2 אוי, הימים מתקצרים! (some vocals) ||變短|| |||algunas| 2 Oh, die Tage werden kürzer! (einige Gesangsstimmen) 2 Oh, the days are getting shorter! (some vocals) 2 ¡Ay, los días se están acortando! (algunas vocales) 2 Ah, os dias estão ficando mais curtos! (alguns vocais) 2 哦，白天越來越短了！ （一些人聲）

זֶה קרה לִפנֵי שנים רַבּוֹת, בּימיו של אדם הרִאשוֹן. ||之前||許多|他的時代||亞當|第一個 ||||many|||| ||||||||el primero This happened many years ago, in the days of the first man. Esto ocurrió hace muchos años, en los días de Adán el primero. 這是在許多年前發生的事情，在亞當第一的時代。 הסתיו הרִאשוֹן הִגיע לעוֹלם. |第一|來到|到來 the autumn|||to the world ||llegó| The first autumn has come into the world. El primer otoño llegó al mundo. 第一個秋天來到了世界。 רוּחוֹת קרירוֹת הִתחילוּ לִנשוֹב, החצבים פּרחוּ בּפּעם הרִאשוֹנה, השמיִם האפירו, וּפִתאוֹם הימים הִתחילוּ להִתקצר. 涼風|涼風|開始|開始吹|百合花|開花|第一次|第一次|天空|變得灰暗|突然||開始|變短 |cool winds||||||||grew dark||||shorten vientos|||soplar|||en la|la primera vez|los cielos||y de repente|||acortar Cool winds began to blow, the orchards bloomed for the first time, the sky turned gray, and suddenly the days began to shorten. Vientos frescos comenzaron a soplar, los jacintos florecieron por primera vez, los cielos se nublaron, y de repente los días comenzaron a acortarse. Ventos frios começaram a soprar, os pomares floresceram pela primeira vez, o céu ficou cinza e de repente os dias começaram a encurtar. 涼爽的風開始吹起，百合花第一次綻放，天空變得灰暗，突然間，日子開始變短。 השמש זרחה מאוּחר יוֹתר ושקעה מוּקדם יוֹתר. 太陽|升起|較晚|更晚|日落|較早| |||later|set|| |salió|||y se puso|más temprano| The sun shone later and set earlier. El sol salió más tarde y se puso más temprano. O sol brilhou mais tarde e se pôs mais cedo. 太陽晚升而早落。 שעוֹת האוֹר התמעטו. 光的||減少 |the light| |de luz| Light hours diminished. Las horas de luz disminuyeron. As horas do dia diminuíram. 光明的時刻減少了。 וּשעוֹת החוֹשך הִתארכוּ. 和黑暗|黑暗|延長了 |the darkness| And the hours of darkness lengthened. 與黑暗的時光延長了。

אוֹי, הימים מִתקצרים! 哎呀|日子|在縮短 ||are shortening Oh, the days are getting shorter! 哎，日子正在縮短！ נִבהל אדם הרִאשוֹן. 驚慌|| was startled|| The first person was startled. 第一個人感到驚慌。 בכּל יוֹם יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר. 每天|每天||少於|小時| |||less|| There are fewer light hours each day. 每天都有少於的光。 עוֹד מעט החוֹשך יִבלע לגמרי את השמש. 再|不久|黑暗|將吞噬|完全地|| soon|||||| In a little while the darkness will completely swallow the sun. 再過不久，黑暗將完全吞噬太陽。 אֵיך אוּכל לִחיוֹת בּלי אוֹר? 怎麼|能|生存|沒有| how|||| How can I live without light? Como posso viver sem luz? 我怎麼能在沒有光的情況下生活？ בּחוֹשך אפּוֹל, לֹא אראֶה כּלוּם, לֹא אוּכל לִקטוֹף פּירוֹת, לֹא אוּכל לצוּד חיוֹת, לֹא אוּכל לעשׂוֹת שוּם דבר. 黑暗中|黑暗||我看|任何事|||採摘|水果|||狩獵|野生動物|||做|任何|任何事 |||||||||||hunt|||||| In the dark abyss, I will see nothing, I will not be able to pick fruits, I will not be able to hunt animals, I will not be able to do anything. Na escuridão, não verei nada, não poderei colher frutas, não poderei caçar animais, não poderei fazer nada. 在黑暗中，我什麼也看不見，無法摘取水果，無法捕捉動物，無法做任何事情。 וּמי אשם? |有罪 who|to blame And who is to blame? E quem é o culpado? 那麼，誰的錯呢？ אני. I. 是我。 בּטח זֶה עוֹנש על החטא שחטאתי. 確定||懲罰|對於|罪|我所犯的罪 ||punishment||| Certamente esta é uma punição pelo pecado que cometi. 我確信這是我所犯的罪的懲罰。 כּשֶׁהייתי בּגן עדן אכלתי מִפּרי עץ הדעת. 當我在|在伊甸園|伊甸園||一些水果|樹|知識的 |||I ate||| When I was in heaven I ate from the fruit of the tree of knowledge. 當我在伊甸園時，我吃了知識之樹的果實。 הפּרי שאלוֹהים אמר שאסוּר בּשוּם אוֹפן לִטעוֹם מִמנוּ, ולכן גוֹרשתי מגן עדן, אני וחווה אישתי. 果子|上帝|說|禁止|任何|方式|品嚐|從它|因此|我被驅逐|樂園|||和夏娃|我的妻子 |||||||||I was expelled||||| The fruit that God said was in no way to be tasted, so I was banished from heaven, me and my wife Hava. 神說這果實在任何情況下都不能品嚐，因此我和我的妻子夏娃被逐出了伊甸園。 כַּנִראֶה העוֹנש הזֶה לֹא הִספּיק, עכשיו אנחנוּ מקבּלים עוֹד עוֹנש: החוֹשך מִשתלט על העוֹלם. 看起來|懲罰|這||足夠||我們|接受||||正在掌控|在|世界 ||this|||||||||||the world Apparently this punishment was not enough, now we get another punishment: darkness takes over the world. 看來這個懲罰還不夠，現在我們又要承受另一個懲罰：黑暗控制著世界。

גם חווה, אִשתוֹ של אדם הרִאשוֹן,  נִבהלה מאוֹד. |夏娃|他的妻子|||第一位|驚慌不|非常 ||his wife||||| Hava, the wife of the first man, was also very frightened. 連夏娃，亞當的第一任妻子，也非常驚慌。 היא רעדה מקוֹר והתייפחה: "מה נעשֶׂה? ||寒冷|痛哭||該怎麼辦 |shivered|||| She shivered and sobbed, "What have we done? 她發抖著，哭泣著說："我們該怎麼辦？" הימים מִתקצרים וּמִתקצרים, והלֵילוֹת ארוּכּים כּל כּך. ||越來越短|夜晚||這麼| |||the nights||| בּחשֵכה השיחים נִראים כּמוֹ אריוֹת, הסלעים נִראים כּמוֹ נמרים. 在黑暗中|樹叢|看起來|像|獅子|岩石|||豹 in the dark|||||||| In the dark the bushes look like lions, the rocks look like tigers. No escuro, os arbustos parecem leões, as rochas parecem tigres. 在黑暗中，灌木看起來像獅子，岩石看起來像老虎。 זֶה מבהיל. |is scary It's scary. É assustador. 這太可怕了。 ועוֹד מעט יִהיֶה רק חוֹשך, בּלי קרן אוֹר אחת." ||將會|只有|黑暗|沒有|光束|| and soon||||||ray|| And soon there will be darkness, without a single ray of light. " 再過不久，將只剩下黑暗，沒有一絲光線。

עבר חוֹדש ועוֹד חוֹדש. 過去||| |month|| A month passed and another month passed. 已經過了一個月，又過了一個月。 מִדי יוֹם הִתקצרוּ הימים, וּמִדֵי יוֹם הִבּיטו אדם וחווה בּשמיִם, וּברגע שראוּ שֶׁהשמש שוֹקעת מוּקדם יוֹתר פּרצוּ בּבכי. ||變短||每當||看|||在天上|和那一刻|他們看見|太陽|日落|較早|更早|爆哭|痛哭 ||shortened|||||||||||||||in tears Every day the days got shorter, and every day Adam and Eve looked up at the sky, and as soon as they saw that the sun was setting earlier they burst into tears. 每日的日子越來越短，亞當和夏娃每天都仰望天空，當他們看到太陽比平常早下山時，便開始哭泣。 שנֵיהם בּכוּ והִתפּללוּ לאלוֹהים: "סליחה, אל תעניש אוֹתנוּ בּעוֹנש קשֶׁה כּל כּך. |||||||||嚴厲|| ||and they prayed||||||||| They both wept and prayed to God: "Sorry, do not punish us with such a severe punishment. 他們兩個都哭泣並向上帝祈禱："對不起，別這麼嚴厲地懲罰我們。" אנחנוּ מבטיחים שמעתה והלאה לֹא נֹאכל מִשוּם עץ אסוּר. ||from now on|||||| We promise that from now on we will not eat from any forbidden tree. 我們保證，從現在開始，我們不再吃任何禁樹上的果子。 נעשֶׂה רק מה שתצווה עלֵינוּ. ||||to us We will only do what you command us to do. 我們只會做您命令我們做的事情。 בּבקשה, תן לנוּ אוֹר." |give|| 請給我們光明。

ואז הִגיעה תקוּפת טבת, עדיין היָה אפלוּלי וקר, ואפילוּ קר יוֹתר מִקוֹדם. |||||||cold|||| Then came the Tevet period, it was still dark and cold, and even colder than before. 然後到了Tebat時期，天依然漆黑寒冷，甚至比之前更冷。 עננים כּבדים כּיסוּ את השמיִם. |heavy||| Heavy clouds covered the sky. 厚厚的雲層遮住了天空。 וגשם ירד, וּכבר בּחמש אחר הצהריים היה ערב. |fell|||||| And it rained, and already at five o'clock in the afternoon it was evening. 又下雨了，下午五點就已經是晚上了。 אבל יוֹם אחד קרה דבר מדהים: השמש זרחה מעט מוּקדם יוֹתר ושקעה מעט מאוּחר יוֹתר. |||||amazing||||||||| 但有一天，發生了一件奇妙的事：太陽升得早一點，落得晚一點。 ויוֹם למחרת שעוֹת האוֹר הִתארכוּ עוֹד מעט, וּביוֹם שאחר כּך הִתארכוּ עוֹד קצת. |||||||and on the day||||| And the next day the daylight hours got a little longer, and the day after that they got a little longer. "את רוֹאה?" |you see "you see?" אמר אדם לחווה. ||to Eve Said Adam to the farm. 亞當對農場說。 "זֶה לֹא סוֹף העוֹלם. ||end| 「這不是世界末日。 הימים הִתקצרוּ ועכשיו הם מתחילים להִתארך. |||||get longer The days have shortened and now they are starting to get longer. 白天變得越來越短，現在又變得越來越長。 זֶה מזכּיר לי מה שקרה לשמש בּיוֹם הרִאשוֹן בּעוֹלם, זוֹכרת?" ||||||on||| It reminds me of what happened to the sun on the first day of the world, remember? " 這讓我想起了他們世界第一天太陽發生的事情，還記得嗎？

"לֹא שכחתי," ענתה חווה, "בּערב הרִאשוֹן היינוּ בּטוּחים שֶׁהשמש שוֹקעת ונעלמת לתמיד. |||||||||落下|| ||||in the evening||||||| "I did not forget," Hava replied, "on the first evening we were sure that the sun would set and disappear forever. 「我沒有忘記，」哈瓦回答，「第一天晚上，我們確信太陽已經落山了，永遠消失了。 ישבנוּ וּבכינוּ כּל הלילה ולֹא הִצלחנוּ להֵירדם, אבל בּבוֹקר ציפּתה לנוּ הפתעה, השחר עלה, השמש זרחה ושוּב היה אוֹר. 我們坐|哭泣|整個|整個晚上|卻|我們成功|入睡||早上|期待|||||||又|| ||||||to fall asleep|||||||||||| We sat and cried all night and could not fall asleep, but in the morning a surprise awaited us, dawn rose, the sun shone and there was light again. 我們坐著哭了一整晚，卻無法入睡，但早上卻給了我們驚喜，黎明來臨，太陽升起，光明再次降臨。 ואז הבנוּ: השמש שוֹקעת כּל יוֹם בּערב וזוֹרחת שוּב בּבּוֹקר. ||||||||再|早上 |||||||||in the morning Then we realized: the sun sets every day in the evening and shines again in the morning. 然後我們明白了：太陽每天晚上都會落下，早晨又會再次升起。 בּטח הִתקצרוּת הימים דוֹמָה לִזריחת השמש אחרֵי הלילה הרִאשוֹן. |the shortening||||||| Surely the shortening of the days is like the rising of the sun after the first night. 也許日子的縮短就像是第一個夜晚後太陽的升起。 כּל ערב השמש שוֹקעת וּבבוֹקר היא זוֹרחת. ||||in the morning|| Every evening the sun sets and in the morning it shines. וכך גם כּשמגיע הסתיו יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר ויוֹתר שעוֹת חוֹשך, ואחר כּך האוֹר מתחזק עד שֶׁהוּא מנצח." ||when autumn arrives||||||||||||||| And so even when autumn comes there are fewer hours of light and more hours of darkness, and then the light grows stronger until it wins. "

"זֶה נִפלא," הוֹסיפה חווה, "אמנם עדיין אמצע החוֹרף אבל הימים מתחילים להִתארך וּכבר אפשר להִתכּוֹנן לִתקוּפה יפה של צמיחה וּפריחה." |wonderful||||||the winter|||||||||||| "It's wonderful," Hava added, "although it is still the middle of winter but the days are starting to lengthen and you can already prepare for a beautiful period of growth and flowering."

"אנחנוּ חייבים לחגוֹג את ניצחוֹן האוֹר על החוֹשך," אמר אדם. ||||victory of light||||| "We must celebrate the triumph of light over darkness," Adam said. שמוֹנָה ימים חגגוּ אדם וחווה את חג האוֹר.וּמאז מִדי שנה כּאשר הימים הִתחילוּ להִתארך בּאמצע החוֹרף חגג אדם הרִאשוֹן את חג האוֹר. eight|||||||||||||||||||||| Adam and Eve celebrated the Festival of Light for eight days. And since then, every year when the days began to get longer in the middle of winter, the first Adam celebrated the Festival of Light. הוּא ידע שתמיד אחרֵי שֶׁהיוֹם מאפיל השמש חוֹזרת וּמאירה. |||||||returns| He knew that always after the day darkens the sun shines again and again.