שרגא בישגדא עונה 2: אמא תרזה
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.
היום אני מרגיש הרבה יותר טוב, תודה.
אולי לא שמתם לב, אבל אתמול לא הרגשתי טוב כל כך,
בשידור של הבלוג עוד החזקתי מעמד, אבל אחרי זה פשוט קרסתי,
פשוט נפלתי, הייתי גמור לגמרי, היה לי כאב ראש, נזלת, מה לא.
למזלי נטע שמה לב שאני לא כרגיל והיא באה ועזרה לי,
היא הכינה לי תה, הכינה טוסט, הביאה מרק
ובזכותה הבראתי מהר מאוד
ועכשיו אני, אני ממש ממש מרגיש הרבה יותר טוב
אז רציתי להודות לנטע.
תודה רבה לך, נטע יקרה, תודה, תודה ושוב תודה.
ואני רוצה להגיד לך שרק ברגעים קשים כאלה
אתה מבין מי החברים האמתיים שלך
ומי דואג לך באמת. -אתה לא מבין כלום!
אתה לא מבין גם לך מאוד, עליזה. -גם אני דאגתי לך, לא רק נטע.
אולי דאגת, עליזה, אבל לא עזרת לי. -כי לא ידעתי שאתה חולה,
אבל ברגע שנטע באה וסיפרה לי שאתה לא מרגיש טוב,
מיד שלחתי איתה מרק.
אה, באמת? -כן. -זה המרק שלך? -כן, ברור.
מרק מיוחד, לא סתם מרק, לפי מתכון סודי של אימא שלי.
זאת התרופה הכי טובה נגד מחלות. -וואו, היה טעים מאוד, עליזה.
אז עם כל הכבוד לנטע החמודה, אני אימא תרזה לא פחות ממנה.
את מה, מה, מה? -אימא תרזה!
השם של אימא שלך זה תרזה? -לא, שרגא. אימא תרזה הייתה נזירה
שהקדישה את חייה לטיפול בחולים ונזקקים בהודו.
אה, ואיך זה קשור למרק?
אימא תרזה היא דוגמה לטיפול מסור בחולים
אז אמרתי שאילו הייתי יודעת שאתה חולה,
אז הייתי עוזרת לך כמו שאימא תרזה עזרה לחולים שלה.
עכשיו הבנתי.
יו! עליזה, יש לי רעיון מדהים. -אין לי ספק. להתראות.
רגע, עליזה, אבל לא סיפרתי לך על הרעיון שלי!
אתה מפריע לי לצפות בבלוג שלך. -אה, סליחה, סליחה, עליזה.
תשמעו, עליזה גרמה לי לחשוב על רעיון מדהים.
להקים רשת חברתית בין-לאומית של עזרה לחולים!
כן?
הי, שרגא. -הי, הי, הי, הי!
לבריאות, נטע. -תודה. -דודה, איזו דודה?
לא חשוב, לא חשוב. בואי תקשיבי לרעיון מדהים שצץ לי
אחרי שעליזה אמרה שהיא לא ידעה שאני חולה.
אז ככה, הרעיון הוא כזה.
להקים רשת חברתית שאליה נרשמים אנשים חולים,
כל מי שחולה וזקוק לעזרה ירשום מה מצבו ולמה הוא זקוק
ומי שבריא והוא במקרה בסביבה, יבוא לעזור לו!
ככה לא יקרה עוד מצב כזה שעליזה לא תדע
שאני לא מרגיש טוב וכך אנשים בריאים יטפלו באנשים חולים
וזהו, ואחרי שהחולים יבריאו, הם יהיו הבריאים
שיטפלו בחולים החדשים, שחלו בינתיים
והגאונות בזה זה כשאתה חולה עוזרים לך
וכשאתה בריא, אתה עוזר לאחרים. זה לא רעיון ענקי?
ואני יודע איך נקרא לרשת החברתית הזאת,
"אימא תרזה", מה את אומרת?
אה, נטע?
נטע, את הקשבת לי בכלל? -נראה לי שהדבקת אותי אתמול בערב.
הדבגת, מה זה הדבגת? -הדבגת!
אז תגידי, הדבקת, אומרים, הדבקת... אוי, אוי, הדבקתי אותך?
אוי ואבוי, אני נורא מצטער.
אל תדאגי אבל, זה עובר מהר מאוד. נו, אז תגידי, מה דעתך על הרעיון?
את יודעת, מאוד עזר לי אתמול
שהבאת לי מרק והכנת לי תה בדבש ולימון
ואני חושב שבזכותך הבראתי כל כך מהר.
תה? דווקא ממש מתחשק לי תה בדבש ולימון.
וואו, וואו, גם לי בא, מה-זה בא לי. תגידי, אז מה, מה דעתך על השם
"אימא תרזה" לרשת החברתית שלי?
לבריאות. את כנראה לא יודעת מי זאת אימא תרזה,
בגלל זה את לא עונה. את יודעת מה, בואי אקריא לך על אימא תרזה.
בואו נראה, אימא תרזה.
וואו, וואו, וואו, איזה שם מצוין לרשת!
אימא תרזה הזאת הייתה משהו משהו, לא?
כן. -כן.
טוב, אני אתחיל לעבוד. -יופי.
שרגא, אתה יכול להעביר לי את המאבק? -בטח, כן, בטח, בטח.
הנה אני עוזר לך. -תודה. -על לא דבר.
מה את עושה? -מנקה.
אויש, באמת, תפסיקי שנייה. כל החריצות הזאת, רגע אחד.
עוד לא אמרת לי מה דעתך על השם "אימא תרזה"
לרשת החברתית החדשה שלי.
אימא תרזה הייתה הדודה של אחות של סבתא של אבא שלי.
אוף, גם כשאת חולה את לא מוותרת על השטות הזאת?
תרזנטע.
אימא תרזה, אימא תרזה! -מה? -זכית בפרס נובל,
כתוב בעיתון ש"פרס נובל לשלום מוענק לאימא תרזה
"בעבור עבודתה ועשייתה במלחמה
"על הכאב, השכול והדלות, שהם איום גם על השלום."
אויש, עוד פעם הפרסים האלה? די.
כבר קיבלתי את פרס האפיפיור, פרס קנדה, פרס אלברט שוויצר,
פרס פה, פרס שם, כל הזמן פרסים, לא נותנים לעבוד.
אבל אימא תרזה, זה פרס נובל לשלום! -בסדר.
פרס חשוב מאוד שתצטרכי לנסוע לאוסלו בשביל לקבל אותו.
לא, לא, לא, לא! לא נוסעת לשום מקום, יש לי מלא עבודה.
אני צריכה לקחת את אינדירה הקטן לרופא שיניים,
יש לי ביקור חולים מחרתיים, אני צריכה לטפל בקשישים שבמיסיון,
אני לא יכולה להיפרד מהיתומים שבבית היתומים לזמן כל כך ארוך!
מי יחבק אותם? -אבל אימא תרזה... -מצטערת!
זה לא רק כבוד גדול, זה גם המון כסף.
פרס נובל כולל גם כסף?
טלפון. -הלו, מי? אה. מפרס נובל.
כן, שמעתי שזכיתי,
כן, כן, כן, אבל...
הלו? אני...
אני לא יכולה להגיע, אין לי זמן להגיע לקבל את הפרס.
שלחו לי אותו לכלכותה, למסדר המיסיונרים של הצדקה,
זה יעזור לנו מאוד כי אטארי החולה צריך תרופות, כן,
ושישטה היתומה תמיד רצתה ארנבת. כן, כן. תודה, תודה ושלום.
הפרס זה הרבה יותר מתרופות לאטארי וארנבת לשישטה,
הפרס הוא 192 אלף דולר! -באמת? -כן.
נחמד! אז אולי נוכל לקנות גם קרטיבים לכולם.
זהו, התחלתי בפעילות למען הקמת הרשת החברתית "אימא תרזה".
וואו, גדול.
אז ככה, דודו מקומה ראשונה, שהוא מתכנת,
הוא עזר לי להקים את הרשת, כן, הוא כבר שלח לי דוגמה.
פניתי גם לגרשון מלמעלה, לבריאות,
שיעזור לי לפרסם, לבריאות, לפרסם את ה...
נטע! נטע, את בסדר? -ככה ככה, אני לא מרגישה כל כך טוב.
או! בדיוק בשביל אנשים כמוך אני מקים את "אימא תרזה".
את יודעת מה?
בואי, בואי נבדוק עכשיו, בזמן אמת,
אולי נמצא מישהו ברשת שרוצה לעזור לך,
איש בריא שרוצה לעזור לך, כמו שאת עזרת לי
וזה היה מה-זה מרגש, נטע, תדעי לך.
טוב, בואו נראה. איי, איי, איי, הרשת עוד לא ממש מוכנה,
אבל אולי בכל זאת אוכל למצוא לך מישהו.
הנה, אני יודע מי יכול לעזור ולטפל בך. -באמת? -באמת!
אז ככה, קוראים לו נוסקישטות והוא גר בהונולולו וישמח מאוד לעזור.
נוסקישטות מהונולולו? -כן, איפה זה הונולולו? -רחוק.
אז אולי הוא יכול לשלוח מייל עידוד, זה מאוד מאוד נחמד.
אני דווקא מעדיפה תה בתוספת דבש ולימון.
אוי, באמת, נטע! תה בתוספת דבש ולימון קצת קשה לשלוח דרך המייל.
לא נורא, נטע, לא נורא. את תראי שבפעם הבאה כשתהיי חולה
אנחנו כבר נמצא מישהו שיעזור לך, כן, כמו שאת עזרת לי,
יהיה גם לידך מישהו שיעזור לך ויכין לך תה ואולי אפילו מרק
ואולי ישיר לך שיר. -באמת? -באמת, באמת.
יופי, מאוד משמח, רק חבל שעכשיו אין פה מישהו
שישיר לי שיר ויכין לי כוס תה בתוספת דבש ולימון. -חכי רגע.
זה לוקח זמן, גם לאימא תרזה זה לקח זמן,
זה לוקח שנים, המפעל הזה, זה מפעל חיים.
כן, טוב, אני מקווה שלך זה ייקח קצת פחות זמן.
את יודעת מה? -מה? -אני,
אני אתקשר עכשיו לדודו וגרשון ואני אזרז אותם.
מה הבעיה להקים אתר?
בשנת 1946 אמרת שקיבלת מסר מאלוהים
ולפיו עלייך לשרת אותו, ורצוי במקום העני ביותר בעולם.
אמרת שאת רואה את האלוהים בכל בן אנוש,
בעצם התכוונת לומר שקרה לך נס? -לא, לא נס, זה פשוט קרה. -טוב.
ב-1948 קיבלת היתר מהאפיפיור
לעזוב את בית הספר לנזירות ולטפל בעניי כלכותה.
לקבל היתר מהאפיפיור זה כמו נס בעצם, לא? -לא.
את צריכה להתאמץ קצת יותר, אימא תרזה,
האפיפיור רוצה מאוד לתת לך את תואר הקדושה או המבורכת,
אבל כדי שנוכל לתת לך את התואר, אנחנו חייבים להוכיח שעשית נס.
נס? -נס.
לא, לא יודעת. אני מטפלת, מחבקת,
שומרת, רוחצת, אני לא יודעת על שום נס.
אבל בשביל תואר צריך נסים. -נו, מה לעשות? אז לא יהיה תואר.
משהו קטנצ'יק, נסון? -חבל על הזמן.
מה זה, אין קפה שחור? -מצטערת. -אז מה זה? -נס רגיל.
הו, אז יש נס! -כזה יש, כן.
אה, נו, אז זה מספיק. -מספיק, מספיק. שלום, יופי,
תשתי את הנס, תעשי...
כל הזמן הזה?
לבריאות, נטע. -לבריאות נטע מאוד גם לך. -תודה, עליזה.
דודה, היא אמרה דודה... מה היא דודה שלך?
תגידי, עליזה, ראית אולי במקרה מה נהיה מהרעיון
שעלה בשיחה שלנו על אימא תרזה, אה, עליזה?
איתך אני בכלל לא מדברת, תתבייש לך.
מה עשיתי? -מה עשית? -כן! -מה לא עשית!
אתה מקים רשתות חברתיות, דואג שיטפלו בחולים ונזקקים,
אבל אתה לא רואה מה קורה מתחת לאף שלך.
מה, יצא לי חצ'קון? -אתה יודע מה ענתה אימא תרזה
כששאלו אותה מה אפשר לעשות כדי לקדם את השלום בעולם?
מה, מה היא אמרה? -היא אמרה, -כן?
"כל שעלינו לעשות הוא לחזור אל בתינו
"ולאהוב את משפחתנו ואת מכרינו."
בדיוק, אני אוהב את מכריי ואת שכניי.
לבריאות, נטע.
נטע! -או, ברוך השם! הוא שם לב, התרזה.
נטע, מה, מה קרה, מה יש לך? -מצוננת, קצת כואב לי הראש.
אוי, אוי, אוי! בואי, בואי, תנוחי קצת, בואי אני אעזור לך.
בואי, בואי, אני אעביר אותך לספה. אוי, אוי, אוי!
זהו, תרימי את הרגליים, אל תחשבי על כלום.
זהו, ככה, ככה. אני מיד מכין לך כוס תה.
בתוספת דבש ולימון! -בתוספת דבש ולימון. -תודה.
על לא דבר... דוד, לא דודה, דוד.
הנה התה, את יודעת מה את צריכה?
אני אגיד לך מה את צריכה, את צריכה להתכסות בשמיכה.
הנה התה שלך ורגע, אני כבר אמצא לך שמיכה מיד.
איפה השמיכה, איפה השמיכה?
הנה השמיכה, הנה השמיכה!
את ממש חייבת להיות מכוסה, את צריכה להזיע בתוך זה
ואז לא יהיה לך חום יותר, הוא ייצא החוצה. נהדר.
אה, רגע, עליזה! -מה, מה, מה? -תגידי,
נשאר לך עוד קצת מהמתכון של המרק של אימא תרזה?
של אימא שלך, עליזה, אימא של עליזה? -ברור.
או, נהדר, ברור. אני תכף בא לקחת. -אבל שרגא. -כן?
מה עם הרשת החברתית שלך? אני לא רוצה להפריע. -אה, נכון.
סתם! מה, שכחת? היום אני עוזר לשכניי ומכריי.
עליזה!
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום