משה רבנו ועוג מלך הבשן Moses and Og the King of Bashan

"חם, חם פֹּה בַּבָּשָן... כמו בְּכִבשן." "Hot, hot here in the furnace... like in a furnace."

"סבלנות, אחים. "Patience, brothers. אנחנו כבר מַגיעים לָעיר הגדולה, ושם נוּכל סוף-סוף להתרחץ וּלצנן קצת אֶת הגוף." We are already reaching the big city, and there we will finally be able to bathe and cool down the body a bit."

"הבטחות, הבטחות... כבר עברו עֶשׂרות שנים מאז יצאנו מִמִצְרַיִם. "Promises, promises ... It's been ten years since we left Egypt. כל הזמן הזה מֹשֶה אומר לנו שאנחנו 'כבר מַגיעים', ותמיד משהו מְעַכּב אותנו: פעם צריך לחצות אֶת ים סוּף, פעם נִגמרים המים או האוכל, וּפעם סְתם איזה עַם בְּשֵם משונֶה לא מסכים שנַעבור דֶרך האָרץ שלו." "All this time Moses tells us that we are 'already coming,' and there is always something holding us back: sometimes we have to cross the Red Sea, sometimes we run out of water or food, and sometimes just some people with a strange name do not agree to go through his path."

בִּנְדוּדֵיהם הארוכים בַּמִדבּר הִגיעו בְּנֵי יִשׂרָאֵל לאֶדְרֶעִי, בִּירת חֶבל הבָּשָן. During their long wanderings in the wilderness, the children of Israel came to Edrei, the capital of the Bashan region. היה עֶרב, וּמֹשֶה רַבֵּנו, שֶצָעד בְּרֹאשָם, ציווה עליהם להקים מחנֶה. It was evening, and Moshe Rabbeinu, who marched on their heads, commanded them to set up camp. הוא הִבטיח שלַמחרת בַּבּוקר הם יִכְבְּשו אֶת הָעיר, ושָלח אֶת כולם לצחצח שיניים ולישון. He promised that the next morning they would occupy the city, and sent them all to brush their teeth and sleep. עִם עלוֹת השחר קם מֹשֶה, הִשקיף על החוֹמה שהִקיפה אֶת אֶדְרֶעִי וְנִדהם: "החוֹמה נִראֵית גְבוהה פי שניים מֵאֶמש! At dawn Moses got up, looked at the wall that surrounded Edrei, and was astonished: "The wall looks twice as high as last night! בְּמֶשך הלילה בנו חומה חדשה?" During the night we built a new wall? "

"לא, מישהו גדול מאוד-מאוד יושב עליה," ציין קְצין המודיעין שלו. "No, someone very, very big is sitting on it," his intelligence officer noted.

"אבָל מי הוא בַּעל מְמַדים יוצאֵי דופֶן כאלו – אדם? "But who has such extraordinary dimensions - a man? מִפלצת? monster? שֵד?" Breast?"

"זהו עוֹג, מלך הבָּשָן," הֵשיבו לו. "This is Og, king of Bashan," they replied.

"הוא ענקי!" קרא מֹשֶה. cried Moses.

"נכון. ואתה יודע מה מְסַפּרים עליו? And you know what is being said about him? שבִּתקוּפָתו של נֹחַ, עוֹג לא טָבע בַּמַבּול. That in the time of Noah, Og was not drowned in the flood. בִּזכוּת גובהו, רֹאשו נותר מעל המים," נִזכּר אַחד הזקֵנים. Thanks to its height, its head remains above the water, "recalls one of the elders.

"וגם אומרים שמִגָלְיָת הפְּלִישְתִי ועד גוֹג מֶלך מָגוֹג, ואפילו עד גוּגְל – לא יהיה ענק כמו עוֹג," ניבֵּא זקֵן אחֵר, שהִתמַחָה בְּהַגָדת עתידוֹת. "And they also say that from the Philistine exile to Gog a king from Gog, and even to Gogel - there will be no giant like Og," predicted another old man, who specialized in divination.

"חַכּו עד שתִראו אותו עומד: רק המֶרחק בין הבִּרכַּיִים לְבֵין הקַרסוּליים שלו הוא כִּשְנֵים עשׂר קִילוֹמֶטְרִים, פי שמונים ושישה מֵהפִּירָמִידה הגדולה ביותר שבָּנו אבותינו," ניסָה קְצין ההנדסה לחשב בְּיֶתר דִיוּק אֶת מִידוֹתָיו של עוֹג. "Wait until you see him standing: only the distance between his knees and his ankles is about twelve kilometers, eighty-six times the largest pyramid built by our ancestors," the engineering officer tried to compute.

"נוּ באמת, הפַּעם הִגזַמתָ!" "Well really, this time you exaggerated!"

"לא וָלא. ואומרים גם שהוא רָשע מרוּשע, ושהוא חושב שבְּכוח הזְרוֹע אֶפשר להשׂיג כל דבר." And they also say that he is a wicked villain, and that he thinks that with the power of the arm anything can be achieved. "

"אוי וֵוי, מה נַעשֶׂה?" "Oh woe, what shall we do?" נֶחְרְדו כולם. Everyone was horrified.

