×

我們使用cookies幫助改善LingQ。通過流覽本網站,表示你同意我們的 cookie policy.


image

Shraga Bishgada, שרגא בישגדא עונה 2: אברהם לינקולן

שרגא בישגדא עונה 2: אברהם לינקולן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה, למשל, הכיכר לא מרובעת,

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה,

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את 'בישגדא'.

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'בריזה'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא. שלוש, ארבע והנה זה מתחיל".

נחמד פה.

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. זה אני!

תגידו, אתם יודעים מהי עינית? עינית.

עינית זה חור ההצצה שבדלת, ודרכו אנחנו יכולים

להציץ ולראות מי זה האיש או הילד או הילדה

שמתדפק על דלתנו. זו העינית.

טוב, חשבתם פעם למה העינית של הדלת

היא בגובה של אדם מבוגר?

הרי תמיד המבוגרים אומרים לילדים:

"לא פותחים את הדלת לפני שמציצים בעינית

"ורואים שזה מישהו מוכר", כן?

אבל אף אחד לא חשב על זה שהעינית של הדלת

היא לא בגובה של ילדים, היא בגובה של מבוגרים.

ואז מה? אם ילד רוצה לראות מי מצלצל, כן?

אז מה הוא צריך לעשות? מה, לקחת כיסא, לעלות עליו,

שזה מאוד מסוכן, ולהציץ?

לדעתי, יש פה בעיה.

ואני, אני מתכוון לפנות לנטע,

שהיא בוועד הבית החדש,

ולדרוש ממנה להנמיך את העיניות בכל הדלתות בבניין.

ילדי כל הבניין, התאחדו, כדי לראות מי המצלצל בדלת!

קשקוש בלבוש. -קשקוש בלבוש מאוד גם לך, עליזה.

אם הילד יסתכל דרך עינית בגובה שלו, אז מה הוא יראה?

את המכנסיים של מי שצלצל.

רגע, רגע, רגע. קודם כול, עליזה, מאוד יכול להיות

שמי שצלצל זה ילד, חברים של הילד,

ואז אין בכלל בעיה.

כשאין בעיה אז אין בעיה, אבל אם זה מבוגר?

אם זה מבוגר? -כן. -שיתכופף ויראה את הפנים שלו.

זו בעיה? עליזה, זה לא כל כך קשה. -כן, בטח.

אתה רואה אותי מתכופפת? -למה לא?

מה זה "למה לא"? מה עם הגב שלי?

עליזה, ביטחון הילדים חשוב יותר מהגב שלך.

באמת? -כן.

אז תדע לך, שרגא בישגדא... -כן?

שאם תפנה לוועד הבית בדרישה להנמיך את העיניות... -כן?

אני אתנגד, ואני אדרוש בשם כל מי שכואב לו הגב... -כן?

להשאיר אותן באותו גובה.

כן? -כן. -אז דעי לך, עליזה פזיזה,

שבבניין שלנו רוב המשפחות עם ילדים,

והן תהיינה בעד ההנמכה.

כן? -כן.

אז דע לך, שרגא, שהחצי השני של המשפחות יתנגדו.

שיתנגדו. -ואנחנו נדרוש שיגביהו את העיניות עוד יותר.

תדרשו.

ואם דרישותינו לא יתקבלו... -כן?

אנחנו נתפצל מוועד הבית ונקים לנו ועד משלנו

שידאג רק לנו. -עד כאן, עליזה. -איזה "עד כאן"?

עוד לא גמרתי איתך. -עד כאן, עליזה.

אני לא אתן לבניין להתפצל לשני ועדים, זה הכול.

ועד הבית הוא של כל הדיירים, הוא נבחר על ידי הדיירים

והוא פועל למען הדיירים.

ממש נאום לינקולן. -מי? -לינקולן.

אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית.

לא שמעת עליו? -ודאי ששמעתי עליו.

אברהם לינקולן. -נכון.

אבי. -אבי. -כן. מה זה קשור?

בנאום גטיסברג... -כן?

הוא אמר בערך מה שאתה אמרת,

שהממשלה היא של העם. -כן? -נבחרה על ידי העם,

וגם פועלת למען העם. -למען העם, כן, כן. -כן.

למה הוא היה צריך להגיד דבר כזה? -תברר בעצמך.

אני עסוקה עכשיו. -למה? כי את צופה בבלוג שלי? -לא.

כי אני צריכה לארגן את הקמת הוועד המתנגד.

עליזה...

שוב ניתקה.

מה היא לוחמנית כל כך?

אברהם לינקולן...

מה הקשר של עינית הדלת לעבדות?

רגע!

זאת נטע.

אוי.

היא מוציאה לי לשון.

נטע, את מוציאה לי לשון? -כן, כי אתה מציץ. -מה?

שרגא. -מה? -בוא.

אני אגיד לך למה אני מציץ. אני רק רציתי להדגים שימוש בעינית.

משהו בקשר לבלוג? -כן, והגעת בדיוק בזמן

כי את ועד הבית, נכון? -כן. למה?

או, אז תכננתי לפנות אלייך ולבקש ממך בשם כל ילדי הבניין

להנמיך את העיניות של הדלתות לגובה של ילדים.

רעיון מצחיק. -נכון? -כן.

אבל אל תשאלי, עליזה פתאום התרגזה ואמרה ש...

שאם ועד הבית יסכים להנמיך את העיניות לגובה הילדים,

אז היא תקים ועד נגדי ותפצל את הבניין לשני ועדים.

מה? -כן. אסור לזה לקרות, נטע.

ברור שלא. מה, כל אחד שמתנגד להחלטת הוועד

יפרוש ויקים לעצמו ועד אחר?

מצד שני, הנמכת העיניות היא עניין מאוד חשוב בעיניי, נטע,

ולא צריך להיכנע ללחץ של עליזה.

דילמת אברהם לינקולן. -מכירה אותו?

ברור. אתה מכיר אותו? -ברור. הוא היה נשיא ארצות הברית.

נכון. -כן.

אז נעשה מה שהוא עשה. -מה הוא עשה?

הוא התנגד לעבדות וגם לפרישת מדינות הדרום

שבאה בעקבות הרצון לבטל את העבדות.

ועכשיו בעברית.

אברהם לינקולן חי לפני יותר מ-150 שנה,

כשבארצות הברית השחורים עדיין היו עבדים.

את זה ידעת? -לפני 150 שנה עוד היו עבדים? -כן.

וואו. מה, אנשים שקונים ומוכרים אותם כמו רכוש? -כן.

ועובדים בלי שכר? -אלה עבדים.

המדינות בצפון ארצות הברית ובראשן לינקולן

רצו לבטל את העבדות.

המדינות בדרום ארצות הברית התנגדו ללינקולן

ולא הסכימו לבטל את העבדות.

כשלינקולן נבחר לנשיא,

מדינות הדרום חששו שהוא יבטל את העבדות

ולכן הן הכריזו על פרישה מברית הארצות של ארצות הברית.

באמת? -כן. -בדיוק כמו עליזה,

שהיא רוצה לפרוש מהוועד ולהקים ועד חדש של דיירים

שלא מוכנים להתכופף לעינית. -כן, בערך.

נו, אז מה אברהם לינקולן עשה? -תראה בעצמך.

איך? זה היה לפני 150 שנה.

אה, הבנתי. בטח סבתא רבא של סבתא של סבא שלך

הייתה קרובה של לינקולן.

לא קרובה. ספרית.

שלום.

אני רוצה לגלח את הזקן. תורידי הכול.

אתה בטוח שאתה רוצה להוריד את כל הזקן?

כן, כן. תורידי, תורידי, תורידי הכול למען ארצות הברית של אמריקה.

אין לי זמן לטפח זקן בימים אלו.

מה קורה? מה קרה?

לפני חודש נבחרתי לנשיאות ארצות הברית.

נו, אז כבר נבחרת. מה הלחץ? -עוד לפני שהושבעתי לנשיא,

מדינות הדרום, זאת אומרת, קרוליינה, מיסיסיפי, פלורידה,

אלבמה, לואיזיאנה, הן כבר הכריזו על פרישתן מארה"ב.

בעיה גדולה. מה תעשה?

מה אעשה? לא אתן לזה לקרות,

למען ארצות הברית של אמריקה.

אבל זה מה שהם רוצים. -לא. הם רוצים שהעבדות תימשך,

זה מה שהם רוצים. -אז אין בררה.

מה, תכריח אותם להישאר בברית הארצות של אמריקה?

בוודאי. נבחרתי לנשיא ארצות הברית כולה.

לא ייתכן שבכל פעם שמישהו לא יהיה מרוצה מתוצאות הבחירות

הוא יפרוש מארצות הברית.

המשימה שלי היא לשמור על ארצות הברית מאוחדת.

אז אל תבטל את העבדות.

וגם לבטל את העבדות למען ארצות הברית של אמריקה.

תשמע, גם וגם זו בעיה. -כן? -שמעתי הבוקר

שגם טקסס פורשת. -טקסס? -כן.

ממי שמעת את זה? -אנחנו הספרים תמיד שומעים הכול.

אינאף! מספיק!

יש לי הרבה הרבה עבודה.

אבל לא הורדתי לך את כל הזקן.

אין לי זמן. הולכת לפרוץ מלחמת אזרחים.

גילחתי לך רק את השפם. -לא נורא.

למען ארצות הברית של אמריקה! ביי ביי.

אני אעזור לך. -תודה רבה.

את מבינה? את הרי ועד הבית.

את יכולה להחליף את המנעולים של חדר הזבל

ולתת מפתח רק לאנשים שהסכימו להנמיך את העינית.

אבל, שרגא, אני לא מבינה. -רעיון מצוין. מה הבעיה שלך?

בעיה, כי מה שנקבל בסוף זה בניין שלם שכולו מסריח

וחצי מהדיירים שהנמיכו את העינית. -אז את יודעת מה,

אז יש לי רעיון אחר. שימי לב... -רגע, שרגא,

למה אתה כל כך רוצה להילחם

באנשים שלא רוצים להנמיך את העינית?

כי זה מה שאבי עשה, אברהם לינקולן עשה,

וחשבתי שאני צריך ללמוד ממנו.

אתה ממש לא אברהם לינקולן,

כי אברהם לינקולן בכלל בכלל לא רצה מלחמה.

אלה היו מדינות הדרום שבכלל התחילו בהפגזות.

אבל אחרי שהוא כבר היה בתוך המלחמה,

הוא החליף את מפקד הצבא שלו, שלא היה מספיק לוחמני,

במפקד קצת יותר קשוח.

כן, הוא ידע שהוא חייב לנצח במלחמה הזאת

בשביל לשמור על שלמות ארצות הברית.

כמו... כמו לשמור על שלמות הוועד, הבנתי.

רגע, אבל אנחנו בכלל לא במלחמה.

אנחנו הרבה לפני מלחמה. אנחנו לא צריכים בכלל להגיע

למצב של מלחמה, שרגא.

רגע, רגע, אבל אם הם יתחילו, אנחנו חייבים להיות מוכנים, לא?

את יודעת מה? מעניין מה אברהם לינקולן חשב על זה.

אתה רוצה שאני אשאל אותו?

את יכולה? -אני ועד הבית, לא?

שלום לנשיא לינקולן. -שלום לך, נטע.

בימיך, לפני 150 שנה, לא הייתה טלוויזיה,

ובימינו היא כבר קיימת, וזאת הזדמנות טובה

לערוך איתך ריאיון בלעדי.

מאיפה את? -מ-2014. -כן.

העתיד מביא איתו קדמה. כן, זה נכון.

אבל מזל שהוא מגיע רק במינון של יום אחד בכל פעם.

חשבת מה היה קורה לו הפסדת במלחמה נגד ארצות הדרום?

גם הוודאות שנפסיד במאבק

אסור שתמנע מאיתנו מלתמוך בעניין שבעינינו הוא צודק.

אבל המלחמה סוף סוף הסתיימה, וניצחת בה. אתה שמח?

במלחמה אין שום דבר טוב.

לא המוות של חבריך, לא המוות של אויביך.

הדבר היחיד שטוב במלחמה הוא שהיא מסתיימת.

ביטלת את העבדות רק אחרי המלחמה. -נכון.

למה לא ביטלת אותה בזמן המלחמה?

תרשי לי, נטע, לענות לך בשאלה.

כמה רגליים יש לכלב אם קוראים לזנב שלו רגל?

חמש.

ארבע. לקרוא לזנב רגל לא הופך אותו לרגל.

מה אני אומר בזה? שרק אחרי הניצחון במלחמה

ההחלטה לבטל את העבדות הייתה מעשית.

לינקולן, אתה נחשב לנשיא הכי אמין, ישר והגון. -תודה, תודה.

זה עזר לך למלא את תפקידך? -בקלות.

אני חושב שאפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן,

אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן,

אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן.

תודה, נטע. -תודה, לינקולן.

וד"ש לשרגא.

יש לך ד"ש מהנשיא. -תודה.

את יודעת מה? אני הבנתי את המסר.

אני מוכן לחשוב על פשרות.

איזה פשרות, שרגא? אתה לא במלחמת האזרחים.

אתה כאן, ברחוב הקסם 4,

מקום שבו ועד הבית בכלל לא מחליט על גובה העיניות.

הוא אפילו לא מחליט אם תשים עינית על הדלת או לא תשים. -לא?

לא, ברור שלא. גם לא באיזה צבע לצבוע את הדלת שלך.

תאר לך שוועד הבית לא היה מסכים שהדלת שלך תהיה צהובה.

שמעת, עליזה? זה בלתי אפשרי בכלל.

הרגת אותי. -הרגת אותי מאוד גם לך, עליזה.

נפלתי מהכורסה מרוב צחוק.

ממה?

לנעול את חדר הזבל ולא לתת את המפתח?

בקטע הזה גמרת אותי.

ידעת מההתחלה שהוועד לא יכול להכריח? -ברור.

אז תדעי לך, עליזה... -כן?

שמחר אני אכנס את כל הדיירים

ואני אדרוש מהוועד להכריח.

אתה רציני?

לא.

מה מצחיק?

כלום.

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


שרגא בישגדא עונה 2: אברהם לינקולן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת, "There are some things you should always know,

"כמו למה, למשל, הכיכר לא מרובעת, "Like why, for example, the square is not square,

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה, "And what are the differences between chocolate and chocolate,

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את 'בישגדא'. "Or why do they attach 'Bishgada' like Shraga?

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל? "Who invented electricity? -Who domesticated the camel?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'בריזה'? "Who drew the Mona Lisa? - Who came up with a word like 'Breeze'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר? "Who climbed the top of the mountain? - And who lives in Zanzibar?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה? "Who built a tower in Pisa? - Who is Aliza's mother?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא. שלוש, ארבע והנה זה מתחיל".

נחמד פה.

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. זה אני!

תגידו, אתם יודעים מהי עינית? עינית.

עינית זה חור ההצצה שבדלת, ודרכו אנחנו יכולים

להציץ ולראות מי זה האיש או הילד או הילדה

שמתדפק על דלתנו. זו העינית.

טוב, חשבתם פעם למה העינית של הדלת

היא בגובה של אדם מבוגר?

הרי תמיד המבוגרים אומרים לילדים:

"לא פותחים את הדלת לפני שמציצים בעינית

"ורואים שזה מישהו מוכר", כן?

אבל אף אחד לא חשב על זה שהעינית של הדלת

היא לא בגובה של ילדים, היא בגובה של מבוגרים.

ואז מה? אם ילד רוצה לראות מי מצלצל, כן?

אז מה הוא צריך לעשות? מה, לקחת כיסא, לעלות עליו,

שזה מאוד מסוכן, ולהציץ?

לדעתי, יש פה בעיה.

ואני, אני מתכוון לפנות לנטע,

שהיא בוועד הבית החדש,

ולדרוש ממנה להנמיך את העיניות בכל הדלתות בבניין.

ילדי כל הבניין, התאחדו, כדי לראות מי המצלצל בדלת!

קשקוש בלבוש. -קשקוש בלבוש מאוד גם לך, עליזה.

אם הילד יסתכל דרך עינית בגובה שלו, אז מה הוא יראה?

את המכנסיים של מי שצלצל.

רגע, רגע, רגע. קודם כול, עליזה, מאוד יכול להיות

שמי שצלצל זה ילד, חברים של הילד,

ואז אין בכלל בעיה.

כשאין בעיה אז אין בעיה, אבל אם זה מבוגר?

אם זה מבוגר? -כן. -שיתכופף ויראה את הפנים שלו.

זו בעיה? עליזה, זה לא כל כך קשה. -כן, בטח.

אתה רואה אותי מתכופפת? -למה לא?

מה זה "למה לא"? מה עם הגב שלי?

עליזה, ביטחון הילדים חשוב יותר מהגב שלך.

באמת? -כן.

אז תדע לך, שרגא בישגדא... -כן?

שאם תפנה לוועד הבית בדרישה להנמיך את העיניות... -כן?

אני אתנגד, ואני אדרוש בשם כל מי שכואב לו הגב... -כן?

להשאיר אותן באותו גובה.

כן? -כן. -אז דעי לך, עליזה פזיזה,

שבבניין שלנו רוב המשפחות עם ילדים,

והן תהיינה בעד ההנמכה.

כן? -כן.

אז דע לך, שרגא, שהחצי השני של המשפחות יתנגדו.

שיתנגדו. -ואנחנו נדרוש שיגביהו את העיניות עוד יותר.

תדרשו.

ואם דרישותינו לא יתקבלו... -כן?

אנחנו נתפצל מוועד הבית ונקים לנו ועד משלנו

שידאג רק לנו. -עד כאן, עליזה. -איזה "עד כאן"?

עוד לא גמרתי איתך. -עד כאן, עליזה.

אני לא אתן לבניין להתפצל לשני ועדים, זה הכול.

ועד הבית הוא של כל הדיירים, הוא נבחר על ידי הדיירים

והוא פועל למען הדיירים.

ממש נאום לינקולן. -מי? -לינקולן.

אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית.

לא שמעת עליו? -ודאי ששמעתי עליו.

אברהם לינקולן. -נכון.

אבי. -אבי. -כן. מה זה קשור?

בנאום גטיסברג... -כן?

הוא אמר בערך מה שאתה אמרת,

שהממשלה היא של העם. -כן? -נבחרה על ידי העם,

וגם פועלת למען העם. -למען העם, כן, כן. -כן.

למה הוא היה צריך להגיד דבר כזה? -תברר בעצמך.

אני עסוקה עכשיו. -למה? כי את צופה בבלוג שלי? -לא.

כי אני צריכה לארגן את הקמת הוועד המתנגד.

עליזה...

שוב ניתקה.

מה היא לוחמנית כל כך?

אברהם לינקולן...

מה הקשר של עינית הדלת לעבדות?

רגע!

זאת נטע.

אוי.

היא מוציאה לי לשון.

נטע, את מוציאה לי לשון? -כן, כי אתה מציץ. -מה?

שרגא. -מה? -בוא.

אני אגיד לך למה אני מציץ. אני רק רציתי להדגים שימוש בעינית.

משהו בקשר לבלוג? -כן, והגעת בדיוק בזמן

כי את ועד הבית, נכון? -כן. למה?

או, אז תכננתי לפנות אלייך ולבקש ממך בשם כל ילדי הבניין

להנמיך את העיניות של הדלתות לגובה של ילדים.

רעיון מצחיק. -נכון? -כן.

אבל אל תשאלי, עליזה פתאום התרגזה ואמרה ש...

שאם ועד הבית יסכים להנמיך את העיניות לגובה הילדים,

אז היא תקים ועד נגדי ותפצל את הבניין לשני ועדים.

מה? -כן. אסור לזה לקרות, נטע.

ברור שלא. מה, כל אחד שמתנגד להחלטת הוועד

יפרוש ויקים לעצמו ועד אחר?

מצד שני, הנמכת העיניות היא עניין מאוד חשוב בעיניי, נטע,

ולא צריך להיכנע ללחץ של עליזה.

דילמת אברהם לינקולן. -מכירה אותו?

ברור. אתה מכיר אותו? -ברור. הוא היה נשיא ארצות הברית.

נכון. -כן.

אז נעשה מה שהוא עשה. -מה הוא עשה?

הוא התנגד לעבדות וגם לפרישת מדינות הדרום

שבאה בעקבות הרצון לבטל את העבדות.

ועכשיו בעברית.

אברהם לינקולן חי לפני יותר מ-150 שנה,

כשבארצות הברית השחורים עדיין היו עבדים.

את זה ידעת? -לפני 150 שנה עוד היו עבדים? -כן.

וואו. מה, אנשים שקונים ומוכרים אותם כמו רכוש? -כן.

ועובדים בלי שכר? -אלה עבדים.

המדינות בצפון ארצות הברית ובראשן לינקולן

רצו לבטל את העבדות.

המדינות בדרום ארצות הברית התנגדו ללינקולן

ולא הסכימו לבטל את העבדות.

כשלינקולן נבחר לנשיא,

מדינות הדרום חששו שהוא יבטל את העבדות

ולכן הן הכריזו על פרישה מברית הארצות של ארצות הברית.

באמת? -כן. -בדיוק כמו עליזה,

שהיא רוצה לפרוש מהוועד ולהקים ועד חדש של דיירים

שלא מוכנים להתכופף לעינית. -כן, בערך.

נו, אז מה אברהם לינקולן עשה? -תראה בעצמך.

איך? זה היה לפני 150 שנה.

אה, הבנתי. בטח סבתא רבא של סבתא של סבא שלך

הייתה קרובה של לינקולן.

לא קרובה. ספרית.

שלום.

אני רוצה לגלח את הזקן. תורידי הכול.

אתה בטוח שאתה רוצה להוריד את כל הזקן?

כן, כן. תורידי, תורידי, תורידי הכול למען ארצות הברית של אמריקה.

אין לי זמן לטפח זקן בימים אלו.

מה קורה? מה קרה?

לפני חודש נבחרתי לנשיאות ארצות הברית.

נו, אז כבר נבחרת. מה הלחץ? -עוד לפני שהושבעתי לנשיא,

מדינות הדרום, זאת אומרת, קרוליינה, מיסיסיפי, פלורידה,

אלבמה, לואיזיאנה, הן כבר הכריזו על פרישתן מארה"ב.

בעיה גדולה. מה תעשה?

מה אעשה? לא אתן לזה לקרות,

למען ארצות הברית של אמריקה.

אבל זה מה שהם רוצים. -לא. הם רוצים שהעבדות תימשך,

זה מה שהם רוצים. -אז אין בררה.

מה, תכריח אותם להישאר בברית הארצות של אמריקה?

בוודאי. נבחרתי לנשיא ארצות הברית כולה.

לא ייתכן שבכל פעם שמישהו לא יהיה מרוצה מתוצאות הבחירות

הוא יפרוש מארצות הברית.

המשימה שלי היא לשמור על ארצות הברית מאוחדת.

אז אל תבטל את העבדות.

וגם לבטל את העבדות למען ארצות הברית של אמריקה.

תשמע, גם וגם זו בעיה. -כן? -שמעתי הבוקר

שגם טקסס פורשת. -טקסס? -כן.

ממי שמעת את זה? -אנחנו הספרים תמיד שומעים הכול.

אינאף! מספיק!

יש לי הרבה הרבה עבודה.

אבל לא הורדתי לך את כל הזקן.

אין לי זמן. הולכת לפרוץ מלחמת אזרחים.

גילחתי לך רק את השפם. -לא נורא.

למען ארצות הברית של אמריקה! ביי ביי.

אני אעזור לך. -תודה רבה.

את מבינה? את הרי ועד הבית.

את יכולה להחליף את המנעולים של חדר הזבל

ולתת מפתח רק לאנשים שהסכימו להנמיך את העינית.

אבל, שרגא, אני לא מבינה. -רעיון מצוין. מה הבעיה שלך?

בעיה, כי מה שנקבל בסוף זה בניין שלם שכולו מסריח

וחצי מהדיירים שהנמיכו את העינית. -אז את יודעת מה,

אז יש לי רעיון אחר. שימי לב... -רגע, שרגא,

למה אתה כל כך רוצה להילחם

באנשים שלא רוצים להנמיך את העינית?

כי זה מה שאבי עשה, אברהם לינקולן עשה,

וחשבתי שאני צריך ללמוד ממנו.

אתה ממש לא אברהם לינקולן,

כי אברהם לינקולן בכלל בכלל לא רצה מלחמה.

אלה היו מדינות הדרום שבכלל התחילו בהפגזות.

אבל אחרי שהוא כבר היה בתוך המלחמה,

הוא החליף את מפקד הצבא שלו, שלא היה מספיק לוחמני,

במפקד קצת יותר קשוח.

כן, הוא ידע שהוא חייב לנצח במלחמה הזאת

בשביל לשמור על שלמות ארצות הברית.

כמו... כמו לשמור על שלמות הוועד, הבנתי.

רגע, אבל אנחנו בכלל לא במלחמה.

אנחנו הרבה לפני מלחמה. אנחנו לא צריכים בכלל להגיע

למצב של מלחמה, שרגא.

רגע, רגע, אבל אם הם יתחילו, אנחנו חייבים להיות מוכנים, לא?

את יודעת מה? מעניין מה אברהם לינקולן חשב על זה.

אתה רוצה שאני אשאל אותו?

את יכולה? -אני ועד הבית, לא?

שלום לנשיא לינקולן. -שלום לך, נטע.

בימיך, לפני 150 שנה, לא הייתה טלוויזיה,

ובימינו היא כבר קיימת, וזאת הזדמנות טובה

לערוך איתך ריאיון בלעדי.

מאיפה את? -מ-2014. -כן.

העתיד מביא איתו קדמה. כן, זה נכון.

אבל מזל שהוא מגיע רק במינון של יום אחד בכל פעם.

חשבת מה היה קורה לו הפסדת במלחמה נגד ארצות הדרום?

גם הוודאות שנפסיד במאבק

אסור שתמנע מאיתנו מלתמוך בעניין שבעינינו הוא צודק.

אבל המלחמה סוף סוף הסתיימה, וניצחת בה. אתה שמח?

במלחמה אין שום דבר טוב.

לא המוות של חבריך, לא המוות של אויביך.

הדבר היחיד שטוב במלחמה הוא שהיא מסתיימת.

ביטלת את העבדות רק אחרי המלחמה. -נכון.

למה לא ביטלת אותה בזמן המלחמה?

תרשי לי, נטע, לענות לך בשאלה.

כמה רגליים יש לכלב אם קוראים לזנב שלו רגל?

חמש.

ארבע. לקרוא לזנב רגל לא הופך אותו לרגל.

מה אני אומר בזה? שרק אחרי הניצחון במלחמה

ההחלטה לבטל את העבדות הייתה מעשית.

לינקולן, אתה נחשב לנשיא הכי אמין, ישר והגון. -תודה, תודה.

זה עזר לך למלא את תפקידך? -בקלות.

אני חושב שאפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן,

אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן,

אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן.

תודה, נטע. -תודה, לינקולן.

וד"ש לשרגא.

יש לך ד"ש מהנשיא. -תודה.

את יודעת מה? אני הבנתי את המסר.

אני מוכן לחשוב על פשרות.

איזה פשרות, שרגא? אתה לא במלחמת האזרחים.

אתה כאן, ברחוב הקסם 4,

מקום שבו ועד הבית בכלל לא מחליט על גובה העיניות.

הוא אפילו לא מחליט אם תשים עינית על הדלת או לא תשים. -לא?

לא, ברור שלא. גם לא באיזה צבע לצבוע את הדלת שלך.

תאר לך שוועד הבית לא היה מסכים שהדלת שלך תהיה צהובה.

שמעת, עליזה? זה בלתי אפשרי בכלל.

הרגת אותי. -הרגת אותי מאוד גם לך, עליזה.

נפלתי מהכורסה מרוב צחוק.

ממה?

לנעול את חדר הזבל ולא לתת את המפתח?

בקטע הזה גמרת אותי.

ידעת מההתחלה שהוועד לא יכול להכריח? -ברור.

אז תדעי לך, עליזה... -כן?

שמחר אני אכנס את כל הדיירים

ואני אדרוש מהוועד להכריח.

אתה רציני?

לא.

מה מצחיק?

כלום.

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום