שרגא בישגדא- מרתה גרהם

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת, "There are some things you should always know,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת, "Like, why, for example, the square is not square,

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה, "And what are the differences between chocolate and chocolate,

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את 'בישגדא'. "Or why do they attach 'Bishgada' like Shraga?

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל? "Who invented electricity? - Who domesticated the camel?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'? "Who drew the Mona Lisa? -Who coined a word like 'ice cream'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר? "Who climbed the top of the mountain? - And who lives in Zanzibar?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה? "Who built a tower in Pisa? - Who is Aliza's mother?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל? "Ready there in the Negev? Ready in the Galilee?

"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל". "It's coming soon. Three, four, and here it begins."

נחמד פה. Nice here.

שלום, וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. Hello, and welcome to Shraga's blog.

היום אני אלמד אתכם את שיטת שרגא למיון דואר. Today I will teach you the Shraga method for sorting mail.

שיטה נהדרת, כדאי לכם ללמוד. Great method, you should learn.

אז ככה, אחרי שאני אוסף את כל המכתבים מתיבת הדואר, So like this, after I collect all the letters from the mailbox,

אני בא הביתה ומתחיל למיין אותם בשלוש ערמות שונות לגמרי. I come home and start sorting them into three completely different piles.

ככה, אז ערמה ראשונה זו ערמה של מכתבים חשובים ודחופים, So, so this first pile is a pile of important and urgent letters,

כמו, למשל, המכתב הזה. כן. Like, for example, this letter. Yes.

זו הודעה לבוא לקחת חבילה מסניף הדואר. מה זה יכול להיות? This is a message to come pick up a package from the post office. what could it be?

לא נכון, זה בטח הפאזל שהזמנתי! יש! יש! יש! יש! יש! Wrong, this is probably the puzzle I ordered! there is! there is! there is! there is! there is!

זו ערמה א'. ערמה ב' זה מכתבים שהם חשובים, This is Pile A. Pile B is letters that are important,

אבל לא דחופים, כמו, למשל, המכתב הזה, But not urgent, as, for example, this letter,

שזה חשבון החשמל שלי שאני צריך לשלם אותו תוך שבועיים. That it's my electricity bill that I have to pay within two weeks.

זה חשוב אבל לא דחוף, כי יש שבועיים. This is important but not urgent, because there are two weeks.

אני שם את זה כאן. ועכשיו, ערמה שלישית I put it here. And now, a third pile

זה של מכתבים שהם לא חשובים ולא דחופים, That of letters that are neither important nor urgent,

כמו, למשל, המכתב הזה. Like, for example, this letter.

איזה מוזר זה המכתב הזה. How strange is this letter.

אין... אין נמען, אין מען, אין... מי זה? אין כלום, לא כתוב כלום. No ... no recipient, no one, no ... Who is it? There is nothing, nothing is written.

אפילו אין בול. איך אני אדע לאיזו ערמה שייך המכתב הזה? There's not even a stamp. How do I know which stack this letter belongs to?

לכל בעיה יש פתרון. אני אפתח את המכתב,

ולפי התוכן שלו אני אדע למה הוא שייך.

אני לא מאמין!

"הנכם מוזמנים למסיבת ריקודים במתנ"ס השכונתי".

ואו! "בתאריך..." זה הערב, אני לא מאמין.

מסיבת ריקודים שנתית עם די-ג'יי.

מסיבה עם די-ג'יי. ואו, ואו, ואו...

אני חייב להתכונן כי זה ממש הערב.

דבר ראשון שאני צריך זה... זה בגד. בדיוק, בגד.

חליפה, איפה החליפה? רגע. חליפה זה דבר מאוד חשוב,

זה האל"ף-בי"ת של מסיבות ריקודים.

הנה החליפה. חליפה יפה, אה?

אתם רואים? טוב מאוד. נשים חליפה.

מה אני צריך עכשיו?

נעליים! בדיוק, נעליים. איפה אני אמצא נעליים?

איפה הנעליים? איפה הנעליים?

נעליים, נעליים, נעליים...

יש נעליים. נעליים זה מאוד חשוב.

נעליים זה הגימ"ל-דל"ת של מסיבות עם די-ג'יי.

יופי, עכשיו נראה אם זה מתאים. לא!

הנעליים בכלל בכלל לא תואמות את החליפה.

אבל בנעלי ריקוד הכי חשוב זה הנוחות,

אז מה אכפת לי אם זה לא תואם? אחת, שתיים.

מה יש לי? יש לי חליפה, יש לי נעליים.

מה עוד חסר לי? מה עוד חסר לי?

בת-זוג! בת-זוג לריקודים. אני חייב למצוא בת-זוג לריקודים.

אבל איפה?

איפה אני אמצא בת-זוג לריקודים בהתראה כל כך קצרה?

אוי אוי אוי... את מי להזמין?

זאת עליזה, השכנה שלי מלמטה.

גם אני הוזמנתי. -גם אני גם לך, עליזה. מאוד.

כל השכונה קיבלה הזמנה למסיבה. -איזה יופי!

אני כבר התארגנתי. יש לי חליפה, יש לי נעלי ריקוד, יש לי הכול.

רק חסרה לי בת-זוג לריקודים.

לך יש כבר בן-זוג לריקודים? -לא. -נו, אז שנינו באותה צרה.

איפה אפשר להשיג בת-זוג לריקודים?

חשבתי שאתה תציע לי. -מה?

רעיון. -אה. לא. הלוואי, הלוואי,

אבל אין לי שום רעיון. אני ממש... איך אומרים, מיובש מרעיונות.

לפעמים הפתרון נמצא ממש מתחת לאף.

אני בכל אופן בינתיים מתאמנת. -על מה? -ריקוד.

ריקוד? -הרבה זמן כבר לא רקדתי. אני חייבת לחזור לכושר.

גם אני לא רקדתי הרבה זמן. אפשר לומר שאפילו כמעט...

אני כבר לא רקדתי אף פעם. בעצם לא רקדתי אף פעם!

אני לא יודע לרקוד!

יבוא.

מה קרה? -כלום.

מה, בדרך כלל אתה אומר לי "יבוא!", והיום אמרת כזה "יבוא..."

כן, כי יש לי בעיה. -מה קרה?

אני מוזמן למסיבת ריקודים במתנ"ס עם די-ג'יי.

אין לי בת-זוג, ואני לא יודע לרקוד.

אין דבר כזה "לא יודע לרקוד". שרגא, תראה,

פשוט צריך לרקוד.

אתה רואה? נו, בוא. בוא תרקוד. נו, שרגא. נו, נו.

ככה, סתם כזה? -כן, כן. לקפוץ, לקפוץ, כן.

בערך. לא, תראה, שרגא. שרגא, כן, כן, להזיז את התחת. כן.

אני סתם, אני סתם. אני רוקד כאילו

ממש בצורה לא נכונה. -לא, לא, אין דבר כזה "לא נכונה".

כל אחד רוקד איך שבא לו. -באמת? -כן.

אז תלמדי אותי איך שבא לך לרקוד.

מה אני נראית לך, מרתה גרהם? -מי? -מרתה גרהם.

לא. את נראית לי נטע. את נטע, לא? -כן.

נעים מאוד, נעים מאוד. את נראית לי נטע.

מי זאת מרתה גרהם?

היא רקדנית, כוראוגרפית ומורה למחול. -אה, באמת?

בדיוק מה שאני צריך. -כן. -יש לך את מספר הטלפון שלה?

לא. שרגא, היא נפטרה בשנת 1991.

אז אין לך. -לא. -אז למה את מספרת לי עליה?

כי היא מחלוצות המחול המודרני, ולפי מה שראיתי,

הריקוד שלך הוא מאוד מודרני. -לא, זה בכלל לא ריקוד. זה...

כן. טוב, אתה יכול להסתכל בכמה מהסרטונים שלה ביו-טיוב,

ואולי תראה קצת מהריקודים שלה ותבין שריקוד יכול להיראות

קצת אחרת ממה שאתה חושב. -באמת? -כן.

טוב. איך אמרת, מרתה גרהם? -כן. -"גרהם" כמו "קילו"?

עם ה"א, כן. -עם ה"א. -כן. -קילוגרהם. -גרהם.

מרתה גרהם, לא קילוגרהם.

את זה אני גם יכול לעשות. -כן, זה לא בעיה.

זה סחרחורת יעשה לי. הנה עוד פעם הציפורים האלה שיש לה. -כן.

יפה.

יופי.

ריקוד מעניין. -יפה.

ומה זה פה?

נו, מצאת אותן?

מצאתי את אלו. -לא. -את אלו. -לא.

ואת אלו. -לא, לא! איפה נעלי הריקוד הוורודות שלי

עם השרוכים והפונפון? -אני חיפשתי בכל הבית.

אני לא מוצאת אותן. -אז איך אני ארקוד בלי הנעליים שלי? יחפה?

רגע, בעצם למה לא? אני ארקוד יחפה.

אני אצור ריקוד עכשווי ומודרני על מצב האנושות.

בוודאי. מה מצב האנושות היום?

אנחנו בין שתי מלחמות עולם, בדיכאון מהמשבר הכלכלי הגדול ו...

בודדים. -מדהים, מדהים.

עד היום רקדתי עם נעלי ריקוד,

והשתדלתי להיראות כאילו אני מרחפת,

אבל עכשיו אני יכולה לרקוד יחפה. זה מחבר אותי יותר לקרקע

ונותן משמעות. זה נותן משמעות למשקל הגוף שלי.

זה פשוט סוג חדש של ריקוד. איך אני אקרא לו?

איך אני אקרא לו? איך אני אקרא לו?

הריקוד היחף? לא. הריקוד הקרקעי? לא.

אולי... -אולי ריקוד... אולי ריקוד...

אולי ריקוד מודרני? -ריקוד מודרני.

כן, כן. ריקוד מודרני. ואז אוכל לבטא נושאים,

נושאים כמו מלחמה, דיכאון או בדידות.

בהחלט נושאים... מלבבים.

שני צעדים קדימה, העברת משקל. לא...

שני צעדים קדימה, העברת מש...

מה קרה?

מה קרה?

מה, אתה לומד לרקוד מספר? -כן. המרתה גרהם הזאת שלך היא...

היא לא עזרה לי בכלל עם הריקודים שלה.

אני לא חושב ש... כל התנועות האלה,

אני לא חושב שזה ממש מתאים למסיבת ריקודים עם די-ג'יי.

כן. טוב, מרתה הושפעה מתנועות הנשימה של הגוף,

מהכיווץ והפתיחה. בעזרתן היא יצרה את הכוריאוגרפיה שלה.

כל הכבוד, אבל זה לא עוזר לי לריקוד

במסיבת ריקודים אמיתית עם די-ג'יי.

טוב, אולי אתה צודק, שרגא, אז בוא נעזוב את הספר. -כן.

נעזוב אותו, ובוא ננסה

לרקוד ריקוד פשוט.

לא, לא, לא, שרגא. בוא, ננסה, ננסה. -ממש ככה,

בן ובת ככה? -כן, כן, כן, כן.

מוכן? אחת, שתיים, שלוש,

אחת, שתיים, שלוש. -שתיים, שלוש. -יפה.

אחת, שתיים, שלוש, אחת, שתיים, שלוש. יפה!

אחת, שתיים, שלוש. -תראה.

זה פחות קשה ממה שחשבתי. -נכון?

תגידי, נטע... -מה? -אולי תסכימי לבוא אתי למסיבת הריקודים?

אני הייתי ממש שמחה, שרגא, אבל יש לי מחר מבחן באוניברסיטה.

מבחן? במה? -בתולדות המחול.

מה כבר יש ללמוד בתולדות המחול? -מה זאת אומרת?

ידעת שמרתה גרהם

הייתה ממקימות להקת המחול הישראלית "בת שבע",

והייתה אפילו המנהלת הראשונה של הלהקה?

שרגא?

מרתה ידידתי, אני כל כך שמחה לפגוש אותך.

גם אני, הברונית בת שבע דה רוטשילד.

את יכולה לקרוא לי בת שבע. -בשמחה, בת שבע.

מרתה, כיוון שאני כל כך אוהבת את פועלך בתחום המחול המודרני,

הייתי רוצה להציע לך את תפקיד מנהלת להקה חדשה

שבדעתי להקים בארץ ישראל.

הברונית... זאת אומרת, בת שבע,

לכבוד הוא לי לנהל להקת מחול בארץ ישראל, את להקת...

להקת... איך אמרת שקוראים ללהקה?

עוד אין לה שם. אולי יש לך רעיון?

רעיון? אולי להקת המחול "ישראלה"?

אולי שם יותר אישי. -אישי? אולי להקת המחול המודרנית של...

אולי שם של מישהו, שם של בן-אדם או אולי...

אולי אישה. -להקת המחול המודרני של מרתה גרהם.

לא, לא, לא. אני חושבת שצריך שם יותר ישראלי.

ישראלי? אז מה דעתך על השם...

להקת "לילך"?

מה דעתך על שם שיש בו... מספר?

מספר? -נניח, שבע.

למה את מתכוונת, הברונית? סליחה, בת שבע.

מה אמרת? -מה? -מה אמרת? -מה?

בת שבע? אני לא חשבתי על זה בכלל,

אבל בת שבע זה שם נפלא ללהקה. אם כך, הוחלט פה אחד -

להקת "בת שבע".

איזה צירוף מקרים. זה בדיוק גם השם שלי.

לא משהו. -לא משהו מאוד גם לך, עליזה.

אתה באמת לא יודע לרקוד.

נטע אומרת שלא צריך לדעת לרקוד

ושכל תנועה היא בעצם ריקוד.

כן? -כן. -זה נראה יותר סיוד מריקוד.

בריקוד מודרני גם סיוד זה ריקוד.

שמעת על... אולי, במקרה, על קילוגרהם?

על מרתה גרהם? -ברור. אני הרי צופה בתכנית שלך.

אה, נכון. אז זה מה שהיא חשבה, והיא נחשבת לרקדנית המאה.

מבחינתה וגם מבחינתי אני יודע לרקוד.

אני רק צריך למצוא לי בת-זוג.

את כבר מצאת בן-זוג? -עוד אף אחד לא הזמין אותי.

גם אותי. -אז אולי אתה לא צריך לחכות עד שיזמינו אותך,

וכדאי שתזמין בעצמך.

באמת, זה רעיון לא רע... מה? שאני אזמין בעצמי.

את מי? -את מי? אני לא יודע את מי. אין לי רעיון.

מה? מה?

מה קרה לנטע? היא לא מרגישה טוב?

אני לא יודע. היא כל הזמן... זה ריקוד כזה כנראה.

להתראות, עליזה.

עליזה. -עליזה, גם לך. מאוד.

אה, אה! עליזה, עליזה. סליחה, חברים,

אני צריך להתקשר לשכנה שלי מלמטה. קוראים לה עליזה. רק רגע.

עליזה? -כן.

שלום. מי זה? -זה אני, שרגא.

אוי, שלום, שרגא. איזו הפתעה. -כן. הפתעה גדולה.

תשמעי, זה בקשר למסיבת הריקודים.

הרי אני קיבלתי בדואר הזמנה למסיבה עם די-ג'יי במתנ"ס,

וגם את הרי... -כן, כן, כן. כבר דיברנו על זה, שרגא.

בדיוק, נכון. אז ככה, אז חשבתי שאם את קיבלת הזמנה

למסיבה עם הדי-ג'יי וגם אני קיבלתי הזמנה,

ואם לך אין בן-זוג וגם לי אין בן-זוג,

אז חשבתי שאולי...

אולי נוכל ללכת ביחד.

תודה, אבל אני צריכה לחשוב על זה. נראה.

טוב, אז... תודיעי לי כשתחליטי.

החלטתי. -באמת? -אני מסכימה. -יש, יש!

יש לי בת-זוג למסיבה!

אני אבוא לאסוף אותך בשמונה בערך. -בסדר גמור.

יש! יש! יש!

זאת אף פעם לא אומרת שלום. שמת לב? -שרגא, שרגא,

אני יודעת שכל תנועה היא ריקוד,

אבל אני חושבת שבכל זאת צריך לעבוד עוד קצת

על הריקוד שלך, נכון? -נכון, נכון. -יאללה, בוא.

כן!

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום