ארוחות שעשו היסטוריה - המלכה מליסנדה
בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה"
אנחנו בירושלים,
בירת ממלכת ירושלים הצלבנית ובירת העולם, וגם ...
מקום מושבה של המלכה מליסנדה.
שלא רוותה נחת מבעלה הג'ינג'י הצרפתי הדוחה,
ועוד פחות מזה, מהבן המגעיל שלה.
טוב, היא כבר תנוח בקבר.
שלום ווברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "ארוחות שעשו היסטוריה".
הפעם אנחנו בירושלים, אבל לא סתם.
אנחנו בממלכת ירושלים הצלבנית
כבר התקיים כאן לפני פחות או יותר אלף שנים.
כאן במצודת דוד מלכה המלכה מליסנדה על כל האזור.
ממלכה שהייתה, בינינו, די עלובה, די נידחת,
אבל מה, עם אחלה אוכל.
מליסנדה משלה בחסות הכנסייה, בנתה את שוקי ירושלים
אנחנו מכירים עד עצם היום הזה ובעלה בנה את המצודה
המפוארת ביותר בארץ ואחת המפוארות בעולם,
"כוכב הירדן".
אתם יודעים מה? לשם גיוון בואו נתחיל דווקא מהסוף.
בשנת 1161 מליסנדה הולכת לעולמה,
מורישה את כל הרכישה למנזר מרסבא.
כמה אירוני שמאז שהוקם ועד היום למנזר מרסבא
הכניסה לנשים אסורה.
ואם כבר מדברים על מנזרים וארמונות, תראו לאן הגענו.
אפילו טיילים מנוסים בירושלים המזרחית,
לפעמים מחמיצים את העובדה שמתחת לאדמה
מתנהלת כל השמחה הזאת.
תפילות בלטינית, רבבות תיירים מהגוש המזרחי לשעבר,
נרות קדושים וכמובן, יש גם כיבוד,
קרקרים מבשרו של הצלוב.
כאן הסתיים הסיפור שלנו.
כאן הוא קבר מרים, אם ישו, לפי האמונה הנוצרית,
אבל ב -1161 נטמן כאן בגומחה זו
כד עם אפרה של המלכה מליסנדה.
היא שלטה בירושלים ובממלכה לאורך עשרים שנה.
שרדה עלילות שווא על נאפופים עם הרוזן הוגו, אחיינה,
רוזן יפו ואשקלון.
אין-ספור מלחמות וקרבות מול בעלה ומול בנה.
כן, כן. קשה להיות מלך,
אבל למה זה לא מפתיע אותנו?
קשה עוד יותר להיות מלכה.
אבל למה אנחנו מתכוונים כשא אנו אומרים שקשה להיות מלכה?
אז קפיצה קטנה מירושלים של אז לתל אביב של היום.
ברוכים הבאים לקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב.
זה מרכז הידע שלנו וכאן ננהל שיחה קצרה על מלכות ועל מגדר.
שלום לפרופ 'חנה הרצוג מחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה,
וראש התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. -שלום רב.
הרשי לי לפתוח בשיר.
"לפעמים קשה להיות אישה".
שהרי מליסנדה, המלכה, היא רק משלך.
בעצם, ההנחה היא שמלכה, כל מלכה בהיסטוריה,
קשה לה יותר מלמלך גבר, זה נכון?
יכול להיות שלאורך כל התקופות
לנשים היה יותר קשה אבל לגברים.
אבל,
עדיין מלכות בתקופה שהן מלכו,
היו להן הרבה יותר פריבילגיות אבל לכל הנשים
וגם יכול לכל הגברים. -ברצינות? -למרבית, ודאי.
בעצם בתקופה ההיא המלכים היו בדיוק בעלי האחוזות, בעלי הרכוש,
בעלי היוקרה, בעלי הכוח.
ורוב האוכלוסייה, נשים כגברים, היו חסרי כוח.
בואי נדבר על החצר האחורית שלנו.
גולדה מאיר, כשהייתה ראש ממשלה,
היה לה קשה יותר מנניח, ל ... אני לא יודע מה, שמיר,
לבצע רפורמות, להתמודד מול גנרלים בצבא,
לזכות באמון העם?
תראה, אז בוא נתחיל לפני שאני אענה לך, אני אענה לך,
אבל אולי נתחיל מכך, בסדר? אני אתחיל מכך.
מה אמרו על גולדה? "הגבר היחידי בממשלה".
עכשיו, "הגבר היחידי בממשלה" מקפל בתוכו תפיסה מאוד עמוקה
שפוליטיקה היא עניין של גברים. פוליטיקה עניין מלוכלך,
פוליטיקה לא מתאימה לנשים וזה חוזר בדיוק אל המקום
אני רוצה לדבר על המהפכה העמוקה
שהתרחשה בעידן המודרני וזאת ההפרדה בין הפרטי לציבורי.
מלכות, המלכות הקודמות, המלכים הקודמים,
לא היה הבדל בין משפחה, בית וכלכלה ופוליטיקה.
הכל היה תחת קורת גג אחת.
העידן המודרני עשה את ההפרדה בין עולם פרטי ועולם ציבורי.
הוציא את הפוליטיקה, את הכלכלה מתוך הבית והשאיר,
הוציא את הגברים אל הזירה הציבורית
ואת הנשים השאיר בזירה הפרטית.
כאשר יש מאחורי זה הנחה מאוד עמוקה שתכונות אחרות,
וצרכים אחרים נדרשים לתחום הציבורי,
ואחרים נדרשים בתחום ה ... בתחום הפרטי.
והאתליך הזה יצר בעצם הגיונות וצידוק
למה נשים מתאימות יותר לתחום הפרטי,
וגברים מתאימים יותר לתחום הציבורי.
ואז כאשר נשים נכנסות לתחום הציבורי בהקשר הזה,
לפוליטיקה ונכון גם בכלכלה, הן בעצם נתפסות כמי שנכנסות
לא לתחום להן, אין להן את הכישורים המתאימים.
והתשובה לשאלה שלך, אז אולי הן גם לא כל כך מתאימות.
אבל בסופו של דבר, הם מתאימים ועושות פוליטיקה
גם בתחום הציבורי ואנחנו יודעים שנשים הרבה פעמים
לוקחות חלק בארגונים וולונטריים, עושים המון עבודה פוליטית,
רק לא קוראים לה פוליטיקה.
אבל כן בעולם הציבורי נתקלות בהמון מחסומים
של סטראוטיפים.
גולדה הייתה, ועכשיו נגיד קצת לגבי גולדה.
א ', כמו שאמרתי לך, היא התנהגה כגבר.
היא לא אימצה ולא הביאה תפיסות חשיבה שמתייחסות בתחום הפרטי
ואפילו זלזלה בהן.
אבל יותר מכך, היא תמיד בשבילי דוגמה
ל"היוצא מן הכלל המלמד על הכלל ".
היא לא באה בגלל שהיא הייתה ...
אמירה שכל אישה יכולה להתאים, אלא גולדה הייתה יכולה להתאים
ובהקשר הספציפי שלה צריך לזכור שהיא גם לא נבח ...
היא הייתה אשת מפלגה. היא לא נבחרה בקולות דמוקרטיים אישיים,
אבל הייתה ... -היא הייתה מינוי.
אבל הייתה מינוי והנה הייתה מינוי פשרה בין שני גברים,
אלון ודיין ואז שוב זה רק מראה לך שהיא לא ...
לא נתנו לה את ההזדמנות להתחרות כשווה.
אם לקחת עוד זוג, שונה, אנגלה מרקל מגרמניה של היום
והנסיכה דיאנה מאנגליה של העבר הקרוב מאוד.
שתי פוליטיקאיות או נשות שלטון שונות לחלוטין.
דיאנה נפלה למלכודות הכוסית,
אנגלה מרקל היא שליטה בכל פרמטר, כל דבר ומעניין.
איך זה עובד? -קודם כול, אנחנו נמצאים עכשיו
בראשית המאה ה -21,
יש הרבה יותר רוחות של דמוקרטיה,
יש יותר הכרה בזכויות של נשים
ובשוויון של נשים.
וגרמניה היא אחת המינים המובילות,
לא רק כך שהיא בחרה, בוחרת נשים
אלא יש לה ייצוג גבוה של נשים בפרלמנט.
ויש לה הרבה, ויש לה מדיניות מוצהרת ומכוונת
להטמעת חשיבה מגדרית בהיבטים שונים של תהליכי קבלת החלטות.
היא בין המינים המובילות והנאורות במובן של שוויון מגדרי.
השאלה של דיאנה היא שאלה אחרת וזה המקום של חלוקת התפקידים
בין גברים לנשים, בין המלכים והמלוות שלהם.
בדוגמה שאתה נתת של דיאנה, זה היה אבל גם במקומות אחרים
של "נשים של", שזאת דילמה מאוד עמוקה.
זה נשים שעומדות בחזית הציבורית, הן לא נבחרות.
הן אפילו לא ממונות כי הן נבחרו על ידי בני זוגן.
וזה כמעט תפקיד בלתי אפשרי
וכמעט תפקיד שאי אפשר להצליח בו.
נשים מוכנות לקחת את זה כאשר הן "בנות זוג של",
גברים בשום פנים ואופן לא מוכנים לעשות את זה.
אני זוכרת את הריאיון שהיה, הייתה מרגרט תאצ'ר פה
ורצו לראיין את בן זוגה בטלוויזיה,
אז הוא אמר, אני מוכן, אבל רק בעניינים של תעסוקה שלי
והעיסוקים שלי לא כ"הגבר של ". -אז מה יקרה אם וכאשר
הילארי קלינטון תיבחר לנשיאת ארה"ב?
האם נמצא את ביל קלינטון מתעסק בדיאטה של ילדי ארה"ב?
יכול להיות, יכול להיות.
לביל קלינטון יש הרבה הרבה נקודות זכות
בפוליטיקה האמריקאית. הוא נבחר בקולות של נשים.
הוא יצר, הוא בין המנהיגים שיצרו את מה שנקרא
"פער מגדרי בדפוסי הצבעה".
שנשים מצביעות אחרת אבל גברים
כי הן דואגות יותר לסוגיות חברתיות, לשוויון, לדאגה לעניים,
לרפואה, לשירותי בריאות וכו 'ואגב, זה פער מגדרי אנו מתחילים
לגלות גם בישראל בדפוסי ההצבעה.
אמן ואמן ואמן. אני הולך לחזור לימי הביניים.
כל כך אני מודה לך. -בבקשה.
תודה רבה רבה. -תודה רבה לך.
אנחנו בחזרה בירושלים. מאחוריי החומות.
מסגד אל-אקצה שבו מליסנדה חיה
לפני שהיא עברה למה אנחנו קוראים היום מגדל דוד.
תרשו לי לשאול אתכם שאלה. מתי חל יום שחרור ירושלים?
אם אתם תוצר של מערכת החינוך הישראלית, אתם חייבים למצואב מיד:
"כ"ח באייר, תשכ"ז".
אבל מה אם אתם במקרה צלבנים? אם אתם צלבנים אתם אומרים:
"15 ביולי, שנת 1099".
הצלבנים הגיעו לארץ ישראל והתחילו מצור על ירושלים.
בהתחלה הם הסתובבו סביבה כמו יהושע בן נון.
תקעו בשופרות, הלכו מסביב לחומות.
אבל מה לעשות שלא כמו בתנ"ך, החומות סירבו להתמוטט.
הם החליטו לבנות מגדלי מצור מסביב לעיר,
אבל לא היו להם עצים.
העצים אתה רואים מאחוריי לא צמחו בירושלים של אז.
הם פירקו את האניות שלהם
ומהות של האניות בנו מגדלי מצור סביב החומות.
וב -15 ביולי, 1099 פרץ האביר הצלבני הראשון
אל תוך חומות ירושלים.
מה הצלבנים עשו כשהם נכנסו להיכנס לחומות של ירושלים?
צלצלו בפעמוני הכנסיות? לא היו.
אכלו, עשו פיפי? לא.
שחטו, שחטו את כל היהודים והמוסלמים שהם מצאו.
האם היהודים, למשל, הם שרפו בבית הכנסת הגדול.
תנו לי לקרוא לכם תיאור של בן התקופה
את הכיבוש הצלבני של ירושלים.
"אי אפשר היה לחזות במספר העצום של הנשחטים
"מבלי לחוש אימה.
"בכל מקום היו מונחים חלקי גופות של בני אדם.
"האדמה הייתה מכוסה בדמם של ההרוגים.
"אבל נורא עוד יותר היה להביט במנצחים עצמם.
"נוטפי דם מכף רגל ועד ראש".
טוב, אבל הצלבנים לא באו לכאן כדי להרוס.
הם באו לכאן כדי לבנות. אז קודם כול, הם בנו כמובן
את המתחם העצום של כנסיית הקבר.
אבל גם את השווקים של ירושלים.
מליסנדה בנתה את רוב שוקי ירושלים אנו מכירים.
לחלק הזה למשל קראו בזמנו "השוק המסריח".
בגלל שכאן מכרו מזונות מוכנים לצלבנים
שלא הכירו ולא בהכרח הוקירו את הטעמים המקומיים.
למרות שהצלבנים פגשו כאן המון אוכלים שהם מאוד מאוד אהבו.
לימונים, חבושים, בננות ומה לא.
אתם יודעים מה? תנו לי לשאול אתכם חידה.
אני נותן לכם חמישה מאכלים שהצלבנים אכלו כאן.
רק אחד מהם הם הכירו עוד בבית:
קצח, בננות, שעועית, מלפפונים, מרווה.
מה הם הכירו מהבית? יודע את התשובה?
שלחו אותה לכתובת האינטרנט
המופיעה בתחתית המרקע
ואני מבטיח לכם,
בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.
אז תשמעו, הצלבנים האלה, בשביל מה הם באו לארץ ישראל?
דת, אופורטוניזם, מלחמות, מסחר, מה פתאום.
הם התלהבו המתבלינים.
אם אתם הייתם אוכלים אוכל הולנדי או אוכל אלזסי כל החיים שלכם,
גם אתם הייתם מוכנים לכבוש ארץ רק בשביל התבלינים.
והמתכון אנו נכין לכבוד מליסנדה,
הוא מתכון של עוף בלימון ותבלינים.
איזה מין דליקטס של ארץ ישראל הצלבנית.
זה מתחיל בעוף. פשוט עוף.
אנחנו מפזרים עליו לא מעט קינמון ופלפל שחור.
ממש הרבה, הצלבנים התלהבו המתבלינים,
ועושים לו מסאז '. בזמן שאנחנו עושים לו מסאז ',
אני מזכיר לכם, אני מת על מתכונים מתובלנים
וגם מתכונים שיכולים לשבש או לשנות או לשפר את ההיסטוריה.
אם יש לכם מתכון כזה,
שלחו אותו אליי.
בין השולחים יוגרל פרס.
עכשיו, עוד תבלין חשוב, זעפרן. זעפרן מלך התבלינים.
השריתי אותו לא במים סתם אלא ביין לבן,
תראו איזה יפה כבר יש לו. אנחנו יוצקים אותו על העוף.
וככה מפזרים.
ועכשיו הרבה הרבה הרבה מאוד מאוד מאוד,
הרבה שום דבר.
יש לי איזה חמישה-שישה ראשי שום שאני חוצה אותם לרוחב.
לא צריך להתפצ'קר עם קילוף ראשי שום,
פשוט חוצים לרוחב כך מרוויחים את כל הטעם וזה גם יפה.
את ראשי השום האלה אנחנו נפזר מסביב לעוף שלנו.
אפילו, אל תגידו לאף אחד, אחד בחלחולת. הופ.
ועכשיו, שני לימונים חתוכים לרבעים. עם הקליפה, תאמינו או לא,
הקליפה היא החלק הטעים. פשוט לפזר מסביב לעוף.
זה לא מתכון קשה להכנה. אפשר להכין אותו מראש.
הוא אחלה אחלה אחלה מתכון לאירוח בגלל שלא צריך לעבוד עליו.
והוא צלבני.
עוד תבלין, ג'ינג'ר קצוץ.
אנחנו רוצים להרשים את הצלבנים שלנו.
משהו כמו שתיים-שלוש כפות של ג'ינג'ר קצוץ על העוף ומסביבו.
מלח, כמובן.
עוד פלפל שחור. על העוף יש מספיק,
אבל כדי שיהיה לנו גם על הירקות. שמן זית.
חשוב להקפיד ששמן הזית ייכנס ככה אל תוך ראשי השום
כי שם הוא יעשה את השמחה.
ולסיום, עוד אוצר ארץ ישראלי, יין לבן טעים וטוב.
משהו כמו כוס יין לבן שתיתן לנו נוזלים לעוף ולתבשיל.
התבנית היפה הזאת נכנסת לתנור שחומם לחום רציני,
משהו כמו 240-230 מעלות לרבע שעה למכת חום ראשונה
אחר כך מנמיכים, עוד 45 דקות בחום נורמלי, 180 מעלות.
אנחנו בקארדו שבנתה מליסנדה לפני פחות או יותר אלף שנים.
תראו אילו פאר והדר, אבל רק רגע אחד.
שלא תחשבו שמליסנדה, בונת השווקים והכנסיות
ופטרונית האמנויות הייתה בחורה של זוהר ותענוגות ועופות בתבלינים.
לא, לא, לא. היא הייתה בחורה, בת רביעית למלך בודווין הראשון.
בודווין שהוריש לה את הממלכה, אבל רק אחרי שחיתן אותה
עם פולק החמישי, רוזן צרפתי גועלי וג'ינג'י
שישר מנשל אותה מכל תפקידיה. היא שומרת לו אמונים,
לאט לאט חוזר לתפקידים הישנים שלה עד שהרוזן הזה מת
במהלך מסע ציד בעכו ומותיר אותה עוצרת של בנם,
בודווין השלישי. מליסנדה שומרת על הבן יפה יפה.
גיל 18 הבן יוצא על דעת עצמו למסע כיבושים בצפון
ומביא לאימא מתנה שאף אחד לא ביקש ממנו להביא.
את דמשק. אני צריך את דמשק?
כיבוש דמשק סיבך את ממלכת ירושלים בצרות איומות.
כן, כן. מגברים היא לא ראתה נחת.
אנחנו מסיימים את הפרק שלנו כאן במגדל דוד, במצודת דוד.
מקום מושבם של המלכים הצלבנים.
לכאן נסה המלכה מליסנדה מפני בנה, בודווין השלישי,
שמן הסתם לבש מדים שכאלה, אחרי שחולקה ממלכתם לשניים.
הוא קיבל את הצפון. היא קיבלה את הדרום.
שבועות ספורים אחר חלוקת הממלכה,
הוא תוקף את אימא שלו, כובש את יפו ואת רמלה.
עולה על ירושלים ומליסנדה מסתגרת מפניו כאן.
בתום כמה שבועות בהסכמה משותפת,
היא עוזבת את ירושלים ועוברת להיות, נו ...
מושלת שכם.
מה חושבת אימא בזמן שחייליו של בנה צרים עליה?
בטח היא לא חושבת על להכין ארוחת ערב מלאה.
אז עם כל הכבוד, ארוחה שעשתה היסטוריה
לא יהיה לנו הערב, אבל אתם יודעים מה?
בואו נאכל את הפרי שהצלבנים הכי אהבו.
בואו נאכל את הפרי שהכי הלהיב אותם כאן,
הפרי שהם קראו לו "פרי גן העדן".
הפרי שעליו אמר אל-עסקארי: "אכילת פרי גן העדן
"בצלו של סהר כיפת הסלע משולה לחיי העולם הבא".
מליסנדה, גבירותיי ורבותיי, מן הסתם אכלה
כאן, במגדל דוד,
בננה.
ואם אנחנו מדברים כבר על ילדים
שלא עושים נחת לאימא,
מייקל ג'קסון שהתחיל את חייו
בתור ילד פלאח שחור וגמר אותם
בתור אישה לבנה מכוערת,
ב -25 ביוני, 2009, הלך לעולמו.
מה אכל לפני שמת?
חזה עוף וסלט תרד.
מסכן.
תמלול: נטע ירקוני
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום