זהו זה - אוסטין וסופרמן (1)
"זהו זה ולא אחרת
"מים סוף עד ים כינרת.
"בקיבוץ, בכפר, בקרת זהו זה
"ולא אחרת.
"אל תהיה הוזה,
"אל תהיה כזה.
"קום וצא מזה,
"קום וזהו זה.
"באוויר הזה,
שאף מלוא חזה,
"זכור שאם תרצה
"גם אתה תוכל לשנות
"את סוף המחזה,
"וזהו זה ולא אחרת
"מים סוף עד ים כינרת.
"בקיבוץ, בכפר, בקרת זהו זה
"ולא אחרת.
"זהו זה."
את זה, ראית אותו, יהושע?
מה, איפה אתה? -את המכתב האחד, תייקת אותו?
אפרים? -תראה, תראה... -איפה אתה, אפרים?
אני פה, יהושע. תראה את זה.
"יש לי תלונה חמורה. השכנים שלי נוחרים בלילה
"ואני לא יכולה לישון.
"למה אתם לא עושים שום דבר נגד מקרים כאלה?
"על החתום, מכתב אנונימי." מה זה הדבר הזה?
תראה, תראה. -מה אני... -תראה, תראה את המכתב...
"אני קונה לוטו כל שבוע, חיש-גד כל שבועיים,
"וטוטו כל חודש. מתי אני אזכה?
"נ"ב אם תוך שבועיים אני לא זוכה בפרס הגדול
"אני אפוצץ לכם את אגף תלונות הציבור."
מה זה, מה זה? -מה זה הדבר הזה, באמת.
אני ממש לא יכול להבין מה הם רוצים מאיתנו, אה?
אתה יודע, יהושע, כשאני בא הביתה כל יום השכנים...
השכנים ישר צועקים לי משמה "למה אין לי מים?"
"למה האוטו לא נדלק לי?" הוא צועק לי. למה "אפרים, תתקן לי
"את המכנסיים". -אפרים. -אפרים תעשה לי, אפרים תלך לי.
אפרים. -מה? -אני בא הביתה, השכנים מתחילים לצעוק
"יהושע, למה לא שילמת את האגרה?"
"יהושע, למה לא הלכת לשוק? יהושע, יהושע..."
למה באתי לעבוד באגף הזה, למה? -למה, יהושע? כי אתה אדם טוב,
זאת האמת. אתה פשוט אדם טוב ואוהב לעזור לציבור, למדינה,
לאנשים. -כן, אני אוהב לעזור, אבל כמה אפשר?
מה הם חושבים, שאני...
סטיב אוסטין? -ואני מה?
מה הם חושבים, אם אתה ככה, מה אני? סופרמן אני?
באמת. -באמת. -אני לא תופס את האנשים האלה. -אנחנו בסך הכול
פקידים קטנים במשרד הזה. -באגף, זה הכול. אפרים.
תן לי בבקשה את תיק 772. -תיק 772, אני אתן לך אותו,
יהושע, אם תחכה. -הוא היה צריך להיות כאן, ברשימה הזאתי.
אולי, אולי זה בקטנות יותר.
סטיב אוסטין, האדם הביוני.
האיש ששווה שישה מיליון דולר, והיום הוא שווה הרבה יותר.
סופרמן הכול יכול.
אני ממריא ברוח.
גם גלי עטרי ממריאה ברוח.
"בתוך השטח הפתוח ממתינה תשובה.
"יצאתי לקראתה לבד, שבתי עם אכזבה.
"חיפשתי למה ומדוע ובהקרבה.
"ניסיתי שוב אחרי שבוע, אבדה תקווה.
"עם תלתל פרוע ממריאה ברוח.
"אני כמו נוצה, מה אני רוצה?
"עם תלתל פרוע ממריאה ברוח.
"מצאתי לי מקום קבוע, יש לי עבודה.
"מצאתי חברים אבל שוב אני בודדה.
"ואיש עוד לא הצליח לפתור לי את החידה,
"האם זה ייתכן שאני סתם אבודה?
"עם תלתל פרוע ממריאה ברוח.
"אני כמו נוצה, מה אני רוצה?
"עם תלתל פרוע ממריאה ברוח.
"הנה אתמול, אחרי שנתיים, כמו בהתחלה,
"פתאום נרעדתי כולי, משהו נתגלה.
"פתאום הרגשתי מעופפת, איזו הקלה.
"הבנתי שהזמן הגיע, אני עולה.
"ממריאה ברוח בכיוון בטוח.
"אני כמו נוצה, כך אני רוצה.
"ממריאה ברוח לכיוון בטוח.
"בכיוון בטוח, אני כמו נוצה,
"כך אני רוצה.
"ממריאה ברוח לכיוון בטוח.
"בתוך השטח הפתוח ממתינה תשובה.
"יצאתי לקראתה לבד, כמה אני קרובה.
"חוזרת לי עכשיו הביתה, הרגשה טובה.
"כן שם איתכם אפשר לנוע באהבה.
"ממריאה ברוח בכיוון בטוח.
"אני כמו נוצה, כך אני רוצה.
"ממריאה ברוח בכיוון בטוח.
"בכיוון בטוח, אני כמו נוצה,
"כך אני רוצה.
"ממריאה ברוח לכיוון בטוח.
הי. -הי.
כל כך נעים לפגוש אותך, סופרמן. -כל כך נעים לפגוש אותך,
סטיב אוסטין.
מה אתה עושה פה? מה שלומך? -מה שלומך?
טוב, תודה. ואתה? -טוב, תודה. בסדר.
מה אתה עושה פה? -באתי לאיזה משימה מיוחדת.
אני מבין, המדינה יפה, כן. -כן, ומה אתה עושה פה?
אני באתי למשימה מיוחדת. -מדינה יפה, אני מבין. -כן.
זה מקום... המפגש הסודי שלי. -זה מקום המפגש הסודי שלי.
גם שלך? -גם שלך?
אגף תלונות הציבור. -אגף תלונות הציבור. -זה שם הקוד.
זה שם הקוד.
בהצלחה. -בהצלחה, סופרמן.
מה, מה קרה? -היד, היד.
מה? -סטיב, היד. -היד, כן.
יש לי איזה תקלה קטנה במנגנון, קשה לי להשגיח על זה לפעמים,
זה קורה לי לעתים די קרובות. -אני מבין, לא נורא, לא נורא.
אני מבין שאלה הדברים שאנחנו אמורים לטפל בהם,
אלה הבעיות... -כן, כן. -מונחות לנו פה.
כן. -כן, מה זה? -אין הרבה עבודה,
אנחנו צ'יק צ'ק נוכל להסתדר עם זה,
בעזרתך האדיבה. -אתה חושב? -כן. -סטיב.
טוב, מה זה פה? פרויקט חינוך בית ספר "קוגל" בחולון.
פרויקט קוגל.
נשמע מעניין, אתה לוקח את זה?
אם לא אכפת לך. -אני?
הכבוד כולו שלי, סטיב, אחריך.
פרויקט קוגל. -פרויקט קוגל. -האם זה יכול להיות
כור אטומי העומד בפני דליפה?
או אולי זה מטוס ריגול פולני...
מדגם חדש?
פרויקט... -פרויקט קוגל. -קוגל. -קוגל.
בבית הספר "קוגל" שבחולון פועל מזה שנתיים וחצי
פרויקט חדשני. פנסיונרים, כמאה במספר,
רשומים בבית הספר, לומדים בכיתות,
ועושים תורנויות יחד עם שאר התלמידים.
אני במשמרת כאן, אני שומרת כמו התלמידים,
ככה הגמלאים. אני בפרויקט של הגמלאים.
מה את עושה בבית הספר?
אני לומדת.
באיזו כיתה?
אני חושבת שזה יהיה יא. -אני תלמידה בכיתה ט,
שנייה, עם התלמידים.
אני באתי ללמוד מפני שרציתי ללמוד את השיטה
של הילדים. -את תלמידה בבית ספר? -תלמידה מלאה,
בכל המקצועות.
הספרייה... הספרייה היא ממול לבית הספר.
ממול לבית הספר, טוב מאוד. -מהמפגש הבין-גילי
יוצאים שני הצדדים נשכרים. הגמלאים שמחים
לחזור לספסל הלימודים, לשהות בחברת צעירים
וללמוד להיות בעניינים.
התיכוניסטים, לעומתם, זוכים לידע ולחוכמת חיים
המבוססים על ניסיון אישי עשיר. -יש לך מחברת?
יש לי מחברת, ספרים, הכול. -אפשר לראות את המחברת?
עשית שיעורים היום בכיתה? -כן, כן. התכוננתי.
עכשיו תגידי לי את, איך ה... איך ההרגשה כשיש...
תלמידים בני שישים, ויותר אולי אפילו, בכיתה?
זה, זה...
נחמד.
תסלח לי רגע, למה אין לך גמלאים בשיעור התעמלות כאן?
למה אין לנו גמלאים? כי מעל שישים פלוס
צריך אישור של רופא, והם עדיין לא הביאו את האישורים.
הם משתתפים ב... בשאר השיעורים הם משתתפים.
בשאר השיעורים משתתפים, בשיעורי חינוך גופני הם לא...
לא מסוגלים.
התגובה של התלמידים כאשר הם
שמעו לראשונה על הפרויקט,
שמשמעותו כניסת גמלאים בגילים
שישים-שמונים וחמש לבית הספר,
הייתה תדהמה.
אבל האופייני לתהליך שעבר הוא שכעבור זמן
הם אמרו את הדבר הזה, שבתחילה הם ראו את זה
כתדהמה גדולה, אבל עכשיו הם רואים את זה כעניין רגיל ושגרתי.
קראו לך פעם ללוח?
לא, בינתיים לא.
במבחנים אתם משתתפים? -כן, גם כן אם יש מבחנים לפעמים.
תגידי, תגידו לי אתם, איך ה...
איך המבוגרים? הם מעתיקים לפעמים?
את תלמידה טובה? -אני לא יודעת, זה המורים יקבעו.
איזה ציונים את קיבלת לאחרונה? -ספרות קיבלתי 60.
ובחיבור קיבלתי 58 מפני שסטיתי מהנושא.
למה את לא לובשת תלבושת אחידה כמו כולם? -בדרך.
הם יוצאים... -אני חושבת שהם גם מבקשים לצאת לטיולים, למחנות,
ולמה שאנחנו יוצאים. -למסיבות... למסיבות שלכם הם באים?
לא...
זה לא מפחיד קצת ללמוד עם תלמידים צעירים? -להפך.
זה מאוד נעים. זה נותן...
מצב רוח טוב, רוח טובה.
זה שוב קורה לי.
סטיב. -הידית הזאת, יש לי איזה תקלה במנגנון.
אני מאוד מצטער.
איך זה עבר, המשימה עברה בהצלחה?
המשימה בוצעה בהצלחה מרבית.
בהצלחה מרבית, יפה. -פרויקט קוגל. -פרויקט קוגל.
יש משהו בשבילי? -עכשיו, שים לב, סטיב,
אני עשיתי פה קצת סדר בניירות...
יש פה איזה כמה פרויקטים מאוד מעניינים, תעבור על זה רגע.
ככה נראה לי, לא?
"אל אגף תלונות הציבור, הברז דולף באמבטיה כבר חודש,
"מה זה צריך להיות? אני משלם מסים. חוצפה."
חוצפה.
"חוצפה" זה כנראה שם קוד. -כמובן, סטיב, אני...
בדקתי את הנושא הזה במפות. מדובר במוביל הארצי.
המוביל הארצי. -בוודאי, אלא מה.
זה כנראה, זו כנראה משימה בשבילך, סופרמן.
כן, כן. -מה אתה מתכונן לעשות? -תראה, מה הבעיה,
הברז דולף? פשוט סוגר את המוביל הארצי.
כתחליף אני חופר את תעלת הימים.
עניין של...
שעה עבודה. -מצוין. משהו בשבילי?
כן.
קח. אני מקווה שהבאת איתך את... מכונת הזמן.
אם לא, אתה יכול להשתמש בשלי. -למה, מה קרה?
קצת צרות אצל יעקוב אבינו. -מה קרה?
לבן עושה בעיות.
לבן עושה בעיות? -עושה בעיות, מה לעשות.
לא יהיו יותר בעיות, סטיב. -לא יהיו יותר בעיות.
או-קיי, צא, בהצלחה. -להתראות. -אני בינתיים אחפור
את תעלת הימים. -בסדר. משהו קרה פה לדלת.
אני לא יודע מי עשה את זה, אבל אם אתה יכול לתקן את זה...
יהיה בסדר, סטיב. -להתראות.
"ויאמר לו לבן,
"אך עצמי ובשרי אתה.
"וישב עמו חודש ימים.
"ויאמר לבן ליעקב,
"הכי אחי אתה, ועבדתני חינם.
"הגידה לי מה משכורתך.
"וללבן שתי בנות,
"שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל."
יעקב.
גמרת לחלל? -כן. -בוא, בוא.
בוא, אנחנו נעשה הפסקה קטנה, אני רוצה לשוחח איתך.
שב.
כמו גבר, שב כמו גבר, מה זה?
יעקב, רציתי לשאול אותך, תגיד לי...
כמה זמן... כמה זמן אתה אצלנו?
חודש. -חודש? חודש, המון זמן.
איך שהזמן עובר.
אז אני חשבתי לעצמי, יעקב, אם אתה כבר נמצא אצלנו
ועוזר לנו ככה בשדה, במטבח,
מחלל לכבשים שלנו,
למה שאני לא אתן לך איזו...
משכורת...
קטנה,
דמי כיס, ככה שבמשך השנים תוכל לחסוך משהו.
אתה יודע, אני באמת חשבתי על משהו.
נו, נו, דבר, נו.
אבל לא נעים לי להגיד. -מה?
מלבן אתה מתבייש?
נו, דבר.
אני רואה, אני יודע, אני... אתה חושב שאנחנו עיוורים?
שאנחנו לא יודעים, שאנחנו לא רואים...
שאתה שמת עין על... על הבת שלנו?
זהו.
זה לא היה לי נעים להגיד. -כן? -כן.
אני רק אתמול דיברתי עם לבנה.
לבנה, אשתי, אני אמרתי לה "לבנה, זה לא היה נהדר אם...
"אם יעקב היה מתחתן עם... עם הבת שלנו?"
זה... על זה אני חשבתי. -זהו. אז אני אמרתי לה,
אני אומר מה הבעיה, מה הבעיה... אפשר לסדר חתונה נהדרת תוך...
שבע שנים. -כמה?
שבע שנים, אתה יכול לקבל בקלות את לאה.
אני לא, אני לא מדבר על לאה.
אתה לא מדבר על לאה?
רגע, אז על מי אתה מדבר?
לא.
יעקב, לא, לא, זה לא ילך. זה לא ילך, לא, לא.
רחל? לא, בשום אופן לא, בשום אופן לא, לא. אני לא...
לא, לא, רחל היא צעירה, היא... היא לא בשלה, היא...
היא עדיין לא הגיעה לפרקה. לא, לא. בשום אופן לא. לא.
לא, באמת, יעקב, אל תבכה. באמת, נו, באמת. אתה...
אתה עושה לי ככה...
אתה, אתה תקבל את רחל.
זה נהדר. -כן, אני יודע. -אני אעבוד כמו חמור.
כן, כן, בסדר. -אני אעשה כל מה שאתה רק תגיד. -רק תן לי רגע אחד
לעשות חישוב. -אני פשוט, אני אקום בשלוש, אני אקום בשתיים,
אני אקום באחת... -עד שבע שנים ועוד... -אני אקום בשתים-עשרה.
ארבע-עשרה שנים. -מה ארבע-עשרה שנים?
תוך ארבע-עשרה שנים אתה מקבל את רחל.
ארבע-עשרה שנים? -כן.
יעקב, יעקב, כשעובדים קשה לא מרגישים איך שהזמן רץ.
זה בסדר.
אני עוזב. -רגע, למה אתה עוזב, מה, זה לא הוגן מה שהצעתי לך?
אני בכל זאת עוזב.
למה? רגע, מה הבעיה?
מה הבעיה? -כן.
רגע, רגע, איפה הטעות? מה, רגע.
לאה שבע שנים, ורחל שבע שנים, זה ארבע-עשרה, לא?
זה מה שאמרתי, לא? אז מה?
הלו. -כן, הלו.
שלום. -שלום.
כן.
הלו, אתם שניים על הקו?
הלו? -הלו, שלום.
הלו? -שלום. -כן, כן, זה בני.
איך קוראים לך? -בני לוי.
בני לוי. מאיפה אתה? -מבת ים. -מבת ים.
כן, לוי, יש לך תשובה? -כן.
מה התשובה? -אני רציתי להגיד שיש טעות במספר השנים.
נכון, מה הטעות? -שזה לא ארבע-עשרה שנים ביחד,
אלא רק שבע. -נכון, יפה, ואתה באמת תקבל חולצה ותקליט,
תודה רבה. -כן, תודה, שלום. -חן, חן.
אז מה, סטיב אוסטין סידר אותו, אה?
לבן הפך אדום.
אני הקדשתי לזה קצת מחשבה, כשסטיב בינתיים היה בפעולה
אני הקדשתי לזה קצת מחשבה...
ובאמת, מה שהמדינה הזאת בסך הכול צריכה,
זה סטיב אוסטין אחד כזה,
סופרמן אחד, שניים-שלושה ג'יימס בונד,
אחד פלאש גורדון ופה אנחנו פותרים את כל הבעיות בקבלנות, תאמינו לי.
תאמינו לי.
המתלונן הבא.
שלום לכם. אתם...
אני לא יודע אם אתם... בוודאי קראתם בעיתון אתמול
שבקרוב עומדים להנפיק מטבע,
מטבע של מאה שקלים. אלף לירות על מטבע אחד.
אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל הנה, פה יש לי כמה מטבעות
שכבר מזמן שכחנו שהן היו קיימות, למשל חמש לירות ישראליות
במטבע אחד. או לירה ישראלית אחת.
או 25 אגורות במטבע אחד.
העניינים משתנים כל כך מהר שאנחנו כבר לא זוכרים בכלל
שמטבעות כאלה היו קיימים, גם הערך של המטבעות האלה
הולך ונשחק במהירות כל כך גדולה, שמטבעות כמו המטבע הזאת,
של חמש הלירות, שהיו במחזור רק לפני זמן כל כך מועט,
כבר לא משתמשים בהם, כבר לא קיימים.
מטבעות משנים את צורתם, מטבעות נכנסים, מטבעות יוצאים.
אנחנו נמצאים בעידן של אי ודאות כלכלית,
לא רק עם המטבע אלא גם עם כל מה שקורה.
אנחנו ננסה קצת להבין מה זה אומר,
ואנחנו הזמנו את ד"ר מיכאל רוזנבאום,
שלום לך. -שלום. -שהוא פסיכולוג במקצועו,
באוניברסיטת תל אביב.
