×

我們使用cookies幫助改善LingQ。通過流覽本網站,表示你同意我們的 cookie 政策.


image

כאן חיים, למה אנחנו זוכרים את הנופלים בעזרת צפירת אזעקה? | כאן סקרנים

למה אנחנו זוכרים את הנופלים בעזרת צפירת אזעקה? | כאן סקרנים

‫בהרבה מדינות חולקים כבוד לנופלים ‫עם עמידה בדממה.

‫אבל צפירה תוך כדי הדומייה?

‫ברמה הלאומית, כיום, ‫יש את זה כנראה רק בישראל.

‫אז מאיפה התחיל המנהג הזה, ‫מי רצה להאריך אותו ל-15 דקות,

‫ולמה בישראל המשיכו עם זה ‫אחרי שכולם הפסיקו?

‫את יללת הסירנה אנחנו מכירים ‫כאזעקת חירום.

‫זה התחיל באירופה בסוף המאה ה-19

‫במטרה להתריע מפני שריפות ‫ולהזעיק את מכבי האש.

‫אבל הם לא המציאו את הגלגל.

‫הם פשוט הלכו לכנסייה ולקחו מכשיר ‫שהומצא בערך 100 שנים קודם לכן

‫כדי להגביר את הצליל הבוקע ‫מצינורות העוגב.

‫העוצמה של סירנה עשתה את העבודה:

‫היא הייתה חזקה, ייחודית ‫ושידרה סכנה ודחיפות.

‫כדי להעצים את האפקט,

‫כיוונו את הסירנה לשני טונים ‫בצורה של Hi-Low,

‫קצת כמו סירנה של מכונית משטרה בישראל ‫שמשתמשת בתווים מי ואז דו.

‫העוצמה שנבחרה הייתה קרובה ‫לסף הכאב.

‫אבל מה הקשר בין זה לבין דקת דומייה?

‫הטכנולוגיה הלכה והשתכללה ‫ובמהלך מלחמת העולם הראשונה

‫הבריטים פרסו בערים הגדולות צופרים ‫כדי להתריע מפני הפצצות.

‫היה צורך להבדיל בין שני מסרים:

‫צפירת אזהרה - נקבעה כצליל עולה ויורד,

‫ובהמשך נוספה גם צפירת הרגעה - ‫צליל ארוך ומונוטוני.

‫אז הבינו שיכול להיות כאן פטנט:

‫אפשר להשמיע צפירה ‫לכל אזרחי הממלכה באותו הזמן.

‫ואפשר לנצל את זה לא רק עבור התרעות,

‫אלא גם כדי לגרום לכל האזרחים ‫לעמוד דום ביחד, לאות זיכרון.

‫אז לקחו את צפירת ההרגעה ‫ונתנו לה משמעות חדשה - צפירת זיכרון.

‫המנהג הבריטי הזה, כמו הרבה אחרים, ‫הובא גם הוא לארץ ישראל.

‫הצפירה הראשונה כאות אבל ‫הושמעה בתל אביב ב-1925

‫כחלק מיום הזיכרון ‫לחללי מלחמת העולם הראשונה.

‫בירושלים, לעומת זאת, ‫נשמעו אז מטחי יריות.

‫כבר בשנות ה-30 צפירות כאות אבל ‫צברו פופולריות בארץ.

‫בהלוויה של ביאליק, למשל, ב-1934, ‫הופעלו צופרים של בתי חרושת.

‫כתבו על זה אפילו בעיתון "דבר":

‫"אותה שעה נשמעו בכל פינות העיר ‫צפירות בתי חרושת

‫"והכבאים שהודיעו על ביטול מלאכה ‫וכל עבודה.

‫"העיר הפסיקה את שאונה והמונה ‫למן קצה ועד קצה".

‫מנהג הצפירה ביום הזיכרון ‫התפשט גם להרבה מדינות נוספות,

‫אבל בגדול הופסק כבר בשנות ה-50. ‫למה?

‫כי הוא עורר טראומות ‫ממלחמת העולם השנייה.

‫הבריטים למשל, החליפו את הצפירה ‫בצלילי פעמוני הכנסייה,

‫וכך עשו גם מדינות כמו הולנד, ‫צרפת, אוסטרליה וקנדה.

‫אבל אצלנו... בשנות ה-50 ‫הצפירות רק התחילו לקבל תוקף רשמי.

‫ביום העצמאות הראשון, ב-1949, ‫היו כבר אזכרות לנופלים

‫שהייתה בהן דקת דומייה, ‫אבל ללא צפירה רשמית.

‫מה שכן, היו כמה יוזמות מקומיות ‫של צפירות.

‫למשל בחיפהב"יום שחרור העיר",

‫נערכה דקת דומייה שלוותה בצפירה ‫שהושמעה במערכות האזעקה בעיר,

‫בסיוע הספינות בנמל חיפהש"צפרו בכל הכוח, לבקשת ראש העיר".

‫תל אביב ראתה כי טוב והלכה בעקבות חיפה ‫וזה לא עצר שם.

‫ב-1951, נוהג הצפירה ‫כבר התפשט לכל הארץ.

‫באותה השנה יום הזיכרון ויום העצמאות ‫הופרדו לשני ימים צמודים.

‫ואז כבר כן הושמעו בארץ שתי צפירות:

‫האחת של דקה בשבע בבוקר ‫כדי לסמן תחילת יום הזיכרון,

‫ואחת של שתי דקות בשבע בערב ‫כדי לציין את סופו.

‫אבל המשפחות השכולות ‫זעמו מעצם הצמדת הימים,

‫וארגון "יד לבנים" דרש ‫להאריך את הצפירה ל-15 דקות

‫כדי להגדיל את הרושם של יום הזיכרון.

‫בכנסת הוסכם שההצעה לא ריאלית,

‫אבל כן הוחלט ב-1952 ‫להוסיף צפירה שלישית בת שתי דקות,

‫שהושמעה באמצע היום.

‫הבעיה הייתה שכל נושא הצפירה ‫לא כל כך תפס עדיין,

‫והמשפחות השכולות התלוננו שבמקומות רבים ‫התנועה פשוט המשיכה כרגיל.

‫כדי להבטיח שהתנועה תושבת, ‫פנה שוב ארגון "יד לבנים" לרשויות.

‫הפעם, בתביעה לנתק את ‫רשת הטלפונים הארצית בזמן הצפירה.

‫חברי הוועדה הממשלתית ‫העדיפו לנסות דרכים מתונות יותר:

‫הסברה, אכיפה מצד שוטרי תנועה, ‫ואפילו הצבת מחסומים.

‫אבל ההצעה הפשוטה והיעילה ביותר ‫הייתה להוסיף עוד צופרים.

‫וזה עבד, ‫המנהג תפס והתחיל להשתרש.

‫במשך שני העשורים הבאים הצפירות שונו, ‫הוקדמו ואוחרו מסיבות כאלה ואחרות,

‫ולאחר תיקון חוק "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" ‫בשנת 1959,

‫נוספה צפירה בת שתי דקות ‫גם ליום השואה.

‫ככה למשל תיארה בשנת 1958 ‫תלמידת כיתה ו' נעמי שטרן מרחובות

‫את תחושותיה במהלך הצפירה ‫ביום הזיכרון:

‫"נשמעה צפירה. עמדתי דום, ‫ולנגד עיניי חלפו דמויות שונות

‫"אשר בזכותן השגנו את עצמאותנו.

‫"ראיתי בדמיוני טנקים, חיילים, ‫רובים וסטנים בידי חיילים עבריים

‫"אשר הגנו על המולדת ‫ונלחמו בגבורה נפלאה".

‫פחות או יותר באותה תקופה העולם ‫הפסיק עם הצפירה ועבר לדרכים אחרות.

‫אבל אנחנו המשכנו.

‫למה? קודם כול, הרגל.

‫אין לנו הרבה פעמוני כנסיות, ‫וצופרי האזעקה - הם פשוט שם.

‫מאז סוף שנות ה-90 זה גם ממש פשוט:

‫ההפעלה של הצופרים היא אלקטרונית ‫ואפשר לעשות אותה מרחוק.

‫עד אז הפעילו אותם חיילי מילואים ‫אחד אחד, ידנית.

‫אבל זו לא רק קלות התפעול:

‫הזיכרון ומצב החירום ‫הם חלק בלתי נפרד מאיתנו,

‫מהחוויה שלנו ומחיי היום יום. ‫אנחנו מנסים להדחיק את מצב החירום

‫ואת האפשרות שהצפירות ‫יכולות להיות צפירות אמת.

‫וגם הידיעה שמערכות ישראל, ‫הזיכרון שלהן והשכול,

‫הם חלק בלתי נפרד של החיים שלנו.

‫שני הדברים האלה גורמים לכך ‫שהצפירה מייצרת את הכוח האדיר הזה

‫של העבר ושל ההווה שאנחנו חיים בו.

‫הוא חלק בלתי נפרד ‫מהחוויה שלנו פה בישראל.

‫ויש גם פן יהודי לצפירה:

‫כבר אלפי שנים שיש יום בשנה ‫שבו יהודים עומדים בשקט

‫ומקשיבים לצפירה קצת אחרת.

‫במחזור אפילו קוראים לראש השנה ‫"יום הזיכרון".

‫בתקופת המקדש נהגו לתקוע בשופר ‫באירועים מיוחדים,

‫וגם עם כניסת השבת, ‫כדי לבשר שהגיעה העת לחדול ממלאכה.

‫ועד היום בהרבה מקומות בארץ

‫אפשר לשמוע צפירה של ממש ‫בכניסת השבת.

‫הצפירה היא כבר מנהג כל כך ישראלי,

‫שלא נראה שהיא הולכת להשתנות מתישהו.

‫או שאולי כן? ‫מה אתם אומרים?

‫מדהים לחשוב כמה הרעש של צפירות ‫מפעיל אותנו.

‫בסרטון שלם שעוסק בצפירה ‫לא השמענו אפילו צפירה אחת.

למה אנחנו זוכרים את הנופלים בעזרת צפירת אזעקה? | כאן סקרנים ||||the fallen soldiers||siren sound|siren alert|| Warum gedenken wir der Gefallenen mit einer Sirene? | Neugierig hier Why do we remember the fallen with a siren? | Curious here Почему мы вспоминаем павших с сиреной? | Любопытно здесь

‫בהרבה מדינות חולקים כבוד לנופלים ‫עם עמידה בדממה. ||pay tribute||to the fallen|||in silence In many countries, honor is paid to the fallen by standing in silence.

‫אבל צפירה תוך כדי הדומייה? |siren|||the silence But a siren during the silence?

‫ברמה הלאומית, כיום, ‫יש את זה כנראה רק בישראל. At the national level, today, it probably only exists in Israel.

‫אז מאיפה התחיל המנהג הזה, ‫מי רצה להאריך אותו ל-15 דקות, So where did this custom start, who wanted to extend it to 15 minutes,

‫ולמה בישראל המשיכו עם זה ‫אחרי שכולם הפסיקו? And why in Israel did they continue with it after everyone else stopped?

‫את יללת הסירנה אנחנו מכירים ‫כאזעקת חירום. |wail|the siren|||as an emergency| We know the wail of the siren as an emergency alarm.

‫זה התחיל באירופה בסוף המאה ה-19 It started in Europe in the late 19th century

‫במטרה להתריע מפני שריפות ‫ולהזעיק את מכבי האש. ||||and alert||| In order to warn of fires and call the fire department.

‫אבל הם לא המציאו את הגלגל. But they didn't invent the wheel.

‫הם פשוט הלכו לכנסייה ולקחו מכשיר ‫שהומצא בערך 100 שנים קודם לכן |||to the church||device||||| They just went to church and took a device that was invented about 100 years earlier

‫כדי להגביר את הצליל הבוקע ‫מצינורות העוגב. ||||"that emanates"|from the pipes|the organ pipes to amplify the sound emanating from the pipes of the organ.

‫העוצמה של סירנה עשתה את העבודה: The power||The power of the siren||| Sirena's power did the trick:

‫היא הייתה חזקה, ייחודית ‫ושידרה סכנה ודחיפות. |||unique|and conveyed||and urgency She was strong, unique and radiated danger and urgency.

‫כדי להעצים את האפקט, |To enhance|| To enhance the effect,

‫כיוונו את הסירנה לשני טונים ‫בצורה של Hi-Low, "Set"||||tones|||| Tune the siren to two tones in the form of Hi-Low,

‫קצת כמו סירנה של מכונית משטרה בישראל ‫שמשתמשת בתווים מי ואז דו. |||||||uses|"musical notes"||| A bit like a police car siren in Israel that uses the characters me and then do.

‫העוצמה שנבחרה הייתה קרובה ‫לסף הכאב. |"was chosen"|||to the threshold| The intensity chosen was close to the pain threshold.

‫אבל מה הקשר בין זה לבין דקת דומייה? |||||||moment of silence But what does this have to do with a minute of silence?

‫הטכנולוגיה הלכה והשתכללה ‫ובמהלך מלחמת העולם הראשונה The technology||and advanced|||| The technology continued to improve and during the First World War

‫הבריטים פרסו בערים הגדולות צופרים ‫כדי להתריע מפני הפצצות. |deployed|||air raid sirens||||bombing raids The British deployed horns in the major cities to warn of bombs.

‫היה צורך להבדיל בין שני מסרים: ||distinguish between|||messages It was necessary to differentiate between two messages:

‫צפירת אזהרה - נקבעה כצליל עולה ויורד, |||as a sound|| Warning siren - defined as a rising and falling sound,

‫ובהמשך נוספה גם צפירת הרגעה - ‫צליל ארוך ומונוטוני. |"was added"|||all-clear signal|||and monotonous And later a calming siren was also added - a long and monotonous sound.

‫אז הבינו שיכול להיות כאן פטנט: |||||Patent or trick So they realized that there could be a patent here:

‫אפשר להשמיע צפירה ‫לכל אזרחי הממלכה באותו הזמן. |||||the kingdom|| It is possible to sound a siren to all citizens of the kingdom at the same time.

‫ואפשר לנצל את זה לא רק עבור התרעות, And you can use it not only for alerts,

‫אלא גם כדי לגרום לכל האזרחים ‫לעמוד דום ביחד, לאות זיכרון. |||||||stand at attention||as a sign| but also to make all the citizens stand still together, as a sign of remembrance.

‫אז לקחו את צפירת ההרגעה ‫ונתנו לה משמעות חדשה - צפירת זיכרון. ||||the all-clear|||||| So they took the calming siren and gave it a new meaning - memory siren.

‫המנהג הבריטי הזה, כמו הרבה אחרים, ‫הובא גם הוא לארץ ישראל. ||||||was brought|||| This British custom, like many others, was also brought to the Land of Israel.

‫הצפירה הראשונה כאות אבל ‫הושמעה בתל אביב ב-1925 The siren|The first|as a sign||||| The first siren as a sign of mourning was sounded in Tel Aviv in 1925

‫כחלק מיום הזיכרון ‫לחללי מלחמת העולם הראשונה. |||"to the fallen"||| As part of the day of remembrance for the martyrs of the First World War.

‫בירושלים, לעומת זאת, ‫נשמעו אז מטחי יריות. |||||bursts of gunfire|gunshots In Jerusalem, on the other hand, gunfire was then heard.

‫כבר בשנות ה-30 צפירות כאות אבל ‫צברו פופולריות בארץ. |||horn blasts|||gained|| Already in the 1930s sirens as a sign but gained popularity in the country.

‫בהלוויה של ביאליק, למשל, ב-1934, ‫הופעלו צופרים של בתי חרושת. at the funeral||Bialik's funeral||||factory sirens|||factories At Bialik's funeral, for example, in 1934, factory horns were activated.

‫כתבו על זה אפילו בעיתון "דבר": They even wrote about it in the "Davar" newspaper:

‫"אותה שעה נשמעו בכל פינות העיר ‫צפירות בתי חרושת "At that hour factory sirens were heard in all corners of the city

‫"והכבאים שהודיעו על ביטול מלאכה ‫וכל עבודה. "and the firefighters"|"who announced"|||work or labor|| "And the firefighters who announced the cancellation of work and all work.

‫"העיר הפסיקה את שאונה והמונה ‫למן קצה ועד קצה". |||"Noise"|"and its bustle"|"from one end"||| "The city has stopped its noise and counted from end to end."

‫מנהג הצפירה ביום הזיכרון ‫התפשט גם להרבה מדינות נוספות, The custom of blowing the horn on Memorial Day has also spread to many other countries,

‫אבל בגדול הופסק כבר בשנות ה-50. ‫למה? ||"was discontinued"|||| But it was largely discontinued in the 1950s. Why?

‫כי הוא עורר טראומות ‫ממלחמת העולם השנייה. ||evoked|traumas|from the war|| Because he evoked traumas from World War II.

‫הבריטים למשל, החליפו את הצפירה ‫בצלילי פעמוני הכנסייה, ||"replaced"|||"with the sounds"|church bells| The British, for example, replaced the siren with the sounds of church bells,

‫וכך עשו גם מדינות כמו הולנד, ‫צרפת, אוסטרליה וקנדה. |||||Netherlands||| And so did countries like the Netherlands, France, Australia and Canada.

‫אבל אצלנו... בשנות ה-50 ‫הצפירות רק התחילו לקבל תוקף רשמי. ||||the sirens||||official recognition| But with us... in the 1950s, the sirens just started to get official validity.

‫ביום העצמאות הראשון, ב-1949, ‫היו כבר אזכרות לנופלים ||||||memorial services| On the first Independence Day, in 1949, there were already memorials to the fallen

‫שהייתה בהן דקת דומייה, ‫אבל ללא צפירה רשמית. which had a minute's silence, but without an official siren.

‫מה שכן, היו כמה יוזמות מקומיות ‫של צפירות. What's more, there were several local siren initiatives.

‫למשל בחיפה, ב"יום שחרור העיר", For example, in Haifa, on "The City's Liberation Day",

‫נערכה דקת דומייה שלוותה בצפירה ‫שהושמעה במערכות האזעקה בעיר, "A moment of silence"|||"accompanied by"|with a siren|"that was sounded"||| A minute's silence was observed, accompanied by a siren that was played by the city's alarm systems,

‫בסיוע הספינות בנמל חיפה ‫ש"צפרו בכל הכוח, לבקשת ראש העיר". "with the assistance"|the ships|||||"full force"||| With the help of the ships in the port of Haifa that "honked with all their might, at the mayor's request".

‫תל אביב ראתה כי טוב והלכה בעקבות חיפה ‫וזה לא עצר שם. |||||followed|||||| Tel Aviv saw that it was good and followed Haifa and it didn't stop there.

‫ב-1951, נוהג הצפירה ‫כבר התפשט לכל הארץ. |custom||||| In 1951, the siren practice had already spread throughout the country.

‫באותה השנה יום הזיכרון ויום העצמאות ‫הופרדו לשני ימים צמודים. ||||||were separated|||adjacent days In the same year, Memorial Day and Independence Day were separated into two adjacent days.

‫ואז כבר כן הושמעו בארץ שתי צפירות: |||"were heard"||| And then two sirens were sounded in Israel:

‫האחת של דקה בשבע בבוקר ‫כדי לסמן תחילת יום הזיכרון, One minute past seven in the morning to mark the beginning of Memorial Day,

‫ואחת של שתי דקות בשבע בערב ‫כדי לציין את סופו. |||||||||its end And one of two minutes at seven in the evening to mark its end.

‫אבל המשפחות השכולות ‫זעמו מעצם הצמדת הימים, ||bereaved families|"were outraged"|by the fact|the linking| But the bereaved families were furious at the very attachment of the days,

‫וארגון "יד לבנים" דרש ‫להאריך את הצפירה ל-15 דקות And the Yad LaBanim organization demanded that the siren be extended to 15 minutes

‫כדי להגדיל את הרושם של יום הזיכרון. |||the impact||| To increase the impression of Memorial Day.

‫בכנסת הוסכם שההצעה לא ריאלית, |"was agreed"|the proposal||not realistic The Knesset agreed that the proposal was not realistic,

‫אבל כן הוחלט ב-1952 ‫להוסיף צפירה שלישית בת שתי דקות, But it was decided in 1952 to add a third two-minute siren,

‫שהושמעה באמצע היום. which was played in the middle of the day.

‫הבעיה הייתה שכל נושא הצפירה ‫לא כל כך תפס עדיין, The problem was that the whole siren thing hadn't quite caught on yet,

‫והמשפחות השכולות התלוננו שבמקומות רבים ‫התנועה פשוט המשיכה כרגיל. The families|||||the traffic||| And the bereaved families complained that in many places traffic simply continued as usual.

‫כדי להבטיח שהתנועה תושבת, ‫פנה שוב ארגון "יד לבנים" לרשויות. |||will be halted|turned again to|||||to the authorities To ensure that the movement is settled, the "Yad Labanim" organization contacted the authorities again.

‫הפעם, בתביעה לנתק את ‫רשת הטלפונים הארצית בזמן הצפירה. |"in a demand"||||the telephones|national phone network|| This time, in a lawsuit to disconnect the national telephone network during the siren.

‫חברי הוועדה הממשלתית ‫העדיפו לנסות דרכים מתונות יותר: |The committee||preferred to try|||moderate| The members of the government committee preferred to try more moderate ways:

‫הסברה, אכיפה מצד שוטרי תנועה, ‫ואפילו הצבת מחסומים. Public awareness campaign|Enforcement|by the authorities|police officers|||setting up|roadblocks Advocacy, enforcement by traffic policemen, and even setting up barriers.

‫אבל ההצעה הפשוטה והיעילה ביותר ‫הייתה להוסיף עוד צופרים. |the proposal||and most efficient||||| But the simplest and most effective suggestion was to add more horns.

‫וזה עבד, ‫המנהג תפס והתחיל להשתרש. |||||take root And it worked, the custom took hold and began to take root.

‫במשך שני העשורים הבאים הצפירות שונו, ‫הוקדמו ואוחרו מסיבות כאלה ואחרות, ||the decades|||were changed|were moved earlier|"and delayed"||| For the next two decades the sirens were changed, brought forward and delayed for one reason or another,

‫ולאחר תיקון חוק "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" ‫בשנת 1959, |||||Holocaust Remembrance Day|"and Heroism"| and after amending the "Holocaust and Heroism Remembrance Day" law in 1959,

‫נוספה צפירה בת שתי דקות ‫גם ליום השואה. A two-minute siren was added for Holocaust Day as well.

‫ככה למשל תיארה בשנת 1958 ‫תלמידת כיתה ו' נעמי שטרן מרחובות ||described|||||Naomi|Stern|from Rehovot For example, in 1958, sixth grade student Naomi Stern from Rehovot described it this way

‫את תחושותיה במהלך הצפירה ‫ביום הזיכרון: |Her feelings|||| Her feelings during the siren on Memorial Day:

‫"נשמעה צפירה. עמדתי דום, ‫ולנגד עיניי חלפו דמויות שונות |||"at attention"|before my eyes||"passed before"|Figures| "A siren sounded. I stood still, and different figures passed before my eyes

‫"אשר בזכותן השגנו את עצמאותנו. |Thanks to them|"we achieved"||our independence "Thanks to which we achieved our independence.

‫"ראיתי בדמיוני טנקים, חיילים, ‫רובים וסטנים בידי חיילים עבריים |In my imagination|tanks||Rifles|Sten submachine guns|||Hebrew soldiers "I saw in my imagination tanks, soldiers, guns and stans in the hands of Hebrew soldiers

‫"אשר הגנו על המולדת ‫ונלחמו בגבורה נפלאה". |"defended"||the homeland|||wonderful bravery "Who defended the homeland and fought with wonderful bravery."

‫פחות או יותר באותה תקופה העולם ‫הפסיק עם הצפירה ועבר לדרכים אחרות. ||||||||||to other methods| More or less at the same time the world stopped the siren and moved to other ways.

‫אבל אנחנו המשכנו. But we continued.

‫למה? קודם כול, הרגל. Why? First of all, the habit.

‫אין לנו הרבה פעמוני כנסיות, ‫וצופרי האזעקה - הם פשוט שם. |||||siren alarms|||| We don't have many church bells, and the sirens - they're just there.

‫מאז סוף שנות ה-90 זה גם ממש פשוט: Since the end of the 90s it's also really simple:

‫ההפעלה של הצופרים היא אלקטרונית ‫ואפשר לעשות אותה מרחוק. ||The sirens||electronic|||| The activation of the horns is electronic and can be done remotely.

‫עד אז הפעילו אותם חיילי מילואים ‫אחד אחד, ידנית. ||"operated"||||||manually Until then, reservists operated them one by one, manually.

‫אבל זו לא רק קלות התפעול: |||||operational ease But it's not just the ease of operation:

‫הזיכרון ומצב החירום ‫הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, |"and state"|||||| The memory and the state of emergency are an inseparable part of us,

‫מהחוויה שלנו ומחיי היום יום. ‫אנחנו מנסים להדחיק את מצב החירום "from the experience"||"and daily life"|||||suppress||| From our experience and everyday life. We are trying to suppress the emergency

‫ואת האפשרות שהצפירות ‫יכולות להיות צפירות אמת. ||the sirens|||| and the possibility that the sirens could be true sirens.

‫וגם הידיעה שמערכות ישראל, ‫הזיכרון שלהן והשכול, |The knowledge|systems of Israel||||and the bereavement And also the knowledge that Israel's systems, their memory and bereavement,

‫הם חלק בלתי נפרד של החיים שלנו. They are an integral part of our lives.

‫שני הדברים האלה גורמים לכך ‫שהצפירה מייצרת את הכוח האדיר הזה |||||the siren||||| These two things cause the siren to generate this tremendous power

‫של העבר ושל ההווה שאנחנו חיים בו. |the past||||| of the past and the present in which we live.

‫הוא חלק בלתי נפרד ‫מהחוויה שלנו פה בישראל. It is an integral part of our experience here in Israel.

‫ויש גם פן יהודי לצפירה: ||aspect||to the siren And there is also a Jewish side to the siren:

‫כבר אלפי שנים שיש יום בשנה ‫שבו יהודים עומדים בשקט For thousands of years there has been a day of the year when Jews stand still

‫ומקשיבים לצפירה קצת אחרת. "and listen"||| And listen to a slightly different siren.

‫במחזור אפילו קוראים לראש השנה ‫"יום הזיכרון". "in the cycle"|||||| In the cycle they even call Rosh Hashanah "Memorial Day".

‫בתקופת המקדש נהגו לתקוע בשופר ‫באירועים מיוחדים, |||"to blow"|with a shofar|| During the temple period, they used to blow the shofar on special occasions,

‫וגם עם כניסת השבת, ‫כדי לבשר שהגיעה העת לחדול ממלאכה. |||||to announce|||cease from work|from work And also with the entrance of Shabbat, to announce that the time has come to stop working.

‫ועד היום בהרבה מקומות בארץ And to this day in many places in Israel

‫אפשר לשמוע צפירה של ממש ‫בכניסת השבת. |||||at the entrance| You can hear a real siren at the entrance of Shabbat.

‫הצפירה היא כבר מנהג כל כך ישראלי, The siren|||||| The siren is already such an Israeli custom,

‫שלא נראה שהיא הולכת להשתנות מתישהו. It doesn't look like she's going to change anytime soon.

‫או שאולי כן? ‫מה אתם אומרים? Or maybe it is? what do you say?

‫מדהים לחשוב כמה הרעש של צפירות ‫מפעיל אותנו. ||||||triggers| It's amazing to think how much the noise of sirens activates us.

‫בסרטון שלם שעוסק בצפירה ‫לא השמענו אפילו צפירה אחת. |||||we played no||| In an entire video that deals with the siren, we didn't play a single siren.