַסעודה המַפסֶקת של ערב יום כִּיפּור. in the evening||the Atonement||the tailor||poor|buy|||for the meal|breakfast||||Yom Kippur On the eve of Yom Kippur, the tailor left his poor home to buy himself a fish for the pre-Yom Kippur meal. En la víspera de Yom Kipur, el sastre salió de su humilde hogar a comprar un pescado para la comida que rompe el ayuno de la víspera de Yom Kipur.

כשהִגיע לַשוּק שאל אֶת סוחר הדגים: "יש לךָ דג בִּשבילי?" when he arrived|||||||||for me When he arrived at the market, he asked the fishmonger: "Do you have a fish for me?" Cuando llegó al mercado, le preguntó al vendedor de pescado: "¿Tienes un pescado para mí?"

ענה לו הסוחר: "נותר לי רק דג אחד אחרון, דג מעולֶה! ||the merchant|remained|||||last|fish|excellent The merchant answered him: "I have only one last fish left, excellent fish! El pescadero le respondió: "Solo me queda un pez, el último, ¡un pez excelente!" דג כזה מַגיע פעם בְּשנה. |like that|comes|| Such a fish comes once a year. וּכבר יש לי קונֶה, האדון שלְיָדךָ רוצֶה לִקנות אותו בַּחמישים פְּרוּטוֹת!" already|||a cone|the master|next to you||||for fifty|cents And I already have a buyer, your master wants to buy it for fifty prutot! ¡Y ya tengo un propietario, el señor de tu mano quiere comprarlo por cincuenta prutot! אמר הסוחר בְּגַאֲוָוה. ||with pride The merchant said proudly. dijo el comerciante con orgullo.

הדג שווה כל מחיר? the fish|worth|| Is the fish worth any price? ¿El pez vale cualquier precio?

"חמישים?" "Fifty?" הֵשיב החייט, "אני אֶתן לךָ מאה וַחמישים." |||will give||| The tailor replied, "I will give you one hundred and fifty."

הקונֶה היה עַבְדוֹ של שַׂר הָעיר, וּכְשֶשָמע אֶת הַצָעת החייט קפץ והוסיף על המחיר: "אני אֶתן שְלוש מאות". ||his servant||prince|the city|And when he heard||the tailor's offer||jumped|and added||price|||three| The buyer was the mayor's servant, and when he heard the tailor's offer he jumped up and added on the price: "I will give three hundred."

"שְלוש מאות פרוטות? three|| "Three hundred pennies? אני אֶתן דִינָר שָלֵם!" |||whole I'll give you a whole dinner! "

"אני נותן שנֵי דִינָרים!" |give|| "I give two dinars!"

וכך הוסיפו שניהם על המחיר, עד שהחייט הִכריז: "שנֵים עשׂר דִינָרים." |added|||the price||that the tailor||both|ten| And so they both added to the price, until the tailor declared: "Twelve dinars."

"שנֵים עשׂר דִינָרים בַּעבור דג?" two|||for| "Twelve dinars for a fish?" הִזדַעֵק עַבְדוֹ של שׂר הָעיר, "זה כבר מוגזם. |||minister||||exaggerated The servant of the city governor exclaimed, "This is already excessive." סְכום כזה אפילו אני אֵינִי מוכן לשלם." amount||||I am not|| An amount like this I am not even willing to pay."

הפתעה מדהימה surprise| A stunning surprise

שָׂמַח הסוחר שקיבל כסף רב כל כך תמורת הדג, הלך העֶבד עצוב לְבֵית השׂר, והחייט הלך לְבֵיתו להכין אֶת הדג לַסעודה המַפסֶקת. rejoiced||who received||||||||the servant|||the lord|tailor||to his house||||| The merchant was happy to receive such a large sum of money for the fish, the servant went sadly to the house of the minister, and the tailor went home to prepare the fish for the festive meal. והִנֵה, כְּשֶקָרע אֶת הדג כדי לְהָכִינוֹ לַסעודה, גילָה שָם לְתַדהֵמָתו מַרְגָלִית יפָה. |||||to prepare it||revealed|there|to his amazement|pearl|beautiful And behold, when he tore the fish in order to prepare it for the meal, he discovered to his astonishment a beautiful pearl. הניח החייט אֶת המרגלית לְמִשמֶרת עד לְמוֹצָאֵי החג, הֵכין אֶת הסעודה, אכל והלך לְבֵית הכּנֶסת. |||the pearl|||to the sources||prepared||the meal||and went||the synagogue The tailor kept the pearl safe until the holiday began, prepared the meal, ate, and went to the synagogue.

כשחָזר העֶבד לְבֵית השׂר, כעס עליו אדונו: "שלחתי אותךָ לִקנות דגים בַּשוּק! when the servant returned||||anger||his master|sent|you|||market When the servant returned to the master's house, his lord was angry with him: "I sent you to buy fish at the market! לָמה לא קניתָ אפילו דג אחד?" Why||you bought||| Why didn't you buy even one fish?"

ענה לו העֶבד: "הלכתי לַשוּק ולא נוֹתר שָם אֶלָא דג אחד וּשנֵי קונים, אני וִיהודי אֶחד שֶהָיה מוכן לשלם תמורתו שנֵים עשׂר דִינָרים." ||||||left||but|||two|||Jew|one|that was|||for it||| The slave answered him: "I went to the market and there was no fish left but one fish and two buyers, me and one Jew who was willing to pay twelve dinars for it."

כעס השׂר: "מיהו אותו יהודי שאוכֵל ושותֶה וחוגג לו בעוד אני אֵיני יכול לֶאכול דג? ||who is|||eats||and celebrates||while||am not||to eat| The minister's anger: "Who is this Jew who eats and drinks and celebrates while I can not eat fish? אִם הוא עשיר כל כך, עליו לשלם יותר מיסים לְשׂר הָעיר!" ||||||||taxes|to the mayor| If he is so rich, he must pay more taxes to the mayor! " והשׂר ציוָוה על העֶבד לִתבּוע מהחייט מיסים נוספים. and the officer|commanded|||demand taxes|from the tailor||additional And the minister ordered the slave to demand additional taxes from the tailor.

מיהו באמת החייט? Who really is the tailor?

הלכו שׂר הָעיר ועַבְדוֹ לְבֵיתו של החייט היהודי. |||servant|||| The city minister and his servant went to the house of the Jewish tailor. היה עֶרב, וּלְהַפתָעתו גילָה השׂר שלא מדובר בארמון אֶלָא בְּבַית דל. |evening|to his surprise||||it's about|in the palace||in a house|poor It was evening, and to his surprise, the minister discovered that it was not a palace but a humble home. 'אולי הוא מחביא אֶת עושרו כדי לא לשלם מיסים,' אמר השׂר בְּליבּו, 'הוא בֶּטח יושב בַּבַּית ואוכֵל מַטְעַמים יקרים.' ||hiding||wealth|||||||in his heart||||at home|and eats|delicacies| 'Maybe he's hiding his wealth to avoid paying taxes,' the minister thought to himself, 'he's probably sitting at home eating expensive delicacies.' ואוּלם הבית היה ריק. but||| But the house was empty. "אתה מחפּשׂ אֶת החייט?" |search|| "Are you looking for the tailor?" שאלו השכנים, "כל היהודים הלכו לְבֵית הכנסת." |||the Jews|||synagogue The neighbors asked, "All the Jews went to the synagogue."

"אָהָה!" ah "Ohh!" חשב השׂר, "בֵּית הכּנסת! ||house| The minister thought, "Synagogue! בֶּטח שָם נִמצָא כל עוֹשְרו של היהודי, והוא אוכֵל ושותֶה שָם עִם כל חבריו." |there|||wealth||the Jew||is eating|and drinks||||friends Surely all the riches of the Jew are there, and he eats and drinks with all his friends. "

הלכו לְבֵית הכּנסת וגם שָם הוּפְתְעו! they went|||||I was surprised Went to the synagogue and were surprised there too! מֵרָחוק ציפּוּ לִשמוע קול מִשתֶה, וּבִמקום זאת שמעו נעימת תפילה עדינה; וּכְשֶהִתקָרבו, בִּמקום אנשים יושבים לִסעודה בְּבִגדֵי פְּאֵר הם ראו יהודים יוצאים יחפים מִבּית הכנסת. from afar||to hear||feasting|and in place||they heard|melody|prayer|delicate|when they approached|In place of||sitting|feast|clothes|fancy||they saw|Jews||barefoot|from the|synagogue From a distance they were expected to hear the sound of a feast, and instead heard a gentle melody of prayer; And when they approached, instead of people sitting down to a meal in lavish clothes, they saw Jews leaving the synagogue barefoot.

כְּשֶפָּגשו אֶת החייט שאלוּ אותו: "אתה עשיר גדול? |||asked|||| When they met the tailor they asked him: "Are you very rich? איך אדם פשוט כמוךָ קונֶה דג בִּשנֵים עשׂר דינרים?" |||like you|||||dinars How can a simple person like you buy fish in twelve dinars? "

"אינני עשיר גדול," ענה החייט, "אני אדם פשוט." I am not||||||| "I am not a great rich man," replied the tailor, "I am a simple man."

"באמת? "really? אולי אתה פשוט אדם שאוהב מאוד לאכול, וּמוכן לשַלֵם כל סְכום כסף עבוּר ארוחה טובה?" ||||who loves|||ready|to pay||amount of money||for|| Maybe you're just a person who loves to eat, and is willing to pay any amount of money for a good meal? "

סיפור ליום כיפור ||Yom Kippur A story for Yom Kippur

שוב הִפתיע אותם החייט: "אני אסביר לכם. |||||I will explain| Again the tailor surprised them: "I will explain to you. יש לנו יום אחד בְּשנה שהוא יום צוֹם המְכַפֵּר על כל העבֵרוֹת שלנו. ||||||||the atoning|||to| We have one day a year that is a day of fasting that atones for all our sins. כדי לכבּד אֶת היום הזה אני מקבל אֶת פניו בִּסעודה טובה. ||||||receiving||his face|in the meal| To honor this day, I receive him with a good meal. לא מתוך רַעַבְתָנוּת אני אוכֵל אֶלָא לִכבוד היום הקדוש." |out of|hunger||||||holy I am not eating out of hunger, but in honor of the holy day.

שָמעוּ השׂר ועַבדוֹ אֶת ההֶסבֵּר, הֵבינו שהחייט איננוּ עשיר, הִשְתוֹמְמוּ והלכו להם. |||||they understood||is not||they were astonished|and went| The minister and his servant heard the explanation, understood that the tailor is not wealthy, were amazed, and went on their way.

ראָה הקדוש ברוך הוא אֶת מַעשָׂיו של החייט ואמר: "ראו כמה אוהבים יִשׂרָאֵל אֶת יום הכיפורים. |||||his deeds|||and said||||Israel||| The Blessed One saw the deeds of the tailor and said: “See how much Israel loves Yom Kippur. הם מְכַבּדים אותו גם בַּאכילה וּבִשְתייה וגם בְּצוֹם: צמים בְּמֶשך כל היום ואוכלים ושותים לְפָניו ואחריו. |honor|||in eating|and in drinking||in fasting|fast|during the|||and eat|and drink|before him|and after him They respect him both by eating and drinking and by fasting: fasting all day long and eating and drinking before and after him. ואותו החייט ששילֵם שנֵים עשׂר דינרים רָאוי שיהיו לו שנֵים עשׂר אֶלף דינרים." and that||paid||||worthy|that they be||||thousand| And the same tailor who paid twelve dinars deserves to have twelve thousand dinars. "

ואכן, לְמחרת החג מָכר החייט אֶת המרגלית בִּשנֵים עשׂר אֶלף דינרים והִתפַּרנֵס מֵהכּסף כל יְמֵי חייו. and indeed|The next day||sold||||||||and support|from the money||days|his life Indeed, the day after the holiday, the tailor sold the pearl for twelve thousand dinars and made a living from the money all his life.