"בלי פָּאנִיקָה, בבקשה," הִרגיע אותם מֹשֶה, "אני אֶפנה יְשירוֹת אֶל הקדוש בָּרוּך הוא ואֶשאל אותו מה לַעשׂות." "Without panic, please," Moses reassured them, "I will turn straight to the Blessed One and ask him what to do."

"יהיה בסדר," נִשמעה מיד התשובה מִלְמַעלה, "אני אֶעזור לכם." "It will be all right," was the immediate answer from above, "I will help you."

עוֹג מֶלך הבָּשָן יָשב על חוֹמת הָעיר אֶדְרֶעִי, כִּרסֵם עוגייה שאוֹרכּה כְּרֶכֶס הרֵי יְהוּדָה, שָתה כוס תה בְּגודל אגם הכִּינֶרֶת, והִבּיט בְּזִלזול בִּבנֵי יִשׂרָאֵל המִתקָרבים אליו בִּזהירוּת. Og the king of Bashan sat on the wall of the city of Edrei, gnawing on a cookie as long as the ridge of the mountains of Judah, drinking a cup of tea the size of Lake Kinneret, and looking contemptuously at the sons of Israel approach him cautiously הוא אמר לעצמוֹ בְּקול נמוך יותר מִיַם המֶלַח: "הֲרֵי אורֶך המחנה שלהם כִּתְרֵיסָר קִילוֹמֶטְרִים בִּלבד. He said to himself in a voice lower than the salt water: "After all, their camp is about a dozen kilometers long alone. ממש כלום. Absolutely nothing. אני רק צריך לִמצוא בַּסביבה איזה הר קְטנטן, להרים אותו וְלִזרוק אותו עליהם, וְכָך אֶמחק אֶת כולם בְּבַת אחת." I just need to find a tiny mountain nearby, pick it up and throw it at them, so I'll wipe them all out at once. "

אמר ועשָׂה: נֶעמד על רגלָיו, עקר מִמקומו הר והניח על רֹאשו, שהִגיע עד לָעננים. He said and did: Get up on his feet, move a mountain from its place and place it on its head, which has reached to the clouds. "חצופים," מִלמֵל עוֹג בְּכעס על בְּנֵי יִשׂרָאֵל שהֵעֵזו להמשיך וּלהתקדם בִּמקום להימלט על נַפשָם, והִתכַּוֵון להשליך עליהם אֶת ההר, אֶלָא שֶלַקדוש ברוך הוא הייתה תכנית: הוא מילֵא אֶת ההר בְּהַרבּה נמלים קטנות, והן, בְּחריצוּת רבּה וּבְכוֹחות משותפים, ניקבו בָּהר חור גדול. "Insolent," murmured Og in anger at the children of Israel who dared to go on instead of fleeing for their lives, and intended to throw the mountain upon them, but to the Blessed One he had a plan: . רֹאשו של עוֹג נִכְנס לתוך החור, שינָיו הגדולות והבולטות נִתְפְּסו בְּדוֹפְנוֹתָיו, והוא לא הִצליח להשתחרר. Og's head went into the hole, his big, protruding teeth were caught in its sides, and he couldn't let go. וכך נוֹתר עוֹג מלך הבָּשָן עומד, בלי יכולֶת לִראות היכן בְּדִיוק נִמצאים בני יִשׂרָאֵל וּמה הם עושׂים. And so the cake of the king of Bashan remains standing, unable to see exactly where the children of Israel are and what they are doing.

מֹשֶה רבּנו ניצֵל אֶת המצב וּמיהֵר לָקחַת בְּיָדָיו גרזן גדול וארוך. Moshe Rabbeinu took advantage of the situation and hurried to take a large, long ax in his hands. ואף שהוא עצמוֹ לא היה נְמוך קומה, גם כשזינק בָּאוויר גָבוה ככל שיָכול היה, הִצליח מֹשֶה להגיע רק עד לְקַרְסוּלֵי הָענק שֶמוּלוֹ. And though he himself was not short, even when he leaped in the air as high as he could, Moses could only reach the huge ankles in front of him. ואוּלם מֹשֶה הִכָּה בהם בְּדַייקנות וּבְחוֹזקה - ועוֹג הָרָשַׁע נפל אַרצָה וחוסל. But Moses struck them with precision and force - and the evil omen fell to the ground and was destroyed.

"אמרתי לכם שהשֵד איננו נורא כל כך," סיכם מֹשֶה וְכל הסובבים אותו הֵריעוּ בְּשִׂמחה. "I told you that the devil is not that terrible," Moshe concluded and all those around him cheered with joy.

כך כָּבשו בני יִשׂרָאֵל אֶת הבָּשָן והִמשיכו לְארץ מוֹאָב, שָם נָכוֹנוּ להם הרפתקאות חדשות. Thus the children of Israel conquered Bashan and proceeded to the land of Moab, where new adventures awaited them.